רוטרי "עמיתים" נהריה
חזרה לעמוד קודם

קח מקל, קח תרמיל, בוא איתי אל הגליל.           מאת לוסי פייטלוביץ   4.3.2006

  

אחליק את ידי לתוך ידך ויחד נעבור את כרמי הזיתים העתיקים במג'דל כרום ונעלה על הכביש היפה המטפס אל צפת דרך נחל עמוד הזכור לצועדים מים לים.

יד ביד נלך אל נופים והטבע הפותח את עיניו ליום נעים בשלהי החורף היוצא, המפנה את מקומו לאביב הרך הנולד.

אקח אותך דרך שבילים וישובים ציוריים שופעי צבע וריחות.

אקח אותך אל ציירים שמנסים להעתיק את יצירת האומנות הנפלאה ביותר של אלוהים.

שקט, הקשב אל השקט, אל ציוצי הסופרנו של הציפורים.

אראה לך את הצבעים, את ניחוחות האביב. האדום של הכלניות ארוכות הגבעול. אהה, כלניות אדמדמות, אדמוניות. רגע קט לפני שייעלמו עד לעונה הבאה.

הצהוב של החלבלוב, הסגלגל של הכרמלית, ופה ושם תורמוסים המראים קצה אפם.

טבול את עינך בירוק הטרי והשברירי. הכל תחת שמש ביישנית קצת.

ישוב היה, לא היה ושוב היה. כמה קשה עבודת הארץ תחת שלטון זה או אחר. בירייה, עמונה.ישובים שהיו ואינם עוד? ישובים שהוגנו ע"י קומץ אנשים המוכנים לחרף את נפשם עבור האדמה כדי להחזיק בה עבור עם היהודי.

בראש הישוב, מעבר לפינה, אדם רב ידע וחוכמה חקר את המלריה על יתושיה המעבירים מחלה שלא הייתה כל כך במקום ולכן הדביק את עצמו, את אשתו ואת חמורו. רצה כל כך למצוא פתרון. קדחת פה, שפעת כאן, יתושים אז וציפורים עכשיו: למה הטבע לעתים אכזר?

 

בסיבוב הבא אראה לך את כפר הנשיא שמתחת למבטא אנגלו-סקסי מסתיר את צייריו.

במשיחת מכחול מעבירים לחומר מעט מרחשי ליבם מול הטבע השופע.

ושוב נלך יחד לחפש צלילים אצל זמי. אומר לך שחסרה לשמו אות נעלמת: "ר".

נכון אני מתכוונת לזמיר כי כמוהו יודע לשיר את המנגינה.

ראש מלא צלילים ודימיון נתגלגל עמוק יותר אל סיפורה של נסיה, אל ראשוני המתיישבים במטולה, הקושי והמחלות, החדרים הקטנטנים והצפופים.

אבל די עם צבעים אפורים ביום יפה זה.האנשים האלה היו מאושרים בכל זאת. הם כאן בנוף המדהים הזה.

העיניים לא שבעות מהמראה, מהאוויר. הר החרמון כל כך קרוב, נראה כעומד כאן, בתוך כף ידנו, כיפתו מעט מושלגת דומה לאדם בוגר, בטוח בעצמו ששעריו מתחיל לקבל לובן של חוכמה.

אקח אותר לסעוד ולשמע סיפור מרתק של משפחת לשינסקי שהיגיעה מקייב הרחוקה והוקסמה מהמקום, ולמרות הקשיים תקעה את שורשיה במטולה. השבענו את בטננו במאכלים כיד המלך.

מטולה על גבול לבנון/סוריה. רגל כאן, רגל שם: גרים כאן, האדמה שם; והברון הבררן מציב תנאים. כאילו לא מספיק קשה כאן. היה לו חזון למקום. אולי שתה יותר מדי יין בזיכרון!

ברר את האנשים כמו שברר את זני העינב.

צמחו אנשים וגפנים משובחים. הכל בזכות הצבעים, השמש, לעתים הקור, השלג והרוח שלא פסחו על הסלעים והאבנים.

נכון המים היו בשפע: המעיינות הקופצים בעליזות מאבן לאבן. האבנים הקשות שלא נתנו הרבה אפשרות לגידולים; והכנרת כאילו שותקת!

אקח שוב את ידך והעיניים מלאות תמונות של נפלאות הטבע, הראש מלא בסיפורים על אנשים איתנים שבליבם אמונת האלוהים, אחזור איתך אל ביתנו על שפת הים.

בישיבה אל מול השמש שכבר שקעה והשאירה שובלים של אודם וורדרד, נשב על החול, הראש בעננים: טעם של עוד!

 

כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

הפעל נגישות

בניית אתרים