רוטרי "עמיתים" נהריה
חזרה לעמוד קודם

אסתי רייכלסון-רוני טלמור   דברי קישור למסיבת ט"ו באב 2008

 

במסגרת 60 שנה למדינת ישראל,

ובערב ט"ו באב

כאשר הירח מעלה זכרונות של אהבה

רצינו לבדוק ,

מה קרה לאהבה במשך 60 שנה.

ונתחיל מההתחלה -עשור הראשון למדינה.

בשנות הארבעים , הכל היה סודי,

"הוא לא ידע את שמה"

והקוד היה "הצמה"

עובדה היא הולכת איתו לאורך כל הדרך.

עוד לפני החתונה נכתבו התנאים לזוגיות,

היא תרקום לו בערב כותנת,

והוא ינהג ביום את עגלתה.

אז ,הם שנאו פרדות:

"אל נא תאמר לי שלום"

וכשהיא חיכתה לו שמהמלחמה יחזור

היא עסקה כל הזמן בתפירה,

ורק שרישה אחת היתה לה

"תצלצל פעמיים"

לכל הקשור לים באותה תקופה,

היתה משמעות מאד עמוקה

השקיעה היתה נוגה

הלב היה כמגדלור

וכל גל נשא מזכרת מהבית והחוף.

ללב כבר אז היה תחליף מלאכותי.

שרו "קח את ליבי, הוא לא נחוץ לי יותר"

לבנים היו שאיפות מאד משונות

אחד רצה להיות כד

והשני אילן

בתנאי ,שאהובתו תהיה רוח.

וקראו להן רותי ,ענת, ציפ, כרמלית, רינה רומיה וסימונה.

אבל אין הצהרות אהבה לאלו הבנות,

ומי שספג את מירב הצהרות האהבה,

היו :השמים , הספסל, הסנדלים , והארנק אשר נפל.

ורק מאוחר יותר ,

כאשר היו בטוחים לחלוטין באהבתם ,

הם עברו לגור יחד

בדיזנגוף 80 קומה שניה משמאל.

 

העשור השני

האהבה בעשור השני מתרפקת על אהבה שהייתה

אין פניה לעתיד!

"הרוח החושך והמים,

זוכרים מליל אתמול"

ובכלל דכאון אמיתי, הכל אפור, אפילו העיר באפור.

וכאשר סוף סוף האור דולק בחלונך,

ישנה תקווה קלושה, שאולי יהיה איזה שהוא קשר,

אולי יצא משם לפחות איזה מכתב.

ובכלל היה זה עשור של המון תהיות

"האם האם אמרו לך,"

"אם תרצי תפוח זהב"

"איך אפשר"

"לו הייתי פירט"

הדברים אינם מובנים מעצמם,

הדרך לא ידועה ,אין יעד ,

היא מובילה ל"אי שם"

ובכלל הדרישה הייתה

"דבר אלי בפרחים"

אין דיבור ישיר

ודיברו בהמון פרחים,

דיברו בנרקיסים, באיריסים, בלילך.

הם לא חלמו על בית,

שאיפתם בחיים היתה מאד צנועה,

"שובך יונים , וגג רעפים לו אדום"

ובשיר המסיים את העשור השני,

מתאר יותר מכל את הערכת היחסים הקשורה באהבה:

" מה שהיה היה".

 

עשור שלישי

בעשור השלישי החשמל זרם לא אצל רוטנברג,

אלא בכפות הידים,

והאהבה מקבלת תפנית מעט מזוכיסטית:

"כמו זר קוצים כואב,

זה מה שאת אוהבת"

אין סודות!

אי אפשר להסתיר דבר

מהסיבה הפשוטה,

שהיא רואה לו בעיניים !

ומיקה נוגה פמלה ועופרה,

נפגשו , פגישה , חצי פגישה,

יחד עם פנקס הקטן.

ורוני לא היתה איתם ,

היא רצה ,כי שמוליק קרא לה.

וכל זה היה סיפור של חורף,

מפני שבאהבה בסוף הקיץ ,מאד מזיעים!

בכלל בעשור השלישי,

אנשים גרו בתוך עצמם,

וכשהם יצאו מהבית ראו

ערמה של חברה על הדשא,

ופתאום עכשיו ופתאום היום,

הם ראו שהיא כל כך יפה,

עד שכרתו איתה ברית עולם,

ומה שהיה בינהם היה רק זוהר.

 

עשור רביעי

במשך כל העשורים ,עד עשור זה,

שירי האהבה נכתבו ע"י גברים,

או לפחות בלשון נקבה.

בשנות ה-80 מצאנו סוף סוף ,

שירי אהבה של אשה לגבר,

לא סתם אשה , פולניה טהורה ,

המתלוננת על בן זוגה -גידי ,

המתרחק ו7מתעלם ממנה.

ואף מאיימת ,בסוף אתה תשלם ביוקר.

ושיר נוסף הרבה יותר רך!

שיר געגועים,

קשה לה בלעדיו,

המיטה ריקה,

הוא הלך נעלם ,

והיא מסכנה נשארה -פגועה.

ובתקופה זו מתחיל סוף סוף להשמע ,

סלסולו של הזמר המזרחי.

הוא: את הפרח בגני,

את אהבת חיי,

לך אתן את כל אהבתי ,

ונשבע לך ,

כל נדרי הם לך.

והיא: למרות שכבר עברו השנים,

אני שוב מבקשת ,

נערי שובה אלי.

 

עשור חמישי -שנות ה- 90

שנות ה- 90 מאופיינות בבלגן אמיתי,

מצד אחד:

אהוב יקר ,

קח אותי,

חבק אותי,

בוא אלי ,

רק בשביל לקבל חיבוק,

ומצד שני:

לך לאן שתלך,

אל תקנה לי ורד,

ככה וככה,

לאט לאט תפנה מקום,

תעמוד שוב על קו הזינוק,

זה אמנם פחות אבל עדיין כואב.

ושוב :

מתחת לשמים לא יכול להוריד ממך את העיניים ,

אחכה לך בשדות,

זה הכל בשבילך

ולעומת זאת,

רוב הזמן את אשתי

אני לא בטוח , לא יודע,

תני כבר ללכת.

בשנות ה- 90 יש כאוס אפילו בין גרמי השמים,

כאשר השמש עוזבת, והירח בשמים,

יכול להיות ירח כחול?

והטיב לסכם את חוסר ההחלטיות קובי אוז בשיר:

" והפעם שיר אהבה"

אולי כן ,אולי לא,

אולי שם , אולי פה,

אולי כן, אולי לא,

לא לא לא.

כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

הפעל נגישות

בניית אתרים