רוטרי "עמיתים" נהריה
חזרה לעמוד קודם

סיכום מסיבת העצמאות 2009               דרור אריה

 

כמו בכיבושו של יעד צבאי, רק האמיצים לפסגה מגיעים. בדרך לשם, נושרים אט אט כל האחרים.

מתי מעט, מהעמיתים, הגיעו בשעה 02.00 אל פסגת האמיצים, את ה"קור הכבד" מנצחים ומכניעים, שם סביב המדורה הם נשארים, שרים שירים אחרונים

לא שירים נוגים היו המה, אלא שירי פלמחניק"ים ואנשי מחתרות גיבורים

מעטים נשארו גם עד 02. ושלושים, מוודאים שלא נותרו בשטח רעים, אוספים שולחנו וכסאות, ושאר נשקים, שהעמיתם והאורחים, רחמנא ליצלן - בשטח משאירים

והם מנקים ואוספים, עורמים ומעמיסים, והם כולם עייפים, מיום של עבודה וזכרון של חברים נופלים. והם תמיד, תמיד, אותם העמיתים - אלו האמיצים.

והמפקדים, הוי המפקדים, ובראשם אורי שאשא והרלשי"ת עדינה, ושאול ודפנה - הקמבצ"ים וגם קציני מטה נוספים, כדרכם של מפקדים אחראיים,

את היעד הם לא נוטשים ! עד השעה 04.00 הם נשארים ! כשכל יתר העמיתים, את שנתם כבר מזמן נמים, הם, אלו האמיצים הא(ע)מיתיים, מסכים אחרונים הם מקפלים.

את הפק"ל האלקטרוני מפרקים, אוספים ומסדרים, שלא יושחת חלילה הציוד, שהוא נחלתם של כל העמיתים !.

נותרה שרה הנשיאה עם מתי המעט הנשארים, ומילות התודה, מהדהדות וזה חבל, באזניהם של מעטים, מעטים.

לכן, בהזדמנות ראשונה זו, בה יכולתי לכתוב כמה דברים - לכל העוסקים במלאכה תודות מקרב לב אני מרים.

לאורי, שעל כל יעד, ולא משנה הקושי ועד כמה תלולים הם ההרים, באומץ לב הוא מסתער, את המשימה הוא מבצע ומשלים.

לעולם הוא לא יפקיר בשטח חברים שצריכים. על עבודתו עוד ידברו ויספרו דורות רבים.

לדפנה ושאול, על החצר, התקרובת, והרעיונות היצירתיים.

להדסה ועמי, לשוש ולרפי - הממונים על הטקסים.(ובל נשכח - גם רקדנים ! )

גם לנוני, על הרשת ועל הגרלנדה עם האורות הצבעוניים.

לפביו וסיבלי - על הבשרים. אוף, הם היו טעעעעעימים !

ליפה - איזו מסירות ונחישות בענייני הכספים.

לדב וטומי - הצלמים.

לאסתי וצביקה - על קולות ערבים, על כוריאוגרפיה וריקודים מדהימים.

לרוני ולרותי בן ארי, לשוש ולטובה - על מחולות יפים, שעל משטחים של דשא עם שיפועים , (תאמינו לשרה) הם ממש לא קלים !

ולנשותינו שהכינו התקרובת - עוגות, חומוס מקורי וסלטים. איזה מאכלים מדהימים, בכל גווני הקשת המגרים. אני נזכר עכשיו והיצרים שוב מתעוררים

וכששרה תקרא היא בנחישות לבטח תגיד - "תעזוב , תפסיק לחשוב, הם כל כך משמינים". אבל היא שוכחת את העוגה, שנותרה בחצייה והביתה אל המקרר היא חזרה.

יושבת שם משמימה ובכל פעם שאני פותח, היא קורצת ומפתה

תודה מקרב לב גם לכל מספרי הסיפורים. אגב, לא רק על סעיד, גם על אבו-גורג' יש צ'יזבטים. (בעצם, זה סיפורים אמיתיים.)

ובסופו של דבר, לאלו שאספו את הבקבוקים הריקים ושבחלקם נותרו מלאים. שניקו וסידרו, ולכל הסבלים, עורמי המושבים שלאוטו של צביקה

הם מניפים, ולצביקה שעמד שם על הסוברו, הרים, אירגן וסידר כמו אחרון המוהיקנים. אוי הסבלים. אוי לסבלים

 

די לקיטורים, בסה"כ, היה כיף מדהים, וכמנהגנו בקודש - שרה ואני לכולנו מאחלים -

שנהיה בריאים, שנחגוג ושנמשיך להגשים, עוד הרבה הרבה שנים, את הרעות והכיף -

במועדון עמיתים.

 

כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

הפעל נגישות

בניית אתרים