רוטרי "עמיתים" נהריה
חזרה לעמוד קודם

  צ'ארטר 2010 - מקאמה לנשיא הראשון למועדון רוטרי עמיתים - נהרייה
אריה, עדינה, רותי כהן ומירי גרנות


כמה חברים שפרשו ממועדון רוטרי נהרייה,
התקשרו אל חברים, שהתקשרו אל חברים אחרים.

יום ראשון, הטלפון במשרד טרטר בצליל מרגיז. "שוב מישהו שבילה את השבת במחשבות על בעיות מציקות."
נאווה העבירה לי את השיחה.
"זה יצחק גרוס." אמרה. קולה הלוחש בישר רעות.

"הוא שוב לא מסתדר עם המפתח בין העמודים." חשבתי. "אולי עם הקורות."
"כן, יצחק" השבתי חסר סבלנות. "מה עכשיו?"
"שמע, מקימים מועדון" השיב , התרגשות לא אופיינית ומפתיעה ניכרה בקולו.
"מועדון זוגות !" המשיך. "רוצה להצטרף?"

"אתה ומירי מצטרפים ?" שאלתי אחרי שניסה להסביר לי דברים שגם הוא בעצם לא כל כך ידע.
"כן" השיב.

"מי עוד?"
"רפי הוימן. הוא בעצם זה שהתקשר והציע."

"אשאל את שרה". השבתי.
אני תמיד שואל את שרה.

כך זה התחיל.
הגענו שרה ואני באחד הערבים לקרלטון,
ניצבתי באולם המבואה סמוך לדלפק הקבלה, שוחחתי עם משה גרוס על הא ועל דא עיניי נודדות מפניהם של רבין, שרון וג'ומאייל שניבטו מתצלומים על הקיר, אל עבר דלת ההזזה שהפרידה בין הרחוב לכניסה.
אט-אט התקרבו ובאו זוגות זוגות, כמעט כמו אל התיבה, הם לא נראו כאורחי סופ"ש, ע"פ מבטם הנבוך קמעא.
אך הם פנו להפתעתי לכיוון לה-סקאלה ולא אל דלת המבואה.

התכנסנו באולם קטן ודחוס מול הכניסה ללה-סקלה.
התיישבנו סביב שולחן עגול, שרה ואני , יצחק ומירי וכמדומני שגם רפי ושוש וציפי וחיים ז"ל.
היתה קצת מבוכה, אבל גם סקרנות והתרגשות מה.
הבטתי סביב, היו חברים שהכרתי, אך את רובם לא.
ואז מישהו קם ונשא דברים של פתיחה, אינני זוכר מי, אבל קרוב לוודאי שזה היה שאול שאשא.
קרלו (שבגללו הגענו כפי הנראה לקרלטון), פינק אותנו בארוחת

 

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

הפעל נגישות

בניית אתרים