רוטרי "עמיתים" נהריה
חזרה לעמוד קודם

שיר הלל למעברה       כתב: מאיר בן ארי 3.8.08

 

פזמון:

 

מה זאת עשיתי?

בכלל לא טעיתי!

במעברה אני גר

ואין כמוני מאושר!

 

באוהל הדל ליד העששית

למדתי לקרוא בעברית.

הלמפה באוהל והאוהל דל

אך לי לא אכפת בכלל.

כי חווית המעברה היא חיובית ועמוקה

ולכן מעולם לא התלוננתי על ילדות קשה.

 

פזמון:

 

איזו שמחה אך בעצב מהולה

כאשר המשפחה מאוהל לבדון עברה

יש כבר למשפחה "חדר" אמנם

הוא שייך לא רק לילד אלא לכולם.

יש בו יותר בטחון אישי

אך גם באוהל התהלכנו חופשי

כי הגנב העברי אולי אז נולד, אך עוד לא פעל שם,

ורומנים שהיו אז רבים היו רק עם.

היו רק עם כפי שידוע

ולא חלילה וחס מקצוע

וגם הצרוף הדומיננטי הבולט

של עירקים ורומנים בהחלט

ולא הוליד עדיין משניהם אפילו אחד

שיהיה בפועל הגנב מבגדד.

 

פזמון:

 

האהל וגם צריף הבדון

לא הוסיפו כל בטחון

שעם הגשם או המבול הראשון

יהיה להם איזה שהוא יתרון.

הוא נועד עם ההקמה, לפרעות

ולא היה צורך בהוריקן כדי שילך לכל הרוחות.

ולכן מחינו כפיים

ולכן רקענו ברגלים

הך הך הך

היאח, עברנו לצריף מפח.

 

פזמון:

 

והצריף מפח בשבילנו העולים

בשביל עולי ראשית שנות החמישים

היה כאילו עברנו חברים היום

למגדלי קירי או אפילו למגדלי שלום.

גם לגג של הצריף היה יתרון

הו הו כמה חיכיתי לגשם הראשון

לשמוע את המטר המכה בגג

הו כמה ליבי התמוגג

וגם אם היו בגג, לא עלינו, חורים

איזו חוויה היתה לפזר על הרצפה סירים

ולשמוע את האגלים והטיפות

נופלות לסירי הפח ישירות

וגם אם התעוררת בלילה רטוב

צריך להגיד זאת, כי זה חשוב

לא ממה שמתעורר כל תינוק קטן

 

פזמון:

 

אז רק בשל כך ובשל כך רק

אולי היינו חלק מישוב במאבק.

ואולי להורינו היה קשה במיוחד

אך אנו הילדים נאמר כאחד.

אנו הילדים של שנות החמישים

לחזור לימים ההם מוכנים.

כי מה שאותנו חישל

ומה שאותנו הפך לאזרח אמיתי בישראל

ואם תראו בני שישים ושבעים של היום

שהיו רובם בפסגת הרום

דעו שהמעיין ממנו שתו

שהמעיין ממנו את הכוחות שאבו

היו המעברות כמו נוה דוד ונהריה

ולכן לא נותר לנו ולכם למעברות להריע.

כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

הפעל נגישות

בניית אתרים