רוטרי "עמיתים" נהריה
חזרה לעמוד קודם

מכתב ממירי יאיציק בלונדר (חויות מניו זילנד) 

 

חברים יקרים

 

אצלנו שבת אחר הצהרים(5.3), אצלכם 4 לפנות בוקר. אנחנו משייטים במעבורת ענקית מהאי הדרומי לצפוני. בחוץ הים נראה די גלי אבל במרומי הקומה התשיעית של האוניה לא מרגישים כלום - הכל חלק כמו על שמן וחשבתי שאולי זה הזמן המתאים לכתוב לכם כמה שורות על חוויותינו עד כה.

 

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני כל תייר בניו זילנד הוא הטרק (מסע בחיק הטבע). כל ישראלי מצוי שתפגוש כאן אפילו הוא חיגר או פיסח לבוש במכנסי ספארי בצבע חקי עם רוכסן באמצע המכנס (להסרת מחצית המכנס במהלך הטרק), ומיד לאחר שיברר מאיפה אתם בארץ מיד תישאל השאלה הבלתי נמנעת וואיזה טרקים כבר עשיתם ?ואם אנסה להתבדח ולומר שאני בעד טרקים בעיקר אם הם לא יותר מ20 דקות בשטח מישורי סלול ,מיד אתקל במבטי בוז תהומי ויספרו לי שהם הזמינו את מקומות הלינה בשטח כבר לפני חצי שנה והם כבר עשו את מסלול "קפלר" שבו הם טיילו 3 ימים בשטח עם כל האוכל שלהם ושקי השינה וכעת הם בדרך למסלול שרק בודדים יודעים עליו והם ישהו בשטח 7 ימים! מה אומר -  מסע כומתה בגולני זה צחוק ליד הטרקים האלה. לאחר שהשאלות על איזה טרקים כבר הספקנו לעשות חזרו על עצמם ולמשמע תשובותינו מבטי החמלה והבוז אז בשביל מה בכלל באתם? החלטתי לשים את נפשותינו בכפינו ונרשמנו לטרק המשלב שייט בסירה מיוחדת עם ראש גשר טלסקופי המאפשר הורדת אנשים לחוף ללא מזח שתוביל אותנו לחצי אי שגלגל  עוד טרם התגלגל עליו מאז קיומו וכולו חופים בתוליים, חולות זהובים עצי יערות גשם וציפורים נהדרות. אה כן, לא ממש עדכנו אותנו על זבובי החול  שמחכים לנו. אבל העיקר גם אנחנו נזכה לתואר החשוב B.T   ( בוגר טרק) וגם אנחנו נוכל לספר בעיניים נוצצות על המסלול רב ההוד והעלילייה שעשינו בחצי האי טסמן כמו כל שאר המטיילים המיומנים.

 

מבעוד ליל הכנו את התרמילים עם כל הציוד הנדרש ,מים שאפשר למלא בהם כמעט אמבט שלם, כריכים ופירות שלמקרה שניתקע לחודש יהיה מה לאכול, בגדי ים, גרביים להחלפה, כובעים מצלמות (שתהיה הוכחה) ואה ,כן .שכחנו את המשחה נגד היתושים.ואת מקלות ההליכה שגיסתי השביעה אותנו לקחת עמנו לניו זילנד. בלילה כמעט שלא יכולנו להירדם מרוב התרגשות. שמנו שני שעונים מעוררים וליתר ביטחון גם השבענו את המנהל התורן במלון לוודא השכמתנו. לא ממש היה צורך , מרוב התרגשות(או חרדה?) לא ממש נרדמנו והמתנו בציפייה דרוכה לשחר שיעלה.

 

סוף  סוף עלה השחר ואנחנו גמענו בגמיעות חטופות את קפה הבוקר  ויצאנו במהירות לנקודת המפגש שם היו בעלי הסירה אמורים לאסוף אותנו כחלק מהשירות אותו הזמנו (שלא נפספס את הסירה). הם כמובן טעו או שכחו ורק בדקת האפס כשכבר נואשנו וחשבנו שמן השמיים נלחמים בנו הגיע הקפטיין של הסירה יחף, מקועקע, הלום שינה, אלפי התנצלויות ועם שי צנוע - כובע מצחייה. וגם הבטיח להכפיל את הפיצוי - כוס קפה או תה חינם על הסיפון. נוכח נדיבות זאת נאלצתי  להתנצל בעצמי על כל הטורח והאי נעימות שגרמתי לו בשעה מוקדמת  זו של הבוקר.על הסירה כבר חיכתה ערימה שלמה של קשישונים בני גילינו פחות או יותר,לרוב יותר שהתקבצו מפינות שונות של העולם, חמושים כולם בתרמילים כובעים משקפי שמש והתרגשות אדירה. הקפטיין היחף והמקוקע חזר על הוראות הבטיחות שעיקרם היה בסופם - אם תראו אותי לובש חליפת הצלה תדעו שהמצב רע ותתחילו להתפלל.כך מלאי תקווה וביטחון הפליגה סירתנו כשעל חרטומה הגשר המשונה כמשושיו של חרגול בדרכינו לעבר חצי האי טסמן.

 

במהלך השעתיים הקרובות עד הגיענו לנקודת השילוח לטרק העלום השתדלתי להיזכר בכל סרטי המלחמה של מלחמת העולם השנייה שראיתי, לנסות להפיק מהם לקחים לקראת מסענו רב העלילה. כך מלאי מתח וציפייה הגענו לאתר הנחיתה כפי שהובטח רק חול וחול, לפני הירידה ממש עוד הספיק להזכיר לנו שעלינו לחכות לו בנקודת המפגש שקבענו שאלמלא כן הוא לא מחכה והפעם הבאה שהוא מגיע לכאן זה רק כעבור 24 שעות. הסירה מתקרבת לחוף הגשר עם משוש החרגול שמתרומם, נפתח ,נפרש וכמעט מגיע ממש ליבשה אך מה לעשות ובאותו רגע חמד לו איזה גל לצון ובדיוק כשירדתי בא לביקור על החול ואני עד מעל הקרסוליים במים. טוב, לא זוטות כאלה ימנעו מבעדי את מסע חיי בניו זילנד ויצאנו לחפש את המסלול באמצעות המפות הטופוגרפיות שקיבלנו ובעיקר באמצעות כאלה שסיימו את המסלול בכיוון ההפוך. שמתי לב שההוא שזה עתה חזר נראה אדום כולו וחולצתו רטובה קיויתי שהוא אולי שחה קצת אבל אז למה הוא סמוק לחיים כל כך?

 

טוב, יצאנו עליזים ומתרוננים למסע. מלאי מרץ ותיקווה, מה אומר בתחילה המסלול הוא מישורי ואז יש גם זמן ליהנות מהנופים המדהימים, מהצמחייה ואף לצלם. אך ככל שהמסלול מתחיל לטפס לעבר הפסגות ,הפסקות הצילום נעשות ארוכות יותר ויותר ותכופות יותר. כעבור כשעה אני מתחיל לקלל את עצמי בשארית כוחותיי האחרונים איך זה שדווקא את מקלות ההליכה השארתי במלון. ולפתע באחת ההפסקות כשאני חסר נשימה, אדום נזכר בצורך להגיע ליעד בשעה הנקובה,(מה גם שחויות הבוקר הבהירו לי שעמידה בלו"ז זה לא הצד החזק של הקפטיין שלנו)  שאלמלא כן נצטרך ללון לילה נוסף בחיק הטבע על חצי האי טסמן. יצאנו לדרך נחושים להגיע ליעד במועד ואם אפשר אף קודם ויהי מה.

 

לא תאמינו, הגענו ליעד בשעה היעודה, באפיסת כוחות מוחלטת .נפלנו על החול הזהוב מחכים לבואו של החרגול המשייט שיחלץ אותנו מחצי האי טסמן. שכבנו  על חול הרך,הסדרנו את הנשימה והדופק שתינו מים אך לא שמנו לב לעקיצות קלות שהפכו עד מהרה לגרד איום ונורא. גרד שבו אתה (כלומר אני)  מגרד עד זוב דם ללא הרף במשך שבוע ימים. או קצת פחות מגרד ,אבל למחרת שלפוחיות לתפארת מקשטות את עורך (כלומר מירי).

 

באופק לפתע מופיע החרגול המשייט. אנחנו אוספים את עצמותינו הזקנות שכולן אומרות שירה ושוב חוזרת התרגולת של הגשר שכמעט מגיע לחוף ואנו רטובים עד הברכיים ממי ים ומעליהן מהזיעה, מלאי סיפוק נופלים לסירה ומפקידים את גורלנו בידיו של הקפטיין היחף והמקועקע .

אבל מה  כל אלה למול הזכות לספר לכולם בעיניים נוצצות על הטרק הנפלא שעשינו בניו זילנד.

כן גם אנחנו BT (בוגרי טרק)!

 

מירי ואיציק בלונדר

ניו זילנד מרץ 2011

 

 

 

כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

הפעל נגישות

בניית אתרים