רוטרי "עמיתים" נהריה - אזור 2490 מועדון 57506

 

    בקרו אותנו בפייסבוק  עקבו אחרינו בפייסבוק

אתר  אתר "רוטרי ישראל"   אתר  עירית נהריה

כתבות מחברים

* האתר אינו אחראי בכל דרך שהיא לתוכן ולנכונות הפרטים שמופיעים בכתבות

 

  

זאב שרף-פניה לאלוהים 2019   

 

 

 

פניה לאלוהי העם הנבחר

 

יהודי צדיק שומר המצוות

מתבודד בביתו, ליבו מלא צער

לא מבין, לא תופס, איך כל הצרות

נופלות על ראשו של העם הנבחר.

 

העם שקיבל תורה בסינאי

והתחייב לקיים עשרת דברות.

בוקר וערב מתפלל לאדונאי

אך הצריך לשמוע, אוזניו אטומות.

 

יאוש נאחז אותו יהודי

הסבל מעיק, הסבל מתיש

מבקש רחמים מהאב הנצחי

במקומו הנסתר, נישאר הוא אדיש.

 

הצדיק לא מרפה, מרים את קולו

ממש מתחנן אל אלוה האכזר

"אנא אבינו של העולם ומלואו

אמץ עם אחר, בתור העם הנבחר"

 

 

 

 

 

 

 

 יוסי טרסר-ברכה לנשות המועדון ט"ו באב 2017

משנתבקשתי

לחבר ברכה ולברך

את נשות המועדון

דבר ראשון שעלה בראשי זה היתרון שמועדוננו הינו מעורב ,

נשים וגברים

קשה לי לתאר עצמי

בא לפגישת מועדון

ופוגש רק גברים .

 אני חושב שבמצב כזה

פשוט מקומי לא היה כאן.

שכן , לדעתי , אנו הגברים ( וכבודנו לא נפגע מכך ) , מטבענו כרוכים אחרי נשותינו וברצוננו לחלוק חוויותנו אתן.

אז נשים יקרות. מבלי להתייחס לאשה זו או אחרת, המפגש אתכן מלווה תמיד במראה משובב עין , בדרך כלל צבעוני וריחני

הדיבורים שלכן הינם מקור מידע על כל מה שקרה קורה ויקרה .הבעיה – לפחות אצלי – שאחרי זמן מה , מרוב אינפורמציה הדיסק מפסיק לקלוט .ואיני יכול שלא להתפעל מהכושר והיכולת שלכן להתמיד בכך מבלי להתעייף .

אך זה רק הנגלה לעין מהפגישות השוטפות. מעבר לכך פעילויות הנשים במועדון ובקהילה רבות ומגוונות

מתוך התרשמות ומבלי שערכתי טבלת השוואה , נראה לי שהיקף הפעילות של הנשים בערוצי הפעילות השונים

רבה בהרבה מחלקן היחסי במועדון.

כבר אמרו גדולים וחכמים ממני כי לנשים ישנן תכונות יחודיות המאפשרות להן לבצע בהצלחה ובו זמנית מספר פעילויות .ושאם אתה רוצה שמשהו יאמר – בקש מגבר .אך אם אתה רוצה שמשהו יעשה – בקש מאשה.

אז אין כל פלא נשים יקרות שאתן מצליחות לבצע כל כך הרבה פעילויות .

ובכן גבירותי , נאחל לכן שתהיינה כמו יין טוב המשתבח עם השנים וכולנו נצא נשכרים

 

עמוס גלעדי  ברכה ליעקב צוק נשיא 2017-18 

 

 

ברכות לשנה נשיאותית

 

 

יהי רצון מלפניך אל – עליון

שתנחיני בתבונה בניהול המועדון.

ותן בראשי חוכמה , תבונה ופיקחות

שאנתב את דרכי בהקשבה ובפתיחות.

שאשמור על המסגרת ועל החברות

שימשיכו בין כולנו אחווה ורעות.

שתעבור עלי שנת פעילות מלאת עניין

ושלא ארגיש איך עבר זמן.

ואעמוד בכל ארבעת המבחנים של רוטרי.

ואסתפק בכך שזה יהיה שכרי.

שמור נא לי על זה המועדון

אמן כן יהיה רצון.

 

 

 

 

אורי נונו,  ברכה לשנת תשע"ו

 

ברכה לעמיתים לשנת תשע"ו 

שלושה דברים שמגדירים את הטוב שבאדם 

נתינה, אמפטיה , יושרה.  

שלושה דברים שהורסים בן אדם 

קנאה, גאווה, שנאה. 

שלושה דברים שאסור לאבד 

תקווה, סובלנות וכוח רצון  

שלושה דברים שהם יקרים מפז 

אהבה, רעות  ובריאות  

ושלושה דברים שלא ניתן להשיב לעולם . 

זמן, הזדמנות ומילה 

לסיומה של השנה ולתחילתה של שנה חדשה 

מתאים לי לבחור את שלושת המילים זמן, הזדמנות ומילה.  

זמן  

 אכן את הזמן של השנה החולפת אין להשיב  אך בהחלט ניתן לעשות חשבון נפש על מה שהיה 

לסכם הצלחות , להנות מהישגים , להפיק לקחים לברך ולהתברך.  

הזדמנות

בפיתחה של השנה החדשה זוהי השעה להזדמנויות החדשות

זו העת לתכנן תכניות חדשות להגשים חלומות גנוזים ולממש שאיפות שטרם מומשו.

שנה חדשה , התחלה חדשה , הזדמנות חדשה 

והמילה השלישית זו המילה. 

כי אמרו כבר חכמים – את שנאמר אין להשיב או לחליפין חיים ומוות ביד הלשון 

זו ההזדמנות בה אני מעדיף להשתמש במילה תודה. 

לומר לכל העמיתות והעמיתים תודה על מי שאתם , על רוח ההתנדבות המסורה 

על הרעות המופלאה שאתם מפגינים ויוצקים בה תכנים חדשים בכדי לשמרה ולהגבירה. 

אז ניתן להמשיך ולברך כך או אחרת

אאחל לכולנו שתהיה שנה נהדרת !!

 

ברכה לשנת 2015 - גלעדי עמוס

 

בפרוס עלינו שנת 2015
מה נאמר ומה נבקש
שנזכה לשמור על מה שיש
ואת הציפיות שלנו לממש
הן לא רבות בין 3 ל-6
שנראה בעיניים כמעט שש שש
ושנמשיך לשמוע משהו ולא להיות לגמרי חרש
לשמור על הטעם ומדי פעם משהו לנשנש
שיהיה לנו כל לילה את מי למשש
ושנזכה לנכדים ונינים ואלי לחמש
ואת בקשת הבריאות נשלש ונשלש

 

שנה אזרחית טובה

 

עמוס גלעדיי,  ברכת הדרך לטיול חנוכה

 

יהי רצון מאבינו שבמרומים
שתוליכנו בשלום באלה הימים
בזמן הזה אנו זקוקים לניסים
ומקושרים אליך גם בלי SIM
טיול של חול בחג האורים
לראות מוזיאון של גיבורים.
גבורה של אומץ,חירוף -נפש ודבקות
הכל במוזיאון לזיכרון ועדות.
ובהמשך משהו שונה לחלוטין
גבורה של ילדים - שרוצים להאמין.
שגם הם יכולים להיות כמו כולם
ובכח הרצון אפשר לשנות תפיסת עולם.
ילדים ונוער שגורלם לא שפר
מגיעים בקבוצות אל זה הכפר.
משחקים , נהנים רואים שלא הכל נורא
יש גם אור בקצה המנהרה.
ונחזור לנהרייה לאצטדיון
ונאמר תודה לאל עליון
ששבנו בשלום מהמוזיאון.
ומכפר נהר הירדן
ונאמר אמן. "

 

 

עמוס גלעדי, תפילת הדרך בטיול לצפת 2.10.14

 

יהי רצון מלפניך אבינו שבמרומים
שתקבל תפילתנו גם אם אנו לא צמים
שתצלח דרכנו בנסיעה הלילית
גם אם לא נתעטף בטלית
ונזכה לטעום טעימה קלה שבקלה
מהעיר שהינה קודש וקבלה
שבה חובר הפיוט מילה במילה
"לכה דודי לקראת כלה"
ונראה דברים מיוחדים ומעניינים
ונשמע תפילות , סליחות וניגונים
ונחזור בשלום מעיר הציצית, הפאה,והתפילין
מוכנים לקבל ולקדש את יום הדין
אתה הרי אל שומע ומאזין
ומקבל בקשות גם ממי שלא מאמין
כי ביום הזה כולם שווים
העניים והעשירים, הרעים והטובים.
ומצפת בירת הגליל העליון
נחזור בשלום ובבטחון
לנהרייה לאצטדיון
לא לפני שנודה לאל עליון
ולצביקה המדריך המסור
שארגן את זה הסיור
וכמובן לחסן הנהג
שגם לו יש בשבת חג.

 

עמוס גלעדי, ברכת הדרך בטיול לבקעה 20.9.14

יהי רצון מלפניך השם והאל
שתוליכנו בבטחה לפצאל.
בדרך בגלבוע מהאוטובוס יורדים
ארוחת בוקר -עצמאית- בחוות בודדים.
ונחצה את הבקעה מצפון לדרום
ונחזור לנהרייה עוד היום בשלום.
נראה בקעה ירוקה ופורחת
וחקלאות מודרנית ומפותחת.
וישובים פורחים ויפים
ולא נשכח זו הייתה פעם "ארץ המרדפים".
ונפלו חללים והיו הרבה היתקלויות
ונבקר ונראה כמה אנדרטאות.
ואולי נסיים באופן לא שגרתי
ולא נברך לא את צביקה ולא את אשתי
נשאיר זאת לדרך חזרה
אחרי שנראה שהייתה תמורה לאגרה
אלא ברגע של עברית
ונלמד שקטיף תמרים נקרא גדיד.
לחלקי התמר יש מילים רבות
ענפי התמר נקראים כפות
ומהכפות יורדים שרביטים של תמרים
ויש על זה רמז בשיר השירים
השם הוא סנסן
ודבש של תמרים נקרא סילאן
והלולב אחד מארבעת המינים
שבחג הסוכות איתו מנענעים
ואיך את התמר מרבים
ע"י גידול חוטרים
וזה כמו מדע מדויק
ואיך הם הגיעו לכאן מעיראק.
על זה נשמע סיפור מדהים
ואני מציע לכם להיות קשובים.
 
בדרך חזרה

והנה הגענו לסיום הטיול
ובשבוע הבא מסתיים גם חודש אלול.
שנה חדשה עומדת בפתח
נקוה שתהיה טובה, מעניינת בטח.
נודה לכל המארגנים והמארגנות
שנתנו חלק בכל ההכנות.
וכמובן לצביקה ולחסן הנהג
ונתפלל כולנו שיהיה לנו שקט בחג.
ושנה טובה לכולם נאחל
ושלום עליכם ועל כל ישראל

 

 

מירי לוי, ברכה לגברי המועדון  בטקס ביקור הנגידה 19.11.2014

במועדון עמיתים
ישנם גברים מדהימים
הבה נרים כוסית לחיים
לכם חברים יקרים

 

מי כמוכם באלים
גיבורי חיל ממאדים
למראיכם ליבנו הולם
ואנו הדום לרגליכם

 

ביטחונכם העצמי לנו כעוגן
שאיפותיכם - לנו ליעד
אנו בנות ונוס מנוגה
אחריכם נלך צעד אחר צעד

 

הנכם לא רק יפים ונפילים.
עמיתינו אתם גם מוכשרים
ליבנו מתרונן כשאתם שרים
להקת "עמיתרון" המזמרים

 

אנשי תואר וכבוד אתם, ויודעי דבר
מובילים את המועדון ביד רמה
אמנם גם לנו הנשים, מקצת ההשפעה,
אך אתם מברכים "ברוך שלא עשני אשה"

 

אמנם "גבר חיל מי ימצא"
אך שם בסתר גם אתם מזילים דמעה
כי לא רק בשכל ניחנתם
גם בלב ובנפש רגישה בורכתם


אז אנחנו אוהבות אתכם
ממש כפי שאתם
נריע הידד לכבודכם
הן הגברים שלנו הינכם

 

לחייכם כוס נרימה
לכם הדגולים מרבבה
מאיתנו ומכולנו הנשים
במועדון נהריה עמיתים

 

אורי לוי, ברכה לבנות המועדון   בטקס ביקור הנגידה 19.11.2014

 

  

לאישה שבחבורה
במועדון "עמיתים" נהרייה
לתת את הנשמה ואת הלב
את אישיות מיוחדת, מעטים כמוך בעולם
לכל אחד את דואגת רוצה שהכל יהיה מושלם
מושיטה יד לעזרה מסייעת בשעת צרה
בפיך המילה "לא" אף פעם לא נשמעה

 

את תמיד מחייכת. באופטימיות מלאה
ואומרת "תסתכלו רק על חצי הכוס המלאה".
אי אפשר להיות עצוב כשנמצאים איתך
את מזכירה ש"לא בוכים על חלב שנשפך".

 

אז איך אפשר להודות לאדם שכזה?
שנותן ונותן ובתמורה כלום לא רוצה!
ששכרו הוא בחיוך ובתודה שמקבל מכולם
וזה הופך אותו לאדם הכי מאושר בעולם

 

רצינו שתדעי כי מעריכים אנו אותך מאוד
והלוואי שתמיד יהיה בידך הכוח לתת עוד ועוד
נשלח לך ברכה לאדון שבמרומים
שישמרך ואת ליבך הטהורים!


ולכבודך אנו נרים כוס יין-לחיים!


שלכן אורי (ואיתי כל הגברים)

 

אורי שאשא, למה אני בא לרוטרי - בטקס חילופי נשיאים 2014

אני רוצה לפתוח בהתנצלות.
לא פעם מגיע אלינו מרצה שמדבר על דברים שברומו של עולם עם ביטויים שאני לא מבין ואני יושב בהרצאה ומרגיש כמו אידיוט. מה שעושה לי הרגשה עוד יותר רעה זה כשאני מסתכל על החברים ואני רואה שהם מקשיבים בקשב רב, ניכר שהם נהנים מההרצאה ואני מקנה בהם כמה הם אינטליגנטים שמבינים מה שנאמר ואני, ניתנת אמת להאמר, האינטליגנציה שלי פחותה מזו של יתר החברים. עם זאת מעודד אותי שאולי החברים מסתכלים עלי ואומרים אורי יושב בשקט ומבין במה מדובר הוא עם אינטליגנציה גבוהה וככה אני זוכה במחמאה שלא מגיעה לי.
אז למה אני ממשיך לבוא לרוטרי גם אם אני לא מבין מה רוצים ממני ?
אסביר לכם.


רוטרי הו גוף וולונטרי, לא אג'נדואלי עם פררוגטיבה קונספטואלית אידיופטית אבל בהחלט אוריינטטיבית ואינטגרטיבית עם חברים וירטואוזים בעלי אוריינטציה פלורליסטית או אינדיבידואליסטית אך מאד קולגיאלית אשר ביחד יוצרים השראה טורבולנטית שהופכת את המועדון למיקרוקוסמוס בגלל הקומוניקציה האינטרנציונאלית ואינטר קונטיננטלית. הישיבות שרובן אודיוויזואליות יכולות להיות אמביוולנטיות או ביוולנטיות אבל תמיד דיסיפלינריות חוץ משוק ההון.
אתם מבינים, כל עוד המועדון מתנהג ככה אני ממשיך להיות חבר בו.
דרך אגב נסיתי לשכנע חברים שלי להצטרף למועדון והסברתי להם ממש במילים אלו מה זה רוטרי.
אף אחד לא בא.

 

בן ארי מאיר,מקאמה למאמא מריה  בטקס חילופי נשיאים 3.7.2013

במקום הזה וברב עם
נבחרה נשיאתנו בלונדר מרים.
וכיאה לסיום הנשיאות
נכתוב לה מקאמה בלי לאות.
מקאמה נכתוב, ולה נריע
באהבה, מקאמה למאמא מריה.
לזכותה מיד, ועתה , יאמר,
כי לא בחרתי לה כנוי אחר,
וזאת משום שבכל עת בעשיה
של מאמא מריה, הנשיאה
היתה ותהיה ראויה
לכינוי מאמא ולא רק כשם חיבה.
לא עת כעת לסקר ארועים,
לא עת עכשו להזכיר מעשים,
לא המה, בעיני, כרגע, החשובים.
בוודאי שמענו ונשמע הערב
על אלה,לא מעט ובלי הרף.
אני כאן, עכשו, מבקש להדגיש את ההתיחסות,
מבלי שתהיה בכך, מצדי, כל התרפסות.
אני ראיתי מאחורי העשייה
את האדם שמאמא מריה גילמה.
בכל ארוע בקשה והצליחה להדגיש
שמאחוריו יש אישה ואיש.
שמירה על ערכים כמו יחס אישי, לכידות המועדון,
לכך דאגה המאמא במלוא הכח והאון,
בשום שכל ובאהבה יתירה ובזהירויות
דאגה מריה לכל החברים והחברות
את הוועידה ברודוס, קחו לדוגמא:
מי שהיה שם, את תכונותיה אלה ראה.
ראה, איך לכל אחד בנפרד דאגה
ואיך הקפידה על לכידות הקבוצה
ואיך לא החלה שום פעולה
כל עוד כל חבר וחברה,
נוכחו איתנו להנעים עד הנה וכהנה,
בכל מקום: במלון, במסעדה, בטולים ובטברנה,
ועל כך רוטריונים מכובדים
ועל כן עמיתים יקרים
ראויה היא גבירתנו הנשיאה
להיקרא - מאמא מריה.
ואם ירצה השם, בסיום הנשיאות הבאה
נוכל שוב לכתב מקאמא
ובמעמד הזה בשנה הבאה
נכתוב מקאמה בשמחה:
"מקאמה לפאפא פביו" - לה נקרא.
חיבר: מאיר בן-ארי


כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

 

 

 

 

גלעדי עמוס, פסוקו של שבוע (טקס החלפת נשיאים 2013)

פרשת השבוע או יותר נכון לומר פרשות השבוע כי השבוע שתי פרשות מחוברות : פרשת "מטות" ופרשת "מסעי". בד"כ הפרשות מחוברות אפילו (גם בשנים מעוברות כמו השנה הבאה - תשע"ד).
אני רוצה להתייחס היום רק לפרשת מסעי", ורק לתחילת הפרשה .
בתחילת הפרשה יש את רשימת המקומות שבהם בני ישראל :"עברו ,חנו ונסעו" במשך נדידתם במדבר בנוסח הבא:"ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה ויסעו מריתמה ויחנו באלוש".
החלטתי אני לכתוב את מסעי רוטרי "עמיתים"בנוסח הנ"ל.
"ויכתוב עמוס את מסעיהם לנשיאיהם על פי הרשום בספרי בספר דברי הימים של המועדון
ואלה מסעיהם לנשיאיהם ולנשיאותיהם".
ויצאו ממעדון חברתי "עמיתים" ויחנו ברוטרי ויסעו מרוטרי ויחנו באוריה פלד, ויסעו מאוריה פלד, ויחנו במאירה, ויסעו ממאירה ויחנו ברוניה,ויסעו מרוניה ויחנו באוריה לוי ,ויסעו מאוריה לוי ויחנו באוריה שאשא, ויסעו מאוריה שאשא ויחנו ביפה, ויסעו מיפה ויחנו בעמוסה, ויסעו מעמוסה ויחנו בשרה,ויסעו משרה ויחנו בטלמורה, ויסעו מטלמורה ויחנו באזדרכת ויסעו מאזדרכת ויחנו ברפיה, ויסעו מרפיה ויחנו במיריה, ויסעו ממיריה ויחנו היום הזה בפביוה.
אלה הם 13 מסעיהם לנשיאיהם ונשיאותיהם עד עצם היום הזה.
ועוד היד נטויה או הרגל פוסעת או העגלה מתקדמת כי באופק כבר מבצבצת רחלה.
בספר במדבר מסופר על מ"ב המסעות (42)- נקווה שגם המועדון שלנו יגיע למספר הזה,כן ירבו.
פרשת "מסעי" מסיימת את ספר במדבר(החומש הרביעי)וכמו בכל סיום של ספר מספרי התורה אנו אומרים שלש מילים - מילים שמתאימות לנו תמיד , אבל השנה והיום לנשיא החדש יותר מתמיד:
חזק חזק ונתחזק
נהרייה תמוז תשע"ג יולי 2013 כתב :עמוס גלעדי

 

עמוס גלעדי-ניסים

ניסים
מה זה נס? אני שואל!
תשובה יש רק לאל.
זה לא מובן אין הסבר ,
ההיגיון עם זה לא מסתדר.
דוגמאות רבות לכל אחד יש,
אבל לא את האישי אני מבקש.
אלא נס גדול נס לאומי
נס שאין לו הסבר מדעי.
ולעם היהודי- עם רב מעללים ומעשים
יש לו רשימה גדולה של ניסים.
ממעמד הר סיני ויציאת מצריים,
מים מסלע ואוכל משמיים.
שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון
ונס חנוכה עם כד שמן קטנטון.
והרשימה ארוכה ומגוונת ומלאת עניין.
לא נמנה את כולם מחוסר זמן.
גם במאה השנים האחרונות
אנו עדים לניסים ונפלאות
חידוש הברית
עם השפה העברית
מלחמת השחרור,וקיבוץ גלויות,
דמוקרטיה במדינה שרק רוצה לחיות
גם במבצע האחרון "עמוד ענן"
כיפת ברזל שהגיעה בזמן.
ואם אפשר על נס אחד לחלום
אנא הבא אלינו שלום.
ואז כל ספקן ומגלגל עיניים
ידע שמעל כיפת ברזל יש מישהו בכיפת השמיים.
ואסיים בבקשה דקדוקית
לשנות מנוסח עבר להווה ועתיד
ואת הברכה כך להגיד
שיעשה ניסים לבנינו ולנכדינו בימים האלה בזמן הזה.
אמן כן יהי רצון

 

גלעדי עמוס, המקמה על הספר "לטייל בנהרייה"   אוקטובר 2012

לטייל בנהרייה - זה משפט ידוע
הרבה עושים זאת כל סוף שבוע.
לטייל בנהרייה עם ספר צמוד
זה ערך מוסף של חוויה ולימוד.
אז לקחנו על עצמנו את המשימה
נציגי השולחן העגול ועוד כמה,
כמה שאת העבר של העיר מכירים
ואת ההיסטוריה שלה מוקירים
והנה התוצר הסופי מונח לפניכם
פרויקט מס' 2 אחרי "בשבילכם".
ואף אני שחושב שהוא מכיר
כמעט כל דבר היסטורי בעיר
הופתעתי לקרוא לשמוע וגם לראות
שיש עוד בנהרייה מה לגלות.
כל המסלולים מנוסחים למופת
ויש גם בסוף מפה - אפשר לעיין בה מעת לעת.
כאחד שהשתתף בכתיבה והיה לו מה להעיר
לקחתי את הספר ויצאתי לטייל ברחובה של עיר
וגיליתי דברים מעניינים והרבה הפתעות,
שילוב של שמות ותזמון של רחובות.
האם זה אקראי או יד מכוונת אולי אצבע אלוהים
כל אחד את התשובה לעצמו יתאים.
בקיצור הטיול היה מלא תהיות
והרי לכם כמה דוגמאות

שני הרחובות הארוכים ביותר בתוך בעיר
ע"ש האישים שההיסטוריה היהודית אותם תמיד תזכיר
והרחובות ע"ש ממש מקבילים
וגם בעבר אם אתם שואלים
הם לא נפגשו ,זה לא קרה
אבל לשניהם הייתה אותה מטרה.
כן הרצל החוזה וויצמן הנשיא הראשון
מתחילים בחניתה שבצפון
הם היחידים שחוצים את הנהר
ומסתיימים בעין שרה בכיכר.

 

ועוד שני רחובות מקבילים
ע"ש שני סופרים דגולים
הם לא כמו הקודמים
בהם אי-אפשר לנסוע בשני הכיוונים
כל אחד יש לו דרך חד- כיוונית
טעית-"לא זה הדרך" -עשה את כל הסיבוב שנית
הם לא חוצים את הנהר
הם לא נפגשים בכיכר
הם נפגשים בסיבוב עם הצייר
שי עגנון, אחד העם ושטיינהרט -"סיפור פשוט"
שלושה שלטים על אותו עמוד.

שנים שמוחי מתייגע ונפשי מתענה
מנין מקור השם של רחוב מעונה
בעצם זה לא רחוב אלא שביל
האם זה על שם המושב כאן בגליל.
או אולי זה קשור לשמחת תורה
לאותו "חתן מעונה" שעולה לתורה.
חיפשתי במלון ולא מצאתי תשובה
איזה תסכול והמון אכזבה
עד שבמדריך הטיולים מצאתי את "מעונה"
ולא רק במלל , כי בתוספת תמונה
ואז גילתי שהתשובה פשוטה
מדובר פשוט בדוברה נגררת, באסדה
שבעת המצור על נהרייה ושבי ציון
היא הביאה דרך הים ציוד ומזון
ואנשים ודואר לשעת חירום
ושמה ללעג את החלטת האו"ם
ובאמצעותה היו לנהרייה עולים
אז מובן שהיא מחברת בין רח' עליה לרח' מעפילים
ולכבוד האירוע הונפקו בולים
וחותמת דואר "הגליל המערבי המנותק".- זה היה הכיתוב
אבל האם ההיסטוריה חוזרת שוב??
הגליל המערבי היום לא מנותק אבל חסום
וכאילו בכביש 4 לא השתנה מאום
שוב נוסעים בשיירות פגוש אל פגוש
ומחכים בתור ארוך עד אין בוש
ניידת משטרה מהבהבת האמבולנס צופר
אין אחד שלא מאחר
אז אולי כדאי לחדש את שרות המעונות
זה יחסוך הרבה תאונות
הגליל המערבי לשרות הזה זקוק
ואפשר להכין גם חותמת דואר "הגליל המערבי הפקוק"

 

ועוד דוגמא על ההיסטוריה שחוזרת
הוא פרויקט מס' 1 של המושבה שהעבודה בו לא נגמרת
ניקוז נחל המפשוח שהיה עולה על גדותיו
ויורשו הגעתון - שהולך (או יותר נכון לומר שוטף) בעקבותיו
למרות האיקליפטוסים ואפיקו העמוק והישר
הפרויקט הזה עדין לא נגמר.

 

ויש עוד שני רחובות ארוכים וגדולים
אבל הם דווקא לא מקבילים
במקום שאחד מהם מסתיים השני מתחיל
ושניהם קשורים לשחרור נהרייה ומערב הגליל.
הידעתם שהכביש מנהרייה לראש הנקרה בצפון
נחלק לשניים בשדרות הגעתון
הקשר ביניהם הוא קשר מעניין
הוא קשר של משמעות וגם תאריך מכונן
כי כך הגורל תזמן ורצה
שיום למחרת שנהרייה מהמצור שוחררה העצמאות הוכרזה
אז מה הפלא שבמקום שדרך גדוד 21 מסתימת
מתחילה דרך העצמאות והיא עדיין קימת.
תתפלאו כמה עוד הפתעות יש לנו בעיר
את חלקן המדריך שלנו מזכיר.
כנסיה ביזנטית,מקדש כנעני
והיה "אוהל מועד" של גרמני תימהוני
באר ארטזית,ותעלת מים
ומתחם גדול של הבהאיים.
בתי כנסת גדולים ויפים
ויש כאלה שעדין בצריפים
אבל בכולם נושאים עיניים למרום וממללים תפילה
בהיכל אהרון, ביצחק אבינו וגם בשביל הגאולה
לא הזכרנו את כולם כי תקצר היריעה
יש בנהרייה מעל חצי מאה
מה שסיפרתי לכם כאן זה קמצוץ שבקמצוץ
מי שרוצה יותר חייב להיות חרוץ
להסתובב בעיר לשוטט ברחובות
.את היתר תצטרכו לבד לגלות
אז קחו את המדריך וצאו לטייל
ותראו שבנהרייה יש עוד הרבה ממה להתפעל.
טיול נעים

 

 

ברכה לשאול שאשא

במעמד זה ולמרות הקושי ברצוננו לברך את חברנו פרופסור שאול שאשא על קבלת אות מפעל חיים מטעם משרד הבריאות

שאול פיתח והפך את ביה"ח בנהרייה מבי"ח אפרורי לאחד מבתי החולים המובילים בארץ,אם בתחום המחקר, הטמעת תקני האיזו ואם בתחום הבינוי - מבי"ח המושתת על צריפים ישנים לאחד מבתי החולים המודרניים בארץ.

שאול בחוכמתו, היה הראשון שהשכיל להבין, להערך ולהכין את ביה"ח לקראת מלחמת טילים על העורף. הוא בנה מחלקות אשפוז ממוגנות במרתפים וחיבר ביניהן ברשת מינהרות תת קרקעיות,דבר שעורר בזמנו אנטגוניזם ואולי אף לעג מצדם של 'מומחים' במערכת. אחרי מלחמת לבנון השנייה הפכה תפיסתו המיגונית של שאול למודל לחיקוי תכנוני של המערכת כולה.

שאול העמיד דורות של רופאים מצויינים שדמותו ומנהיגותו היוותה עבורם מודל מדהים להזדהות.

שאול יצר יש מאין מחקרים על הרפואה בתקופת השואה. בימי העיון השנתיים שיזם, החדיר את הנושא לתודעת המערכת הרפואית בפרט ולתודעת הציבור בכלל, תוך הפקת לקחים, למידה והשלכה על המערכת הרפואית המודרנית.

לשאול תודה בשם המועדון ובשם תושבי הגליל המערבי

 

לאריה דרור לרגל הוצאות ספרו "קפה?"          כתב עמוס גלעדי

לאריה הסופר

 

לאריה האדריכל והארכיטקט

ידענו שמדי פעם אתה מושך בעט

עוזב את שולחן השרטוט

ונותן לרעיונותיך חופש ושוטטות.

פורק מוסכמות , לא כבול בשום עול

אם בענייני קודש ואם בענייני חול.

שואל שאלות ומביע תמיהות

 הכל בהגיון ובמירב תובנות.

כבר בעלון המועדון היו כתבות

ובערב מספרי סיפורים - בחג השבועות

היה לנו רמז לבאות.

רמז קטן ולא מחייב

אבל אתה אריה היית יושב וכותב,

אולי טכנית לא כותב אלא מקליד,

כנראה גם מוחק או לוחץ על DELETE

אבל הכל בא מהראש או מהלב

כי אתה לכתוב מאד אוהב.

נתברכת בדמיון יוצר וברוב כשרון

אבל נתברכת גם בכח רצון.

אז אולי תצעד עוד צעד קטן

ותהיה רב יצירתי ואמן מגוון.

כי אם יש רצון - אתה כל יכול

אז מה דעתך לקחת ביד גם את המכחול?

ואני יודע שאתה כרגע מחייך,

אבל מובטחת לך עזרה ממי שבשבת עמדת לברך.

בקיצור חיה לרשותך בעזרה והדרכה

תשתף איתך פעולה ברצון ובשמחה

ומי יודע אולי בעוד שנה - נאמר שוב דברי ברכה

כשבהיכל התרבות באמת נחנוך תערוכה.

 

נהריה נובמבר 2011                                      בכל - הכבוד ובהוקרה רבה

          חשוון תשע"ב                                                עמוס גלעדי

 

ברכה לעמיתי המועדון בביקור הנגיד 2.11.11 

ברכה ל"עמיתים",אז במה מברכים?
שנהיה בריאים כולנו מקווים!
שהרעות תשרוד ותפרח,
ואת עמיתינו לא נישכח.
מנסה לחרוז פיוט וזה לא קל
מילה ועוד מילה חרוז ומשקל,
מנסה להתחרות בכל החורזים
וכך מילה ועוד מילה ברכה ל"עמיתים".

את הגברים של "עמיתים"
התבקשתי לברך
אז במה מברכים "עמיתים"
שנמשיך במפגשים, רעות ומעשים
ונתראה וניבלה עוד עשרות שנים.
גם כשיתחלפו עוד מזכירים ונגידים
אנו נשרוד אותם כ"עמיתים" עוד הרבה שנים.

אז עוד שנה ועוד אחת
עבר עשור יבוא עוד אחד.
אנו כאן הגברים לצידך עמיתה יקרה,
אם בארגון מסיבה או הכנת קדרה
הרימו כוס לעוד שנים רבות
עם אותם "עמיתים" ואותן "עמיתות".


טומי א.

 

ברכה לנשות המועדון   בביקור הנגיד 2.11.11  יסמין בורנשטיין  

 

ברכה לחברותי במועדון

 

זו ברכה לחברות שבקרבנו, חברותי. במושג חברות טמון עולם ומלואו.
גברים: כשאתם רואים אותנו "מקשקשות", "מפטפטות" וסתם מדברות: תנו לנו. תעודדו אותנו, אל תפריעו לנו. אנו עוברות באותו רגע ריפוי: זה תורם לבריאותנו. אנחנו באותו זמן מייצרות סרוטונין שהוא נוירוטרנסמיטר התורם לרווחה הנפשית שלנו. אנו זקוקות לזמן איכות הזה: אנו חולקות רגשות, תחושות, שמחות וגם בעיות.
כך אני מאחלת לכולנו שנמשיך לטפח את הרעות גם ללא נוכחות הגברים.
ועוד:
כמה איחולים לנו המין היפה ולא המין החלש כפי שיש כאלה המכנים אותנו:
אני מאחלת לנו שנגיע לשוויון או כמה שקרוב לזה, לעולם טוב יותר עבורנו: לא עוד סחר בנשים, אלימות כלפי נשים, זנות, ניצול ועוד בעיות אחרות. עולם טוב יותר כן. וגם ארץ ישראל שוויונית יותר עבורנו הנשים:
שוויון הזדמנויות בתעסוקה: היום 12% מהמכ"ליות המובילות במשק הן משלנו הנשים: אני מאחלת לנו שנהייה לפחות 51% כי זה השיעור שלנו באוכלוסייה.
שתהייה לנו נציגות של לפחות 60 חברות כנסת, ולא רק 21, לא רק שלוש שרות בממשלה, אלא מחצית .
אני מאחלת לעצמנו שנשתכר לפחות כמו הגברים ולא רק בממוצע, 66% מהשכר שלכם הגברים, היות ואנו ראויות לכך: אנו עובדות קשה יותר גם במשרה בבית ואנו גם משכילות יותר: 56% מהסטודנטיות לתואר ראשון הן משלנו ו58% מהסטודנטיות לתואר שני.

כפי שנאמר: מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה . יתכן גם שמאחורי כל אישה מצליחה עומד גבר. אבל מאחורי אישה שאינה מצליחה בואו אנחנו החברות נעמוד מאחורי עצמנו ונעזר לעצמנו להצליח.
חברות טובות זה לא סתם מושג, זו קבוצת תמיכה והעצמה עם כוח רב. בואו נמשיך לטפח את הרעות בקרבנו.

 

כתבה: ר' יסמין בורנשטיין, רוטרי "עמיתים", נהריה
נובמבר 2011

 

 

 

 

 

 

 

עשור למועדון רוטרי עמיתים אריה דרור

חברים יקרים, בשעת לילה זו כשהנכדים כבר ישנים, אמתיק לכם סוד ואספר בכמה מילים איך לפני עשר שנים, נולד וקם מועדון עמיתים.
אך כמו בכל סיפור ראוי וגם סתם כך מהחיים - הסיפא לפעמים היא גם התחלה, אז הרי לכם פרולוג - הקדמה קצרה שבהשראתו של איש חכם נכתבה:
אומרים שקנאת סופרים מרבה חכמה, והרי בית הלל ובית שמאי - הם אחלה דוגמא.
שמעז אפשר שיצא מתוק . עוד שמשון הגיבור קבע את החוק.
עץ גדול מלא פוארות ושופע ענפים, אפשר שיניב חוטרים יפים.
וכך, ממועדון רוטרי נהריינים, שבע העשייה והעיתים - קם, צמח ועלה כפורח מועדון רוטרי "עמיתים".
כנחשון בן עמינדב מיציאת מצרים, קפץ שאול ראשון למים. ועימו הלכו חבריו. חמשת הטיטאנים - אורי מנכ"ל מפעלים ומאיר המנצח על המורים, משה מהחקלאים ואורי רופא הילדים. וגם אפרים ז"ל היה שם. מראשי הערים.
קמו והלכו על נשיהם ועל טפם, על צאנם ועל מקנם, אל ארץ לא נודעת, אל מחוזות עלומים.
האם היו הם מיואשים? האם על גדות הגעתון ישבו הם רופסים ובוכים??
לא ולא , כי לא נס מהם ליחה של עשייה, טבועה הייתה בנפשם של אלו החמישה.
האש שבערה בקרבם הלכה לבתה והתעצמה עד שקמו, גמרו אומר ועשו החלטה!
'למועדון החדש שנקים, הצהיר אחד מהחברים הנחושים - 'נצרף גם נשים !!'
'נשים??' תמהו אז חלק מהטיטאנים - 'מה יום מיומיים? תמיד הן היו שם בתוך גלגל השיניים.'
'לא, לא הבנתם'. השיב שאול, זיק בשורה לו בעיניים.
'לא סתם נשים, אלא ה-נשים', הוסיף מישיר מבט נחרץ אל תוך עיני הטיטאנים.

רעיון הוא דבר נפלא, ניצוץ נשגב שמוליד יצירה. אך העשייה יש מאיין קשה חברים שבעתיים, לכן בעיניי . הם 'טיטאנים.'

בואו ואמשיך רעי המלומדים, הסכיתו ושמעו איך המשיכו להתגלגל הדברים -
ובכן - שאול הביט אז בפני הגברים שאט-אט החלו את הרעיון להפנים, קם ובקול דרמטי הרעים: 'חברים ! - אצלנו הנשים תהינה שוות בין שווים ולא רק כאופנים פנימיים כמו בכל המועדונים האחרים.'
החליפו אז הטיטאנים זה עם זה מבטים. הרעיון שהונח לפתחם הפך מרגע לרגע חביב יותר ונעים.
כי האישה וזאת כולנו יודעים, היא זו שמציתה בליבנו את הדברים הטובים.
זו שמקדמת - דנא, כשע"פ דרווין היינו עוד קופים, גרמה לנו הגברים לטפס על העצים הכי גבוהים.

שלחו אז הטיטאנים שליחים, התקשרו אל חברים קרובים וגם לכאלו רחוקים נשכחים.
היו שנענו מייד והיו שביקשו הסברים במה בדיוק הדברים אמורים.
בסופו של דבר התאספה חבורה, זוגות-זוגות אל קרלטון הגיעו, כמו אל התיבה ובאולם קטן נטול חלונות לראשונה התכנסה.
בתחילה הייתה קצת מבוכה, אבל אחרי ששתינו קצת קפה ואכלנו פרוסת עוגה
(זכור לי אגב שהייתה קצת יבשה) - מאיר ואורי השמיעו דברי ברכה, נשבר אט-אט הקרח והתגבשה הקבוצה.
הועלו רעיונות שונים, משהו על מועדון חברים.
אמרו - נפגש אחת לשבועיים ונראה איך הדברים מתפתחים, אך שאול והטיטאנים נשאו עיניהם אל אופקים רחוקים - הם ייחלו בליבם שנמצא ראויים מועדון רוטרי נוסף בנהרייה להקים.

יודע אני שכולנו לפעמים נושאים מבט חטוף לאחור ומשתאים איך הצלחנו כל כך הרבה בעשר שנים. איך נרקמה רעות שכזו ואיך ממשיכים ומטפחים.
על העשייה למען משפחות הילדים עם הצרכים המיוחדים.
על המשחקייה בבית החולים.
על שיעורי הבישול לעולים האתיופים.
על שעת סיפור במועדון העיוורים ועל הרבה מעשים מבורכים נוספים שמי כמונו יודעים כי לא מאליו הם מובנים.

חלק מהדברים לבטח יועלה כאן הערב ע"י החברים ומי שמחר יתעורר עם תחושות כמיהה וסקרנות עמוקים וירצה לחוות רבדים אינטימיים יותר וענוגים -
יכנס וייצפה בתצלומים, ייזכר בטיולים במסיבות ובאירועים יקרא מכתבות החברים. הכל ידידי היקרים נמצא באתר "דברי הימים" של רוטרי נהרייה עמיתים.

כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

 

שיר הוקרה למייסדים   עמוס גלעדי בעשור למועדון 2011

 

בשנת תשס"א זה קרה

מפץ קטן במועדון יוקרה

שלושה נלי"ם ושלושה כהנים

החליטו שמשנים את התנאים

משה ,שאול ושני אורים ומאיר

(מן הדין כאן לציין ולהזכיר

עוד מיסד שהיה גם נ"ל וגם ראש עיר

את עמיתנו ז"ל אפרים שריר)

שהחליטו להקים מועדון חדש  בעיר

משהו שונה ייחודי

מועדון חברים ,מועדון "עמיתי"

 

למי ברכות למי מודים 

לחמשת המייסדים

 

הם היו חמשה זה לא בדיוק

כי לכל אחד יש בת זוג

רחל ודפנה- נשיאות לשעבר של האופן הפנימי,עדינה, רותי ורות

כולן יחד וכל אחת לחוד

הפכו למציאות את הרעיון

ותרמו להקמת זה המועדון.

בלעדיהן זה  לא היה מתממש

אז נחליף את החרוז - זה מתבקש

למי ברכות למי תודות

 לחמש המייסדות

 

זה לא פשוט לשבור מסורות

שנקבעו לפני שנים ודורות

מועדון "עמיתים" הוא נקרא

אבל השם מטעה לא כך הוא נראה

נשים הן הרוב , זה מועדון זוגות

אז אולי נקרא לו מועדון "עמותות"

והכל בזכות בן-ארי,כהן ,פלד ושני שאשאים

שהחליטו לשתף גם את הנשים

 

למי ברכות למי מודים

לחמשת המייסדים

 

והנשים נושאות בעול בכל התפקידים

בדיוק כמו כל יתר העמיתים

בידן הופקד האופן החיצון

והן מנוטות על מים סוערים את המועדון

ארבע נשיאות ועוד היד נטויה

הו הולכות בדרכך דבורה הנביאה

 

זה כמובן מוסיף כבוד,חברות ו.חן

מה לא רואים? אפשר להתבונן.

למי ברכות למי מודים

לחמשת המייסדים

 

אז בזכותם יש בנהרייה מועדונים שניים

אחד לגברים אחד לזוגיים

אחד ותיק וידוע בעיר

השני חדש ומאד צעיר

לאחד" עמותה" לשני ,עמיתים"

אבל שניהם את מלון פרנק קבעו ל"עיתים"

אז לכבוד חג עשור נרים כוס לחיים

ונאמר תודה יותר מפעם ופעמיים

 

למי ברכות למי מודים

לחמשת זוגות המייסדים

 

 

יוני 2011                                                                  כתב: עמוס גלעדי

סיון תשס"א                                                           מועדון רוטרי "עמיתים"

נהרייה

 

 

 

 

הנשיאים על פי הסדר הכרונולוגי  נ"ל אסתי רייכלסון בחילופי נשאיים 2011

 

הוא נשיא ראשון היה כאן

ומוביל התור ,

אורי פלד הידוע

נ"ל וותיק וטוב

 

אחריו מאיר הגיע

ורעם בקול

רוטרים כולם נהיה פה

וקבע הטון

 

ואז נחשונית הגיחה

רוני לה טלמור

ואת כולנו לפולין

הוציאה אז לאור (לתור)

 

אורי לוי הנמרץ

עבד בשקדנות

מהנשיאות ישר הוטס הוא

אל הנגידות

 

אורי שאשא אז במרץ

חשב על רעיון

נכנס _ necanes) את העצרת !

של הרוטריון

 

יפה אורי אז הגיעה

עם שלהבת אור

ורוב נחת היא הביאה

לנו הפרולטוריון

 

את עמוס הגלעדי לקחנו

הישר מן הטרקטור

ותשובות תמיד היו לו

של חידוד והומור

 

מהפגייה הופיעה

אז שרהלה דרור

ובחגיגות המאה

לתל אביב הביאה את המועדון

 

ועכשיו כמעט סיימנו

טומי הוא הבא בתור

בחור כהלכה

וכך גם ניהל את המועדון

 

וסוגרת השרשרת

של עשור ראשון,

זו המכונה פה איזדרכת

עם מרץ והמון רצון

כל הזכויות שמורות לרוטרי "עמיתים" נהריה

 

שיר עשור לעמיתים  אורי שאשא עשור למועדון 2011

לרגלי הלבנון צפונה לחיפה

מתכנסת כל שבוע חבורה יפה

טוב המלח של הארץ ומיטב הגלילים,

אנו עמיתים, אנו עמיתים!

 

את קולנו הבטוח אך בענווה,

השמענוהו בהמון לא בשפה רפה,

מעשינו הם עדות וגם אנו עדים

אנו עמיתים, אנו עמיתים !

 

גם חברותא גם אחדותא כאן חווים רעים,

ובמטותא ובזכותה אנו חברים

מקטנותה עד זקנותה אנו פה נשארים

אנו עמיתים,  אנו עמיתים !

 

לעמית ועמיתה בחג עשור ברכה,

שנשוב יחדיו לחוג את העשור הבא,

שנמשיכה לחייך ושנסבירה פנים

אנו עמיתים,  אנו עמיתים

 

ששכנינו מצפון יקשיבו לעתים

ויבינו כי שוגים הם ובדרכם טועים,

יבחרו עשות שלום בגלל שיש עמיתים,

אנו עמיתים,  אנו עמיתים !

 

ושירנו זה מושר לכם העמיתים,

כי עמית נשאר עמית גם בצוקות עתים

חברים תמיד בנפש כן תמיד חברים!

אנו עמיתים,  אנו עמיתים !

 

טיול לעובדה  עמוס גלעדי אפריל 2011

 

 

הטיול הבא

 

בעבדת נקבעה עובדה

לטיול הבא יוצא עמית או עמיתה

וכמובן צלם מאד מיומן

דב טומי או רפי הוימן

צריך רק צילום מאד מרשים

ופביו יסדר את כל הראשים

רק צילום אחד

ויש לנו מזכרת עד

ואחד לשני ימסור דש

רק אל תגידו שזה ,פוטומונטש"

כתב: עמוס גלעדי

 

 

מכתב ממירי יאיציק בלונדר (חויות מניו זילנד)

 

חברים יקרים

 

אצלנו שבת אחר הצהרים(5.3), אצלכם 4 לפנות בוקר. אנחנו משייטים במעבורת ענקית מהאי הדרומי לצפוני. בחוץ הים נראה די גלי אבל במרומי הקומה התשיעית של האוניה לא מרגישים כלום - הכל חלק כמו על שמן וחשבתי שאולי זה הזמן המתאים לכתוב לכם כמה שורות על חוויותינו עד כה.

 

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני כל תייר בניו זילנד הוא הטרק (מסע בחיק הטבע). כל ישראלי מצוי שתפגוש כאן אפילו הוא חיגר או פיסח לבוש במכנסי ספארי בצבע חקי עם רוכסן באמצע המכנס (להסרת מחצית המכנס במהלך הטרק), ומיד לאחר שיברר מאיפה אתם בארץ מיד תישאל השאלה הבלתי נמנעת וואיזה טרקים כבר עשיתם ?ואם אנסה להתבדח ולומר שאני בעד טרקים בעיקר אם הם לא יותר מ20 דקות בשטח מישורי סלול ,מיד אתקל במבטי בוז תהומי ויספרו לי שהם הזמינו את מקומות הלינה בשטח כבר לפני חצי שנה והם כבר עשו את מסלול "קפלר" שבו הם טיילו 3 ימים בשטח עם כל האוכל שלהם ושקי השינה וכעת הם בדרך למסלול שרק בודדים יודעים עליו והם ישהו בשטח 7 ימים! מה אומר -  מסע כומתה בגולני זה צחוק ליד הטרקים האלה. לאחר שהשאלות על איזה טרקים כבר הספקנו לעשות חזרו על עצמם ולמשמע תשובותינו מבטי החמלה והבוז אז בשביל מה בכלל באתם? החלטתי לשים את נפשותינו בכפינו ונרשמנו לטרק המשלב שייט בסירה מיוחדת עם ראש גשר טלסקופי המאפשר הורדת אנשים לחוף ללא מזח שתוביל אותנו לחצי אי שגלגל  עוד טרם התגלגל עליו מאז קיומו וכולו חופים בתוליים, חולות זהובים עצי יערות גשם וציפורים נהדרות. אה כן, לא ממש עדכנו אותנו על זבובי החול  שמחכים לנו. אבל העיקר גם אנחנו נזכה לתואר החשוב B.T   ( בוגר טרק) וגם אנחנו נוכל לספר בעיניים נוצצות על המסלול רב ההוד והעלילייה שעשינו בחצי האי טסמן כמו כל שאר המטיילים המיומנים.

 

מבעוד ליל הכנו את התרמילים עם כל הציוד הנדרש ,מים שאפשר למלא בהם כמעט אמבט שלם, כריכים ופירות שלמקרה שניתקע לחודש יהיה מה לאכול, בגדי ים, גרביים להחלפה, כובעים מצלמות (שתהיה הוכחה) ואה ,כן .שכחנו את המשחה נגד היתושים.ואת מקלות ההליכה שגיסתי השביעה אותנו לקחת עמנו לניו זילנד. בלילה כמעט שלא יכולנו להירדם מרוב התרגשות. שמנו שני שעונים מעוררים וליתר ביטחון גם השבענו את המנהל התורן במלון לוודא השכמתנו. לא ממש היה צורך , מרוב התרגשות(או חרדה?) לא ממש נרדמנו והמתנו בציפייה דרוכה לשחר שיעלה.

 

סוף  סוף עלה השחר ואנחנו גמענו בגמיעות חטופות את קפה הבוקר  ויצאנו במהירות לנקודת המפגש שם היו בעלי הסירה אמורים לאסוף אותנו כחלק מהשירות אותו הזמנו (שלא נפספס את הסירה). הם כמובן טעו או שכחו ורק בדקת האפס כשכבר נואשנו וחשבנו שמן השמיים נלחמים בנו הגיע הקפטיין של הסירה יחף, מקועקע, הלום שינה, אלפי התנצלויות ועם שי צנוע - כובע מצחייה. וגם הבטיח להכפיל את הפיצוי - כוס קפה או תה חינם על הסיפון. נוכח נדיבות זאת נאלצתי  להתנצל בעצמי על כל הטורח והאי נעימות שגרמתי לו בשעה מוקדמת  זו של הבוקר.על הסירה כבר חיכתה ערימה שלמה של קשישונים בני גילינו פחות או יותר,לרוב יותר שהתקבצו מפינות שונות של העולם, חמושים כולם בתרמילים כובעים משקפי שמש והתרגשות אדירה. הקפטיין היחף והמקוקע חזר על הוראות הבטיחות שעיקרם היה בסופם - אם תראו אותי לובש חליפת הצלה תדעו שהמצב רע ותתחילו להתפלל.כך מלאי תקווה וביטחון הפליגה סירתנו כשעל חרטומה הגשר המשונה כמשושיו של חרגול בדרכינו לעבר חצי האי טסמן.

 

במהלך השעתיים הקרובות עד הגיענו לנקודת השילוח לטרק העלום השתדלתי להיזכר בכל סרטי המלחמה של מלחמת העולם השנייה שראיתי, לנסות להפיק מהם לקחים לקראת מסענו רב העלילה. כך מלאי מתח וציפייה הגענו לאתר הנחיתה כפי שהובטח רק חול וחול, לפני הירידה ממש עוד הספיק להזכיר לנו שעלינו לחכות לו בנקודת המפגש שקבענו שאלמלא כן הוא לא מחכה והפעם הבאה שהוא מגיע לכאן זה רק כעבור 24 שעות. הסירה מתקרבת לחוף הגשר עם משוש החרגול שמתרומם, נפתח ,נפרש וכמעט מגיע ממש ליבשה אך מה לעשות ובאותו רגע חמד לו איזה גל לצון ובדיוק כשירדתי בא לביקור על החול ואני עד מעל הקרסוליים במים. טוב, לא זוטות כאלה ימנעו מבעדי את מסע חיי בניו זילנד ויצאנו לחפש את המסלול באמצעות המפות הטופוגרפיות שקיבלנו ובעיקר באמצעות כאלה שסיימו את המסלול בכיוון ההפוך. שמתי לב שההוא שזה עתה חזר נראה אדום כולו וחולצתו רטובה קיויתי שהוא אולי שחה קצת אבל אז למה הוא סמוק לחיים כל כך?

 

טוב, יצאנו עליזים ומתרוננים למסע. מלאי מרץ ותיקווה, מה אומר בתחילה המסלול הוא מישורי ואז יש גם זמן ליהנות מהנופים המדהימים, מהצמחייה ואף לצלם. אך ככל שהמסלול מתחיל לטפס לעבר הפסגות ,הפסקות הצילום נעשות ארוכות יותר ויותר ותכופות יותר. כעבור כשעה אני מתחיל לקלל את עצמי בשארית כוחותיי האחרונים איך זה שדווקא את מקלות ההליכה השארתי במלון. ולפתע באחת ההפסקות כשאני חסר נשימה, אדום נזכר בצורך להגיע ליעד בשעה הנקובה,(מה גם שחויות הבוקר הבהירו לי שעמידה בלו"ז זה לא הצד החזק של הקפטיין שלנו)  שאלמלא כן נצטרך ללון לילה נוסף בחיק הטבע על חצי האי טסמן. יצאנו לדרך נחושים להגיע ליעד במועד ואם אפשר אף קודם ויהי מה.

 

לא תאמינו, הגענו ליעד בשעה היעודה, באפיסת כוחות מוחלטת .נפלנו על החול הזהוב מחכים לבואו של החרגול המשייט שיחלץ אותנו מחצי האי טסמן. שכבנו  על חול הרך,הסדרנו את הנשימה והדופק שתינו מים אך לא שמנו לב לעקיצות קלות שהפכו עד מהרה לגרד איום ונורא. גרד שבו אתה (כלומר אני)  מגרד עד זוב דם ללא הרף במשך שבוע ימים. או קצת פחות מגרד ,אבל למחרת שלפוחיות לתפארת מקשטות את עורך (כלומר מירי).

 

באופק לפתע מופיע החרגול המשייט. אנחנו אוספים את עצמותינו הזקנות שכולן אומרות שירה ושוב חוזרת התרגולת של הגשר שכמעט מגיע לחוף ואנו רטובים עד הברכיים ממי ים ומעליהן מהזיעה, מלאי סיפוק נופלים לסירה ומפקידים את גורלנו בידיו של הקפטיין היחף והמקועקע .

אבל מה  כל אלה למול הזכות לספר לכולם בעיניים נוצצות על הטרק הנפלא שעשינו בניו זילנד.

כן גם אנחנו BT (בוגרי טרק)!

 

מירי ואיציק בלונדר

ניו זילנד מרץ 2011

 

ברכה לאסתי, נשיאה הנכנסת

אורי גרנות בחילופי הנשיאים 7.7.10


חברי עמיתים החליטו בך לבחור
לנשיאת המועדון בשנת העשור
הטלנו עליך תפקיד לא קטן
אז קחי את ההגה ותהיי קפיטן
הספינה תהיה ספינת אהבה ורעות
שבמשך שנה רק קדימה תשוט
וכיורדת ים מנוסה ודאי לך ידוע
שלא תמיד הים הוא שקט ורגוע
לפעמים הוא סוער יש בו מערבולות וגלים
והמסע מפרך ומלא מכשולים
אך אנו הנוסעים חברי עמיתים
עלייך ועל הצוות סומכים
אסתי אנחנו בטוחים
שתהיה זאת שנה מלאת הישגים
נגיע יחד למקומות שעוד לא היינו
ונעבור איתך חוויות שעוד לא חווינו
ובסוף המסע כשתחזור הספינה לנמל
נאמר: הייתה לנו נסיעה (נשיאה) יוצאת מן הכלל !


בהצלחה
מחברי מועדון רוטרי עמיתים

 

חילופי נשיאים    אורי גרנות 7.7.10

 

והערב בסיום השנה התשיעית
זה הזמן להודות לכל עמיתה ועמית
ידוע שאנו נפגשים כל שבוע
וכדי למלא את השנה בתוכן ועניין
יש צורך במאמץ לא קטן
לכל ארוע מסיבה טיול ופגישה
צריך להקדיש הרבה זמן ומחשבה
וכל אחד מהיושבים כאן
גם אם תרם במשהו קטן
לכך שעברנו בהצלחה עוד שנה
מגיע שנאמר לו הערב תודה

 

ברכה לטומי טלמור,נשיא היוצא    אורי גרנות 7.7.10

 

  

חלפה עוד שנה על מועדון עמיתים
ואנו שוב בטכס חילופי נשיאים
ולפני שאנחנו ממך היום נפרדים
רצינו לומר לך כמה מילים
קצת עצוב לנו אך לא באנו להספיד
אנחנו רק רוצים תודה לך להגיד
וכמה חבל שתמיד דוקא בשיא
מגיע הזמן להחליף נשיא
לקחת לעצמך אתגר ומשימה לא קלה
כי לנהל מועדון זה כמעט כמו לנהל ממשלה
נתת את כולך הרבה סבלנות מרץ וזמן
אך אנו בטוחים שגם לך זה נתן
בכל תקופה יש רגעים קשים אבל גם כאלו עם נחת
ומשנה זו יהיו לך הרבה חוויות לקחת
חבריך העמיתים אדוני הנשיא
מורידים את הכובע ואומרים לך: מרסי
בהצלחה בהמשך הדרך
מחברי מועדון עמיתים

 

 

 

 

 

 

הערב הוא ערב סיכומים ופרידה.    טומי טלמור חילופי נשאיים

סיכום כן.
פרידה מהמשרה והתפקיד כן-מ"עמיתים" עוד לא.
לפני שבוע סיימתי שנה של נשיאות.
שנה לא קלה אבל שנה מעניינת.
49 פגישות שבועיות שבהן נוכחתי -לא נעדרתי מאף מפגש - והדאגה השבועית האם הכל יעבור בשלום האם לא תהינה תקלות האם יגיעו מירב העמיתים והאם הערב יהיה מעניין והאוכל יהיה מספיק טוב ובעיקר לא יחסר-עמית רעב-עמית לא מרוצה.
ניסיתי לשמר את הקיים דבר לא פשוט כאשר מדובר בקבוצה של כ50 איש שכל אחד הוא עולם ומלואו,שונה אחד משני עם אופי אחר ונטיות לב שונות.
השונות היא המעניינת במועדון חברים-אם כולנו הינו דומים או מאותו זן היה משעמם.
סיסמת שנתו של הנגיד אורי צייגר היתה -עתיד הרוטרי בידך- מעט מוגזם עבור נשיא של מועדון בודד בפריפריה אבל בהחלט עתיד "עמיתים" היה בידי.
וניסיתי-למעשה ניסינו לשמר ולהרחיב והערב אני שמח להודיע שמצטרפים אלינו זוג חברים חדשים ואנו מקבלים אותם בברכה ושמחה.
עשינו על כך סדנאות ודיונים ושיחות- ואת הפירות של כל זה אני בטוח ניראה השנה ובעצם מה רע בלחלום? אדם ללא חלום אין לו למה לחיות.
השנה הסיסמה היא "קשר לקהילות גשר ליבשות" גשר ליבשות אולי נתקשה להיות אבל קשר לקהילות או לקהילה שבה אנו חיים ופועלים אנו בהחלט ואף נעשה מאמץ לחזקו.

אז זהו מסתיימת שנה ועכשיו נסכם אותה בתמונות ומעט מלל וניזכר באשר היה ומקווה ששנה הבאה תהיה טובה ונעימה אף יותר-הנשים תמיד עושות זאת אחרת ויש האומרים אף יותר טוב!
תודה ובהצלחה.

 

הנשיא מאיר בן ארי    צ'רטר 16.6.10  שאול שאשא

 

הוא פשוט ועדין וקולו כמו קול של הלב.
והוא מלא כרימון, והוא יפה כמו השיר.
והוא רץ ודוחף ועושה ומפעיל ומשלהב,
והוא היה הטוב בנשיאים- נשיאנו מאיר.

 

כי משכמו ומעלה הוא מכל העם,
ואין טובים ממנו, ואין כמותו חכם.
ואין כמותו בונה ויוצר, ואין כמותו עוף מגביהים,
והוא מרקיע שחקים, והוא חסר אך מעט מאלוהים

 

ויש לו זמן לכל:
לעבוד ולרוץ ולפעול,
לפתוח דלתות ורעות לסלול
ולעמול ולעמול
ולקודש יהפוך את ימי החול

 

והוא מורה ומנהל ואיש רעים להתרועע
ובמועדון הוא חבר ועמית ושותף ורע.
הוא איש ציבור ומנהיג ופעיל ורוטריון
אהוב וחביב כראש אפיק וכנשיא המועדון.

 

והרי ראינו איך הנשיא מאיר
את מועדוננו טפח והפעיל והעשיר.
ובתום השנה עדות בשער השאיר:
אין עוד נשיא כנשיאנו מאיר.

 

ולכן הבו לו ברכות והבו לו שיר
וקיראו ברחבי ארץ ובחוצות העיר:
אנו אחריך ואנו עמך, מאיר!

 

 

 

 

 

צ'ארטר 2010 - מקאמה לנשיא הראשון למועדון רוטרי עמיתים - נהרייה
אריה, עדינה, רותי כהן ומירי גרנות


כמה חברים שפרשו ממועדון רוטרי נהרייה,
התקשרו אל חברים, שהתקשרו אל חברים אחרים.

יום ראשון, הטלפון במשרד טרטר בצליל מרגיז. "שוב מישהו שבילה את השבת במחשבות על בעיות מציקות."
נאווה העבירה לי את השיחה.
"זה יצחק גרוס." אמרה. קולה הלוחש בישר רעות.

"הוא שוב לא מסתדר עם המפתח בין העמודים." חשבתי. "אולי עם הקורות."
"כן, יצחק" השבתי חסר סבלנות. "מה עכשיו?"
"שמע, מקימים מועדון" השיב , התרגשות לא אופיינית ומפתיעה ניכרה בקולו.
"מועדון זוגות !" המשיך. "רוצה להצטרף?"

"אתה ומירי מצטרפים ?" שאלתי אחרי שניסה להסביר לי דברים שגם הוא בעצם לא כל כך ידע.
"כן" השיב.

"מי עוד?"
"רפי הוימן. הוא בעצם זה שהתקשר והציע."

"אשאל את שרה". השבתי.
אני תמיד שואל את שרה.

כך זה התחיל.
הגענו שרה ואני באחד הערבים לקרלטון,
ניצבתי באולם המבואה סמוך לדלפק הקבלה, שוחחתי עם משה גרוס על הא ועל דא עיניי נודדות מפניהם של רבין, שרון וג'ומאייל שניבטו מתצלומים על הקיר, אל עבר דלת ההזזה שהפרידה בין הרחוב לכניסה.
אט-אט התקרבו ובאו זוגות זוגות, כמעט כמו אל התיבה, הם לא נראו כאורחי סופ"ש, ע"פ מבטם הנבוך קמעא.
אך הם פנו להפתעתי לכיוון לה-סקאלה ולא אל דלת המבואה.

התכנסנו באולם קטן ודחוס מול הכניסה ללה-סקלה.
התיישבנו סביב שולחן עגול, שרה ואני , יצחק ומירי וכמדומני שגם רפי ושוש וציפי וחיים ז"ל.
היתה קצת מבוכה, אבל גם סקרנות והתרגשות מה.
הבטתי סביב, היו חברים שהכרתי, אך את רובם לא.
ואז מישהו קם ונשא דברים של פתיחה, אינני זוכר מי, אבל קרוב לוודאי שזה היה שאול שאשא.
קרלו (שבגללו הגענו כפי הנראה לקרלטון), פינק אותנו בארוחת

 

 עמוס גלעדי         יסמין בורנשטיין צ'רטר 2.6.10

זה לא סוד שזה מועדון ייחודי ושקרו לנשיא עמוס גלעדי.
זה התחיל בחרוזים והאמת שזה נלקח מדברי הנשיא.

היות ואי אפשר להתחרות בחריזת הנשיא, נעבור לשפה צנועה ופשוטה יותר.

מה שאיפיין את הקדנציה של הנשיא עמוס גלעדי זו פעילות עניפה בצורה בלתי רגילה. הכנו מצגת ובה הסוכריות בלבד. ולא כולן. אם היינו צריכים להביא את כל הפעילות היום הייתם צריכים לשכור חדר במלון ולהמשיך כאן לפחות במשך יומיים אז בואו נתחיל:

התחלנו בחילופי נשיאים, שהתבצעו לאחר בחירות דמוקרטיות.
מיד תפס את שרביט הנשיאות, וזו שקדמה לו חשבה: לא יודע מה מחכה לו.

האישה הראשונה התגייסה לעזרתו מיד בהתחלה והכריזה על זה כאן. גם היא לא ידעה מה מחכה לה.


אנו רואים איך הנשיא מכין את המפגש הבא

ומינה לו עוזרים:
דב המזכיר ויעקב הגזבר, ופסוק השבוע לא אחד כי שלושה
ועוד פוסקים רבים: מקום, זמן , מדינה .
ומדי פעם גם בחינה (מידע רוטרי)

רחל פ':
וכך הוא אומר: רחל על התכניות כל שבוע , מזל שיש הפסקות כי יש אירוע

בנות הרעות לקחו את העבודה ברצינות
אוי החריזה מדבקת .

טיילנו
ואכלנו (טועמת בעצמה)
ובילינו


ועוד הוא אומר:
וראשי אפיקים יותר מארבעה כי המלאכה מרובה.

ומה עשינו:
24-32 סיבל פעילות עמיתית

33-38 פעילות לא עמיתית יסמין

39-48 והיו גם המסיבות והאירועים, סיבל

49-57 והיו גם טיולים וביקורים: יסמין
וגם אותנו ביקרו - משלחת מבלגיה

60-65 ליד האח, נגיד , ומלגות בפעם האחרונה - סיבל

ולסיום: יסמין
פרק התודות
לדב שזה כבר מסורת
וכך הנשיא סיים את המלאכה ונכנס להיכל התהילה
והכל חזר למקומו הטבעי, גם עמוס הנשיא

 

שרה דרור     אורי גרנות צ'רטר 16.6.10

ובשנה השמינית לספירה, העמיתים החליטו לבחור
לנשיאת המועדון את שרה דרור
וכדי שהכל יתנהל חלק ובלי שום תקלה
מינתה למזכיר את אריה בעלה
ואת יפה אורי לגזברית
וכך יצאנו לדרך בשנה השמינית

השנה שנת ה 60 למדינה ו 100 לתל אביב
המועדון פרח כמו שדה באביב
היה מעניין היה מה לראות
היו טיולים היו הרצאות

לכבוד חגיגות ה 60 למדינה
עסקנו קצת בנוסטלגיה במשך השנה
ומכיוון שלכולנו זיכרון קצת קצר
העלנו זאת בכתב על דף הנייר

אז מה היה לנו במשך השנה

ערב לזכר שיירת יחיעם
וביקור בבסיס של חיל הים
ולא נשכח חברים וחברות
את שאול ומאיר בערב נפלא על המעברות
ארחנו את אברהם הרשקו חתן פרס נובל
ואת ש"י עגנון בעזרת פלד רחל

טומי הרצה על טרור
ועל מלחמת יום כיפור אריה דרור
ועוד שתי הרצאות הוא נתן
בנושאי אדריכלות ובניין
וסיפר לנו כיצד ניסו להזיזה
את המגדל הנטוי בפיזה

הרצאה על האושר וכמה טוב שנצחק
נתן חברינו בלונדר יצחק
ופביו וסוניס צמד הרופאים
סיפרו לנו על תרומת והשתלת אברים

טיול לרמת הגולן וביקור בכישורית
הרצאה של איש 8200 אפריים לפיד
על מבצע אנטבה יונתן גלעד
ועל יפן ישראל גרין איש המוסד
בסימן שנות ה 60 על העלייה מאתיופיה
ושמענו על חסידות גור וננוטכנולוגיה

נוני ורוני כהרגלם בשנים
העלו ערב מרגש לזכרו של רבין
וכמידי שנה הביאו מרצה
והפעם את חבר הכנסת תת אלוף וד"ר סנה

 

 

ברכות רעות לפורים 2010  כתב עמוס גלעדי

למן
ברכות למן הרשע והמתוק
למזלך אנו אוכלים
את האוזן ולא את הש.
נאחל לך שבעתיד
יקרא על שמך שלגון צבוע
ואז כולנו נאמר את המשפט הידוע
בין כל טעימה וכל "לק"
"נזכור את אשר עשה לנו עמלק".

 

לבגתן ותרש
לסריסי המלך בגתן ותרש
שדברו בקול ולא בחרש
נאחל להם שבפעם הבאה
יחתכו קצת יותר למעלה
כי חתכו להם במקום הלא נכון
הורידו להם את הביצים
ולא את הלשון.

 

לאחשורוש
לאחשורש שמלך על פרס ומדי
למלך ששכב עם יותר מדי
שמהיום והלאה חמתך תהיה בוערת
שתמיד תהיה לך את אותה גברת
שבכל לילה תבוא אליך בתחפושת אחרת.

לושתי
לושתי המלכה הנחשקת
שבזכותה יש לנו מגילה מרתקת
שקראה תיגר על המלך ואורחיו
חלוצת הפמיניזם וכל דגליו
שיום אחד גם את תתקלי בסירוב מאחד שהוא עליך מאד אהוב
ותחפשי בממלכה גברים אמיצים
ולא תמצאי כי כולם סריסים

 

ויזתא
הבן האחרון של המן
כתוב בזין מאד קטן
הכל שואלים למה ומדוע ולא מבינים
האם עשית ניתוח לשינוי המין
מאחל לך שיתלו אותך ערום באמצע הכיכר
ותוכיח לכולם שבטעות כתיב מדובר.

 

פורים 2010 ברוטרי עמיתים  כתב מאיר בן ארי

משתה המלך אחשוורוש
בכל מקום בו מוזכר "המן" - יש להרעיש ברעשנים.

 

כל באי המשתה בחצר גינת ביתן,
החוגגים היום את חיסולו של המן
כל השרים והעם אשר בבירה שושן,
כל סריסי המלך מגדול ועד קטן:

תפסו המקומות, שבו זקופים והרימו ראש
והכונו לכניסת מלך המלכים אחשורוש.
חושו לתת כבוד וייקר, ותפארת לעטר
לאחשורוש המלך ולאשת בריתו אסתר.

עד בוא אסתר, ועד שהמלך נכנס!
ובהיכנסם מלאי מלכות והדר והוד,
כל הקהל ימחא כפותיו ועמוד יעמוד!

מאיר מקים את הקהל, מוחאים כפיים בקצב
המלך מכה בגונג, מחיאות כפיים. יעמוד ויאמר:

המלך נתיני היקרים , מהודו ועד כוש
עוטי זהב וכסף ומטיבי הלבוש,
שרי ונכבדי , ללא המן בן חמדתא,
והסריסים כולם למן דלפון עד וייזתא.
ברוכים הבאים לגדול בנשפי הממלכה
וברכה ממלכתי אסתר וממני לכם נשלחה.

ולפי הנוהג הראוי למלך שכמוני,
הבה נתחיל בטקס הרוטריוני.
ולהכריז על ביטול גזרות המן
הנשיא אבנר אל הדוכן מוזמן.
לפתוח את הטקס הידוע


בפסוקו של שבוע.

תודה לנשיא על "פסוק" שהיטב תוזמן,
על הנס שהיה ליהודים עם מות המן.

ועתה ברכה בינלאומית יקריא ויריץ
כרגיל אחד מבני הזוג פייטלוביץ
ובטוחני שיעשה זאת היטב וביד אומן,
וישבץ בברכתו שמחה על מות המן

פייטלוביץ : ברכה בינלאומית

המלך הידד לעבדי הנאמנים בני פייטלוביץ
שאת פעלם אני כל כך מעריך ומעריץ.
ודברם ללבנו יגע כמעשה אומן,
לשמע הבשורה על קורות המן.

ועתה אקרא לעבדי הנאמן, המגן בעדי,
גיבור החייל הנודע - עמוס גלעדי
שעמל ועבד וכתב ואייר ללא לאות,
שיבואה לדוכן לשאת ברכות רעות.

 

ברכות רעות

תודה לעמוס, איש הברכות היקר והנאמן.
תודה ממלכי וסריסיו השמחים לאיד המן.

המלך: ועתה, נתיני, אל הנשף שבבירה שושן!
עם השרים והסריסים וכמובן ללא המן.
נעלוז ונשמח ונשת היין עד בלי די,
עד דלא ידע בין ארור המן ותכלת מרדכי!

קבלו את ההפקות בברכת "אהלן":
את "קוני ליימל" ואת "קזבלן"
והשיר שכל אם את בתה תיישן
כן , את " ביי מיר ביסטו שיין"
ושתיים שכל כך אהבתי, והאל עדי
את "שלמי הסנדלר" ו"בוסתן ספרדי"

ומי על המלאכה ינצח, וישחק וישיר,
אם לא עבדי הנאמן מאז, בן ארי מאיר
המוזמן אלי ליטול השרביט ועל הנשף לנצח
ולעשות לנו טוב בנשמה, וכיף, ושמח.

 

לסוף הערב:

המלך: אל כל מכובדי, תושבי שושן עירי
החוגגים היום עוטי גלימות וחרב,
ברכה אביאה לחברי ברוטרי,
וקילוסים והלל למארגן הערב.

מאיר, האהוב כל כך בשושן העיר
על קומתו המיתמרת מעל לכל הראשים,
שני רק לגיבור המגילה מרדכי בן יאיר,
וטוב הוא מהמן ויזתא, ומכל האנשים

והוא פשוט ועדין, וקולו כמו קול של הלב,
והוא מלא כרימון , והוא יפה כמו השירים.
והוא רץ ודוחף, ומפעיל ומביים ומשלהב.
ובלעדיו אין המן ואין אסתר ואין מלך,
ואין פורים

ומה הפלא, הרי מקדמת דנא זאת ידוע,
שלא הנפילים בנו עולם ועיר.
ובכל מקום שבו נדרש ביצוע,
תמצאו לא אחר ממארגן זעיר.

לכן תודות הבאתי מהממלכה ומשושן עירי
בשמכם, נתיני, לעבדי הנאמן מאיר בן ארי.
שאת תושביה יאהב, ותושבותיה יחמוד.
ורק לידו אני יכול, בלא חשש, לעמוד.

 

 

לכבוד נשות המועדון הרמת כוסית, בן ארי מאיר

  בערב ביקור הנגיד 18.11.09

נרים כוסיות של יין אדום
לנשים שלנו שהן יותר מחלום.
נוני תרים כוסית ראשון אתה
לכבוד רעיתך יפה
ואמור לה "הנך יפה רעיתי בנשים,
הנך יפה, עיניך יונים".
ויציק בלונדר קח את התופים
ובקולך לרעיתך מרים תרעים.
וכך כמו הלוויים בהיכל
אורי לוי הפעם לא ישאל
אלא ישיר ולבו יפעם
לקראת רעיתו מרים.
וכך ישיר בורקיס מאיר גם
כן לרעיתו מרים.
וג'וזה ברק חוסך במשפטים
ומשתתף רק במלים.
כי רק לגוזה יש מילה
אשר יכול להתגאות בה.
הדסה רגילה ליין האחשוורוש
אך היום ירים לך כוס של תירוש
עמי, לגום מהכוסה
לכבוד רעיתך הדסה.
ריח הפרחים מדיף
ריח לגמרי לא חריף.
יעקב את יסמין חבק כך
כי היא לא רק פרח אלא גם פה-רך.
לנו במועדון רחלות ארבע יש ביחד
אך לך עמוס, דוד, טומי ואורי לכל אחד רק אחת.
אמרו לה בלי להתבלבל
אורך יהל, אורך יהל
את שלי, שלי רחל.
הזכרנו את אמנו רחל הערב, פעמים 4 בלבד
אך שרה לנו, יש רק אחת
וגם אתה אריה דרור
לשרתך לחש AMOR.
רוני היא שירה
ובשביל אבנר, לפחות הערב, נשמה.
לחש לה אבנר טלמור
Tonigth I love you more

גם לך רפי הוימן יש פרח במתנה
רק לך במועדון יש שושנה.
הרם כוסית הערב
שתרבנה שמחות בביתך בלי הרף.
מוישלה כהן השקט
בכל פגישות המועדון גם כעת
זכית, TAKE A LOOK
רק לך מבשלים עם סחוק.
ולכן חבק את רותי התימניה
ותשיר לה אהווה, אהווה.
מותר עוד כוסית שיכר
כאן במועדון עמיתים ולא על הבר
למיכל קולן הרם כוס לחיים
למיכל רעיתך הרם כוס חיים.
טילדי פרקש לך כדבעי נפרגן
כי בהתנהגותך מלאת את חן
ועל כן דני לכבודה תרים כוס יין
כי לא שתינו מספיק עדיין.
היחיד במועדון שיש לו מלכה ואין לו נזר
הוא צביקה של מלכתנו אסתר.
אתה כמו אחשוורוש רגיל בשכר וברוש
והיין אינו גורם לך לכאב הראש.
סוניס שלנו זאב
כולנו אליך נצטרף
לשתות איתך לחיים לא לאשה אחת
אלא לכולם בבת-אחת.
לוסי שלך שאול תמיד מרחפת בשמיים כאומנית
More or less
כנאמר lusi on the sky בשיר של הביטלס.
פביו, יקירינו, צביבל
חבק עם כוסית את סיבל
ואמור לה בספרדית רהוטה
את שלי, סי- בלה!

יענקל שלנו שטרק וי-א-צוק (באידיש)
גיב שוי חיה א-חיבוק.(במילעיל)
זוג שוין, חיה איך הוב דיך ליב
גיב שוין איר א הרציקן קניפ.
הכי טובה (במילעיל) במועדון
היא אשת דב רון.
תגיש לה דב את כוס היין האדום
למען תהיה הפעם טובה רום.
שאשא שאול בזרי דפנה אתה מתקשט
ועל כן אין לך מה להתלבט.
קח עוד כוס יין ועוד מנה
לכבוד רעיתך דפנה.
אורי שאשא בחליל ינגן
וילווה את עדינה בחן.
כי כשעדינה שרה בקולה הסופרן
אורי ממריא בחליל רחוק מכאן.
רבקה אחרונה הערב באמהות
שזוכה תמיד, כאן להרבה תשבחות.
ועל-כן נעטפה באהבה כל העמיתים
ונברך גם אותך , נעימה בנשים.
את היין בכוסותנו נשים
כדי, לכבודך, לשתות, לחיים!
וגם אני רוצה לברך את רעיתי
"הינשאי ספינה ושוטי
מה רבים הכיסופים
לי נערה יש ושמה רותי
המצפה במועדון עמיתים.

ל ח י י ם!

כתב ושתה לחיים
לכבוד נשות עמיתים\

 

הללויה לשלנו הגברים   מירי לוי 18.11.09

הללויה לשלנו הגברים
במועדון עמיתים
הטו אוזניים ושמעו לנו
הקשיבו לאמרי פינו
אנו עלמות החן - הצלע הנשי

מי כמוכם באלים
ציידים וגיבורי חיל
אנשי תואר
ונבוני דבר
ויש האומרות "אפילו מלאכים"

אתם המין החזק והשרירי
למראכם ליבנו הולם, בבטן פרפרים!
לא בכדי נבחרתם להוביל
את מועדון "רוטרי נהריה עמיתים"
רק שלוש נשיאות והרבה נשיאים

ובכלל, אצלנו יש לכם בהחלט נציגות
של המיטב במנהיגות
כמו למשל: מאבות - אבותינו
'משה', 'יצחק' הבלונדי ו'יעקב'
האחד חולש ממרומי הצוק
האחר בנשים עסוק


וגם התברכנו ב'שאול' המלך ירום הודו
ועוד 'שאול' איש העולם הגדול
שניהם מנצחים על התכניות
האחד של המועדון
האחר בברכות הבינלאומיות
ולא נפקד מקומם של הנביאים
'דניאל' המקצוען ומשוררנו 'עמוס' הגלעדי

במועדון "עמיתים"
ששמו נישא למרחקים
גם מתקיים חזון אחרית הימים
התכנסו מפקדי חיות הבר האחראים
וממלאים משימות ותפקידים

ה'ארי' שבחבורה עם ה'דב' הכל יכול
ה'צבי' קל הרגליים המקפץ על הגבעות
וגרים 'זאב' עם כבש ויחדיו מרקדים
והחגיגה שלמה
ונערי "עמיתרון" שרים ומתרוננים
ופוצחים במקהלה

ולפני מועדון "עמיתים"
הולך עמוד האש, והמאורות גדולים
ארבעה 'אורים' ועוד שני 'מאירים'
ובראשם ה'אב' הקדוש - אבינו הנשיא
את ה'נר' מחזיק

 

ואיך נפסח על שאר הגברים שבעמיתים
כולם אנשי מידות
וברוכי כשרונות
גבר חיל מי ימצא?
בכל בוקר מברכים "ברוך שלא עשני אשה"

אז צאנה הבנות וראינה
לגברים שלנו נריעה
כוס לחייכם נרימה
הנכם, דודינו, דגולים מרבבה
לרגליכם ניפול באהבה

מהמין הנשי במועדון "עמיתים"

 

 

 

 

ברכה לאורי גרנות שמברך את אורי שאשא  28.10.09

 

ביום ראשון האחרון
נערכה חזרה לעמיתרון
ובדיוק באותו התאריך הנקוב
הייתה יום הולדת למישהו אהוב
אז ישב מישהו ליד המקלדת
וכתב ברכה ליום ההולדת
ברכה שיש בה משהו מיוחד
אז למה שישמעו זאת מתי מעט
ומי שכתב זאת זה לא סוד ורז
הוא לפני שנה ברכות לנשים חרז
אז בקשתי ממנו שיבוא ויברך
ואני בטוח שכולנו נצטרף ונחייך
ולי לא נותר אלא להודות
בוא לכאן - אורי גרנות

כתב : עמוס גלעדי

 

טקס חילופי נשיאים

 

ברוכים הבאים לתכנית הריאליטי מס' 9. אתם נמצאים בתכנית הריאליטי
המפורסמת ביותר "האח הגדול/ האחות הגדולה".
תכנית בהשתתפות "רוטרי עמיתים VIP".

 

אמור היה להנחות יחד איתי, הערב, את תכניתנו מס' 9, הראשון בבידור דודו טופז.
הוא לא נעלם, הוא לא נמצא אי-שם. הוא לא מאחורי הקירות, הוא פשוט מבדר
כעת אסירים ואסירות. אז נאמר יחד כל הקהל, כמה חבל, כמה חבל.
אך באותה נשימה נזכיר
כי כשני בבדור אין כמו מאיר
וזאת מבלי לפגוע בראשון
וגם לא בבדרנים האחרים שבמועדון.
אנו מסימים היום, כאן, במבצר יחיעם את תכניתנו מס' 8.
בתכנית "האחות הגדולה" מס' 8 זכתה הנשיאה שרה דרור אשר, לא במשך
חודשיים, כנהוג בערוץ שתיים, אלא במשך שנה שלמה הובילה בכל ההצבעות.

 

המתמודד הראשון היה עמוס גלעדי, האיש של רחל, שעזרה לו, כרגיל, ודאגה שבניירות לא יתבלבל.

היא דאגה שלא יתרחק מהפעמון ואולי בשל כך יזכה להיות שוב נשיא, המועדון.

 

אורי שאשא התמודד, והיה בזכיה, בפעם שניה בטוח, ועל כן בהינף יד שלח האחרים לשוח ואולי לכל רוח.
הוא כרגיל, החליט שאינו זקוק בבית האח הגדול לכל סיוע, כי לא לבחור בו יהיה
זה מאד לא צנוע.

 

יציק בלונדר נכנס לבית "האח הגדול" בחיוך, בזמר, אך לא במחול, וקווה, כי יזכה במקום הראשון, לתומו חשב שזו תחרות זמר או ארוויזיון.

 

שאול שאשא איש חשוב בצבור, כמעט כוכב עליון שויתר להציג עצמו במיקרופון על כן גם קולו לא נשמע שם והצופים לבחור בו לא ראו כל טעם.

 

עדינה שאשא להבחר ניסתה אך נבחרה רק ליו"ר אפיק קהילה, ולמרות שבגד בצבע אדום לבשה את דיירי "בית האחות הגדולה" לא נצחה.

 

טומי ונוני וגם אורי יפה עמיתים במועדון, רצו ביחד כ - VIP למקום הראשון. ולמרות שתוף פעולה הדוק שלם ומוכלל רק אחת מהם הגיעה למקום הראשון, בכלל.

 

פלד אורי ידע שלבד לא יצליח ועל כן, כדי שאת נצחונו יבטיח הוא גייס את האישה שאיתו רחל. אך הקהל פעם שניה בו לא בחר, ולמרות שלכך ייחל.

 

אריה לא התמודד באמת ולא רצה לזכות בשררה, הוא רק רצה לסלול את הדרך לשרה. בחיוכו הכובש, ואולי המזלזל, אמר לכולם, שרה, על בטוח, תבחר הפעם.

 

ואכן המנצחת הגדולה של "בית האח הגדול" היתה בתכנית בהשתתפות עמיתי רוטרי VIP לשנה שחלפה נשיאתנו שרה דרור היא גרפה את הנצחון, אך לצערי לא נוכל להעניק לה מליון.
וזאת מפני שהגזברית יפה, למרות הגדלת הקופה, את המיליון הזה לא תקצבה.

 

את כל משתתפי "האחות הגדולה" את אלה מהשנה שחלפה, הזמנו הערב לתכנית החדשה

והזמנו, כרגיל, בתכניות של "האח הגדול", כדי שגם הערב תשמיעי את הקול, קולך הערב המתנגן כאופרה, כן את , כן את, הזמרת דרור יפעת.

 

האפשר בלי להקה שהופיעה במועדונים רבים ברחבי הארץ: צפונה, ימה נגבה וקדמה וחזרה זה עתה מסיבוב הופעות בשלומי, בצת ומצובה: עמיתרון.

 

אני מבקש מכולנו לעמוד להרמת כוסית לא רק להצלחת התכניות של "האח הגדול" אלא כמקובל בין רוטריונים: לכבוד מדינת ישראל, נשיא המדינה, ממשלת ישראל, כוחות הבטחון ומועדוני רוטרי בישראל. לחיים!

 

וגם לא נשכח ברגע של שמחה זו שגלעד שליט עדיין לא חזר הביתה.
נקדיש את הנעימה הבאה גם לכבודו.

 

אני מזמין את "האחות הגדולה" שרה לנאום פרידה.
בנות עמיתים. הכי יפות, הכי נאות, הכי סופרניות , הכי הכי בנות עמיתרון.

 

להענקת יקיר התכנית "האחות הגדולה" ומועדון רוטרי עמיתים, אני מזמין את דיירת הבית הותיקה והפעילה, פעילה מאד ודומיננטית מאד בקהילה יפה יפה אורי שלנו.

 

אי אפשר להתחיל את התכנית החדשה של "האח הגדול" בלי לבקש את עמיתרון לשוב לבמה.

 

תמה תכנית מס' 8 ובזה הרגע מתחילה תכנית מס' 9 . ואלה הדיירים החדשים .

 

ולפני שניפרד מ"האחות הגדולה" ונכנס ל"בית האח הגדול" עם דייריו החדשים, אני מבקש שנזכר במספר תמונות מערב שארגנו דיירי "האחות הגדולה" בשנה החולפת כשהמשימה שהטלנו הייתה להתמודד עם שודדי ים שפרצו לבית "האחות הגדולה".

 

שרה "האחות הגדולה" את מוזמנת לטקס החילופין עצמו.

 

אבנר- החליפו את סיכות הנשיאות ביניכם. מ"האחות הגדולה" ל"אח הגדול".

 

שרה תם העידן שלך. גונג אחרון וגעגונגען מ"בית האחות הגדולה".

 

אבנר, גונג ראשון בבית "האח הגדול" .
מה יש לך לומר עם כניסתך לבית "האח הגדול"? עמוד אל מול פני האומה ודבר!

 

טומי, אני מחזיר אליך את שרביט "האח הגדול". מהיום אתה אחראי בשם כל דיירי הבית עמיתי מועדון רוטרי עמיתים.

 

ע ל ה  ו ה צ ל ח!

 

 

 

פרשת בלק    כתב:עמוס גלעדי,    חילופי נשיאים 1.7.09

 

פרשת ברק נקראת ע"ש בלק מלך מואב אבל ראויה יותר להיקרא ע"ש בלעם הוא למעשה הדמות הדומיננטית בכל הפרשה .( בגימטרייא בלעם ב-10 גדול יותר מבלק ומסיקים מכך שבלעם ב10 דרגות יותר חכם מבלק.)
האמת צריכה להיאמר שאין הרבה פרשות בתורה שנקראות ע"ש אישים - אפשר למנות אותם על כף יד אחת (נח, יתרו, קרח, בלק , פנחס) , רובם נוכריים או בהקשר שלילי.
היחידי שהוא לכבוד ותפארת הוא אותו פנחס שהזכרתי קודם.אין פרשות על שם האבות (אברהם יצחק ויעקב) אין ע"ש משה ואהרון אבל יש פרשה אחת ויחידה ע"ש אישה
והיא "חיי שרה". זכית שרה שעל שמך יש פרשה.
רבים הפרשנים שניסו לפרש מדוע ניתנו לשני הנוכרים שע"ש יש פרשת שבהם יאמרו הדברים הכי משמעותיים בתורה ושהם אבני היסוד של תורת ישראל והכוונה ליתרו שבפרשתו מופיעים לראשונה עשרת הדיברות. ובלק שבפרשתו מופיעים דברי הברכה שמברך בלעם את עם ישראל. ועל כך בהמשך
חכמים שואלים מדוע הזמין בלק את בלעם לקלל את ישראל ולא לברך את עמו -את מואב. ויש שמפרשים זאת כראשית האנטישמיות עלי אדמות . כי מה אומר בלק לבלעם כשהוא שולח אליו משלחת :"ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר". בקיצור "תקלל את ישראל ותציל את מואב" מזכיר לכם משהו מתקופת הפוגרומים במזרח אירופה: "הכה את היהודים ותציל את רוסיה".
וכמובן כל זה לא מסתייע בידו ובלעם במקום לקלל -מברך ומרעיף אמרי שפר על עם ישראל ולא פעם אחת אלא שלש פעמים והכול כפי שאומר בלעם:"לא אוכל לעבור את פי השם לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר ה' אותו אדבר"
חלק מהברכות שברך בלעם את עם ישראל הפכו במשך הדורות לנכסי צאן ברזל של האמונה היהודית והנה חלק מהן:" הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור".
והפסקה החשובה מכולם שאנו אומרים אותה כל יום בכניסתנו לבית הכנסת בתפילת שחרית:" מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
בקיצור הלוואי שהיו קמים בעם ישראל מליצים כאלה
ואם לסכם במילה אחת או שתיים
מה בעצם אמר בלעם
הרי זו אותה מילה שאנו כבר אומרים שבועיים
זה שם המקום הזה - יחי עם

 

יום ירושלים    מירי לוי  20.5.2009  

מלחמת ששת הימים - חטיבת צנחנים 226. החטיבה מכונה גם "עוצבת נשר", נחשבת לאחת מחטיבות המילואים המובחרות בצה"ל ומקבלת על עצמה את המשימות הקשות ביותר והמסוכנות ביותר.

מאי 1967 החטיבה מגייסת כעתודה מטכלית. הסיירת החטיבתית משתתפת בכיבוש ירושלים. אחד מקציניה המובחרים, סרן יעקב עילם (בוכמן) ז"ל מקבל את עיטור המופת.

סגן משנה יעקב עילם בוכמן, מספר אישי 348486, סמ"פ סיירת גולני כמה שנים קודם לכן. אני חיילת פקידה בסיירת גולני "הנמר המעופף". בת יחידה. בוכמן, כך כולנו קראנו לו, היה נאה, משכמו ומעלה, חזק, שיער בהיר, טיפוס צברי עם נקודת חן מתחת לעינו השמאלית. נעים הליכות, בוטח בעצמו, חם, חייכן עם קול נעים. פייטר ממדרגה ראשונה. בוכמן בשעות הפנאי קרא ספרים. מה זה קרא? בלע! על אוזניו אוזניות לשמיעת מוסיקה קלאסית מטרנזיסטור. תמיד קרא לי, "בואי". שם את האוזניות על אוזני כדי לקרב אותי למוסיקה שהיום אני כל כך אוהבת. באחת הפעילויות של היחידה, נדמה לי שזה היה באחד התרגילים בנגב, באוהל מפקדת הסיירת, ישבנו אני והוא לאור פנס הרוח המרצד. עבדנו. לפתע אמר לי, "את יודעת זה כמו משפחה". אמרתי "הלואי" וחלמתי חלום. ב"גולני" הכיר את רותי אשתו לעתיד, חברתי מבי"ס "ליאו בק".לאחר השחרור, כשפגשתיה אמרה לי: "מחר אני קופצת למים"."מתחתנת עם בוכמן?" שאלתי. ושמחתי בשבילה. היא היתה יפה, גזעית כמוהו.

6 ליוני 1967 - "שער האריות" . סיירת חטיבה 226. יש טעות בניווט. "קפוסטה" מ"פ הסיירת חש בטעותו של הג'יפ המוביל של סיירת הצנחנים. "עצור! עצור!" אך כבר מאוחר מדי. הג'יפים הראשונים של הסיירת יורדים לגשר גת-שמנים. פגז תאורה, הסיירים התגלו לעמדות החומה ונפתח ברד אש רצחני. מכת האש הממה את הסיירים הלכודים, אנחות, המתכת לוהטת הרסיסים בוערים. דליפת דלק, ג'יפ בוער! קריאות "פצוע" "חובש" "רופא".

מאחור, רופא הסיירת ד"ר נפתלי הדס, היה באחד הקומנדקרים של השיירה. בתושייה ובאומץ לב הקים עם עוד 2 חובשים בו במקום תחנת איסוף פצועים מאולתרת. אלה שמצליחים להגיע בכוחות עצמם מקבלים טיפול במקום של עצירת שטפי דם, חבישה וזריקות מורפיום לסובלים. במלחמה אחרת, 1973, יקבל ד"ר נפתלי הדס, יבל"א, גם הוא את עיטור המופת על פעולה דומה. נפתלי ידיד קרוב שלי, בן כתתו של אחי בבי"ס ליאו באק וחברו הטוב ביותר, יהיה לאחר-מכן רופא כירורג בבי"ח איכילוב ומנהל חדר מיון באסף הרופא. הוא מפורסם לטוב בגין התנדבותו בחילוצם של נפגעי רעידות אדמה ברחבי העולם.

ושוב, בגשר ליד שער האריות, גונחים הפצועים האנושים שאינם יכולים לחלץ עצמם ולהגיע לתחנת האיסוף. הם לכודים ונפגעים שוב ושוב. סרן יעקב עילם, בוכמן, מבחירי קציני הסיירת מחליט להציל את פצועי הגשר. הוא מוריד מגופו את חגורו ונשקו ורץ לתוך האש ("כמו ספורטאי להתעמלות בוקר" אמר מפקדו קפוסטה). הוא תפס את הפצוע הראשון שראה בתוך המלכודת, עמס אותו על כתפיו הרחבות, והצליח להיחלץ איתו. הירדנים הספיקו לראותו והגבירו מיד את האש. בוכמן נעמד מחוץ למלכודת והמשיך כל הזמן לדבר אל הפצועים, שהצטמררו מנוקבים מול המרגמות האיומות. הוא לא חדל מלעודדם בדבריו. "תחזיקו מעמד" צעק "זה יהיה בסדר. אנחנו באים אליכם עוד פעם, אתם תינצלו". כשכבה פגז התאורה, ונשתררה לרגע חשכה, לקח איתו עוד חייל, ושוב נכנס לתוך גשם האש. פתאום נורה פגז תאורה נוסף, ואחריו צרור. החייל הצליח לזחול ולצאת חי - בוכמן לא. הא נלכד בתוך האש ונפל. יותר לא קם.

על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.

בוכמן היה בן 30 במותו. גבר חסון עם נפש פיוטית. ספורטאי. היה אלוף הארץ בהיאבקות. זכה למדליות רבות. אהב מוסיקה. ניגן באבוב בתזמורת של האוניברסיטה, פרט על פסנתר ושרק את תפקיד הכינור בקונצרט לכינור של מנדלסון. אחד הפותרים הידועים של החידון המוסיקלי ברדיו בשבתות, למי שזוכר. אהב לטייל בנופים פראיים. סיים תואר אקדמי בפילוסופיה ובביולוגיה, נרשם ללימודי רפואה והספיק לסיים שנה רביעית. משם יצא למלחמה.

הוא נולד על הר הצופים, מת בכניסה לעיר העתיקה ונקבר בהר הרצל בירושלים. כך נסגר המעגל. השאיר אחריו את רותי רעייתו ובנו אלון.

כשחילצו את גופתו מהגשר נמצאו בתיק שנשא על גבו מספר ספרי קריאה ועיון. בכיס חולצתו נמצאה גלויה לרותיק ואלוני שלו שלא הספיק לסיימה.

יום חמישי, 29 בחודש יוני 1967, שלושה שבועות לאחר תום המלחמה, העיר ירושלים חוברה לה יחדיו - מזרח ומערב. המחסומים הוסרו ההמונים זרמו, שוטפים לכאן ולכאן כמו נהר.

סרן "רובקה" ראובן אליעז ז"ל, מפקד סיירת גולני של ששת הימים. קצין שקט, אהוד מפקד מוכשר עם עתיד צבאי מזהיר. . ביום 9.6.67 נקלעה יחידתו לאזור תל פאחר. בראותו את המצב, אירגן זחל"מים שנעזבו, ופרץ ליעד ממזרח בראש יחידתו. נפצע בעת שפרץ לתעלות הקשר שם נאבק עם חייל סורי בקרב פנים אל פנים. על חלקו בקרב זה הוענק לסרן רובקה עיטור המופת.

עם תום המלחמה, רובקה לוקח את מפקדי הסיירת בג'יפי סיור לגולן ולגדה המערבית. הוא מזמין את אורי ואותי להצטרף. הסיור ארך כשבוע. הכל היה עדיין צרוב, שרוף, עם ריחות מלחמה. כשהגענו לירושלים, לגשר שלפני שער האריות בכניסה לעיר העתיקה, נתגלה לעינינו גלעד עשוי קונגלומרט מפוייח של מתכות, רצועות נשק ואבנים. פה בוכמן נפל. ביקשתי מרובקה לעצור. ירדתי מהג'יפ ובדמעותי אספתי מין מזכרת של רצועה שרופה. אמרתי לעצמי, אולי זה שלו.

סרן רובקה עלה בדרגות והתקדם ממפקד סיירת, למג"ד ולסמח"ט. במהירות. תוך שנים מועטות כבר היה סא"ל. במלחמת יום הכיפורים, בהיותו סגן מפקד חטיבת גולני, לחם ברמת הגולן . כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, ב-13.10.73 עלה ג'יפ הסיור שלו על מוקש והוא נהרג. השאיר אחריו אשה ושני ילדים. בן 32 היה במותו. נועז, מסור, חביב וגיבור.

שלושה גיבורים, שלושה עיטורי מופת, מלחמת ששת הימים, יום ירושלים.

 

ברכה לבנים ברוטרי עמיתים            פולקנפליק רחל  צ'רטר 2009

 

ערב טוב ומזל טוב לכם,אחיי גיבורי התהילה,אבירי מועדון רוטרי,חברי מסדר עמיתים
לכם העוז והגבורה:
כולכם יחד סך הכול הגורלות והמזלות בגלגל הכוכבים הוויה ערכית,איכותית, מי ייתן וכמותכם יהיו רבים. הפלאתם לעשות חיל ועלילה בכה הרבה תחומים וזכות פועלכם תעמוד לכם לקץ הימים.
הטבעתם חותם אישי במחקר,חינוך,תעשיה וברפואה.בניתם בתים,הנעתם מכונות,עשיתם לא מעט למען איכות החיים והסביבה,ברגל וברכב כבשתם שבילים בארצנו היפה,חשפתם מקומות שכף רגלינו בם לא דרכה.
לא פיגרתם אף לא לשנייה אחרי טכנולוגיה ממוחשבת ,הנצחתם אותנו בכל פוזה אפשרית בלקום וגם לשבת. סלחנו כשהאגו שלכם פרץ לעיתים גבולות כי ידענו: יש לו כיסוי,מעשיכם מסימני יוהרה נטולות.
מעת לעת ולמען נשכיל הרבצתם בנו תורה,שתינו בשקיקה מצוות אנשים מלומדה.
אנו הבנות הקשבנו למוצא פיכם בקשב רב על תגלית מדעית,חיסון מפני וירוס וגם על זה הקרב.השמעתם באוזנינו זמר עם וניגונים.נהנו מהם גם אם לעיתים זה נשמע כניסוי כלים. ערכתם,הפקתם וביימתם בכישרון רב מסורת חגי ישראל וגם את מועדיו.נעמה לנו חברתכם הבנים רבי הפעלים.
בתהליכי גיבוש הקבוצה ועל פי נהלים מוסכמים נקבעו אתכם ובעזרתכם במועדון קודים בלתי כתובים הפנמנו תובנות שהיטיבו שהייתנו בצוותא .למדנו לקבל ,לפרגן וכמה שאתה נותן-זה מה שקיבלת.
אז מה תגידו בנים יקרים?
איך אתכם ליטפתי - לא חסכתי במילים. אי לכך ולכן בקשה קטנה לי אליכם ,אנא במטותא לאחור הסבו ראשכם ואחר כך שמאלה,ימינה וקדימה למראה כדי לנעוץ מבט חודר לזו מקור ההצלחה ומי בהדר ובגאון בכם משקיפה? הצלע החשובה ביותר שלכם - האישה.
כי מזמן כבר נאמרה זו הבנליה הישנה,
לפני כל גבר מצליח - חפש את האישה
אבל,זה כבר חומר לסיפור אחר ששיך לכן הבנות ולי הערב אין מנדט בשבחכן לספר.

 

 

ברכה לנשות המועדון   כתב אורי גרנות, צ'רטר 2009

מועדון עמיתים בן 8 והוא חוגג יום הולדת
ולכן היום אני רוצה לברך בברכה מיוחדת
כל שבוע בברכות רעות במועדון

אנו מברכים פעם גברת ופעם אדון
אבל היום קיבלתי משימה וממני מבקשים
לכבוד הצ'רטר לברך את הנשים.

נתחיל מבראשית, לשנים-עשר המופלאים להודות
על שהקימו לנו מועדון זוגות
ולא הלכו בדרכם של מועדונים אחרים
הדוגלים בהפרדה בין גברים לנשים

אמנם אנו רק בני 8 ,מועדון צעיר בימים
אך זה רק לפי הלוח ולא לפי המעשים
אנו מועדון יציב פעיל נושך ובועט
אשר צופה לעתיד וקדימה שועט

ולכן הנשים אני רוצה להודות ולפרגן
כל ההצלחה הזאת הרבה בזכותכן
בכל שנה שעוברת אתן יותר פעילות ומשקיעות
ונדמה שאתן נהיות רק יותר צעירות

ערכתי טבלה טור אחד לגברים והשני לנשים
כתבתי מה אלה ומה אלו במועדון עושים
ומה התברר לדאבוני
שאנו הגברים הגענו רק למקום השני.

גבירתי, אפשר לעמוד פה כמה שעות
להלל לשבח אתכן ולחלק מחמאות
אך הדבר אינו אפשרי גם אם רציתי מאד
אז אסכם זאת בשתי מילים "כל הכבוד"

לסיום חברות יש לי בשורות טובות
ותודה לכם על שהסכמתן עד עכשיו לחכות
יש לי הפתעה היום לא רק ברכות
היום אני נותן לכולכן נשיקות.

 

ושוב תודה .             כתב אריה דרור, מזכיר המועדון 20.5.09

תודה ליפה ונוני על הנכונות וההרתמות, על השולחנות, ועל הגרלאנדה היפה, שבלעדיה, האירוע היה מתקיים (כמעט לגמרי) בעלטה, שלא לדבר על התחושה החגיגית והנעימה שזו הגרלנדה משרה, על כל מי שיושב מתחתה.

תודה לאורי ש. רוני ואסתי - על ההשקעה.

תודה להדסה ולעמי.

תודה לעמיתרון, למיכאל המאסטרו ולצביקה בשירה.

תודה נוספת לצביקה ולא פחות חשובה, על הכיסאות, ההעמסה, הפריקה ושוב ההעמסה ושוב הפריקה. (קריעת תחת אה ?) מעניין איך הסוברו הזו מחזיקה.

תודה לאורי פלד שסיפר, ובכלל לאבות (ולאמהות גם כן) המייסדים, שבלעדיהם, לא היינו קיימים (כמועדון עמיתים).

תודה לרחל ואורי ג. שבירכו. כישרון הכתיבה שלכם, עושה לי מה זה פנאן. רחל - המקאמה, חבל על הזמן !! ואורי - הבטחת נשיקות, מה קרה ? זה עדיין לא הזמן ??

לחברה שסיפרו את הסיפורים -

לדפנה, אותי השערים ריתקו כבר לפני שנים. אגב, אני חושב שהיפה מכולם, הוא זה שבחומה המזרחית - שער הרחמים.

לנוני, הסיפור על אבא זיכרונו לברכה, החיבור בין השיירות לירושלים הבירה, עם קרב הגבורה של השיירה ליחיעם הנצורה - איזו סגירת מעגל יפה.

למירי - ריגשת אותי, אני משוכנע שגם את כל יתר החברים. סיפור על חבר שנפל בששת הימים, גיבור חטיבת מילואים של סיירת הצנחנים.

הזכיר לי את סיפור גבורתם של חיילי סיירת 7 ממלחמת יום הכיפורים. אשרינו שיש לנו כאלו בנים.

תודה לכל יתר החברים היקרים. שהגיעו כולם בזמן, מחייכים ועם מצב רוח מרומם.

ובסוף האירוע , כשכולם כבר על בטן מלאה, הם ביצעו את המלאכה הפחות נעימה. אספו, ניקו, סידרו וגם עזרו בהעמסה.

לדב ולאורי לוי, שהגיעו ממש סמוך למסיבה, מפעילות מעייפת ב-GSE שקצרה הרבה הצלחה. למועדון שלנו, זו ממש גאווה.

על השתלשלות העניינים ומה שם נעשה, אורי עוד יספר בפעילות הבאה, צריך לעניין זה, במה לא קצרה.

 

תודה לנשיאה שעל כל המלאכה היא ניצחה. נפלאה ממני עמידתה של אישה. אגב, אותי כתמיד סינג'רה. דרשה שאסיעה להביא את העוגה, מפאי שבשד' הגעתון !

- לך תמצא שם חניה !!

 

למען האמת, לא רציתי לכתוב בחרוזים, (כבר נמאס). אבל מה לעשות, הם פשוט יוצאים וזורמים.

נו טוב, די מספיק עם ההשתפכויות והחירבושים !

עוד אירוע מקסים שעבר והיה. מאחל שיהיו לנו עוד הרבה כמוהו, עם כולנו ביחד, בבריאות, בכיף וברעות טובה.

 

על סוקרטס ואפלטון:     העביר אריה דרור

ביוון העתיקה חי סוקרטס הנודע
בחכמתו. יום אחד פוגש אותו הפילוסוף
אקוויטנס ואומר לו "סוקרטס, אתה
יודע מה שמעתי על אחד מתלמידיך?"
"רק רגע", השיב סוקרטס, "לפני
שאתה מספר לי, אני מבקש לערוך את
מבחן שלושת הפילטרים".
"‏שלושת הפילטרים?"
"כן", השיב סוקרטס, "לפני שאתה
מספר לי על תלמידי, הבה נבחן את
דבריך. הפילטר הראשון הוא 'אמת'.
האם בחנת שהדברים שאתה רוצה לספר
לי אמת הם?"
"לא", השיב אקוויטנס, "למעשה
שמעתי את זה ו."
"בסדר", השיב סוקרטס, "אינך יודע
אם זה אמת. הפילטר השני הוא 'טוב'.
האם הדבר שאתה עומד לספר לי על
תלמידי הוא משהו טוב?"
" ‏לא, בדיוק להיפך ."
" ‏כלומר שאתה רוצה לספר לי דבר רע
אודות תלמידי אף שלא בטוח שזה אמת".
אקוויטנס מזועזע וחש מבוכה.
"אתה עדיין עשוי לעבור את הפילטר
השלישי", המשיך סוקרטס, "פילטר
'התועלת'. האם מה שאתה עומד לספר לי
על תלמידי יביא לי תועלת?"
"לא, למעשה לא."
"‏אם כך, אם מה שאתה רוצה לספר לי
אינו אמת ואינו טוב ואפילו אינו בר
תועלת, מדוע אתה רוצה לספר לי את
זה בכלל?"
אקוויטנס, מובס ומבויש,
ויתר על דברו.
זו הסיבה שסוקרטס נחשב לגדול
הפילוסופים וזכה להערכה רבה.

זו גם הסיבה שהוא לא ידע שאפלטון
מתעסק עם אשתו.

העביר אריה דרור 

 

שיר הלל למעברה       כתב: מאיר בן ארי 3.8.08

  

זמון:

 

מה זאת עשיתי?

בכלל לא טעיתי!

במעברה אני גר

ואין כמוני מאושר!

 

באוהל הדל ליד העששית

למדתי לקרוא בעברית.

הלמפה באוהל והאוהל דל

אך לי לא אכפת בכלל.

כי חווית המעברה היא חיובית ועמוקה

ולכן מעולם לא התלוננתי על ילדות קשה.

 

פזמון:

 

איזו שמחה אך בעצב מהולה

כאשר המשפחה מאוהל לבדון עברה

יש כבר למשפחה "חדר" אמנם

הוא שייך לא רק לילד אלא לכולם.

יש בו יותר בטחון אישי

אך גם באוהל התהלכנו חופשי

כי הגנב העברי אולי אז נולד, אך עוד לא פעל שם,

ורומנים שהיו אז רבים היו רק עם.

היו רק עם כפי שידוע

ולא חלילה וחס מקצוע

וגם הצרוף הדומיננטי הבולט

של עירקים ורומנים בהחלט

ולא הוליד עדיין משניהם אפילו אחד

שיהיה בפועל הגנב מבגדד.

 

פזמון:

 

האהל וגם צריף הבדון

לא הוסיפו כל בטחון

שעם הגשם או המבול הראשון

יהיה להם איזה שהוא יתרון.

הוא נועד עם ההקמה, לפרעות

ולא היה צורך בהוריקן כדי שילך לכל הרוחות.

ולכן מחינו כפיים

ולכן רקענו ברגלים

הך הך הך

היאח, עברנו לצריף מפח.

 

פזמון:

 

והצריף מפח בשבילנו העולים

בשביל עולי ראשית שנות החמישים

היה כאילו עברנו חברים היום

למגדלי קירי או אפילו למגדלי שלום.

גם לגג של הצריף היה יתרון

הו הו כמה חיכיתי לגשם הראשון

לשמוע את המטר המכה בגג

הו כמה ליבי התמוגג

וגם אם היו בגג, לא עלינו, חורים

איזו חוויה היתה לפזר על הרצפה סירים

ולשמוע את האגלים והטיפות

נופלות לסירי הפח ישירות

וגם אם התעוררת בלילה רטוב

צריך להגיד זאת, כי זה חשוב

לא ממה שמתעורר כל תינוק קטן

 

פזמון:

 

אז רק בשל כך ובשל כך רק

אולי היינו חלק מישוב במאבק.

ואולי להורינו היה קשה במיוחד

אך אנו הילדים נאמר כאחד.

אנו הילדים של שנות החמישים

לחזור לימים ההם מוכנים.

כי מה שאותנו חישל

ומה שאותנו הפך לאזרח אמיתי בישראל

ואם תראו בני שישים ושבעים של היום

שהיו רובם בפסגת הרום

דעו שהמעיין ממנו שתו

שהמעיין ממנו את הכוחות שאבו

היו המעברות כמו נוה דוד ונהריה

ולכן לא נותר לנו ולכם למעברות להריע.

 

 

 

 

חברי היקרים     4.9.08

ה עתה הפתיעני אחד ממכרי שקרא במקומון את ברכת מועדון רוטרי עמיתים ב"נהרטון" לרגל בחירתי לתפקיד מנכ"ל עמותת ידידי בית החולים נהריה.

ובכן זוהי אכן הפתעה נעימה מאוד ותודה לכם חברי.

אולי כאן המקום לספר כי הרעיון נולד במוחה היצירתי של חברתנו יפה עוד לפני כשנה כשבאה עם הרעיון שאותו דחיתי אז על הסף כרעיון עוועים אך יפה ,כידוע לכם ,לא מוותרת כל כך מהר והנה הרעיון כעבור שנה הפך לעובדה.

ועוד דבר קטן רציתי לספר לכם.

לא הייתי לוקח על עצמי המשימה אלמלא לקחתי בחשבון שיש על מי לסמוך שיעזרו לי: לדחוף ,למשוך, לארגן ובעיקר לתרום ולהתרים- חברי במועדון רוטרי עמיתים.

אז אני בונה עליכם.

ושוב, תודה על חברותכם הנעימה.

יצחק

 

אסתי רייכלסון-רוני טלמור   דברי קישור למסיבת ט"ו באב 2008

במסגרת 60 שנה למדינת ישראל,

ובערב ט"ו באב

כאשר הירח מעלה זכרונות של אהבה

רצינו לבדוק ,

מה קרה לאהבה במשך 60 שנה.

ונתחיל מההתחלה -עשור הראשון למדינה.

בשנות הארבעים , הכל היה סודי,

"הוא לא ידע את שמה"

והקוד היה "הצמה"

עובדה היא הולכת איתו לאורך כל הדרך.

עוד לפני החתונה נכתבו התנאים לזוגיות,

היא תרקום לו בערב כותנת,

והוא ינהג ביום את עגלתה.

אז ,הם שנאו פרדות:

"אל נא תאמר לי שלום"

וכשהיא חיכתה לו שמהמלחמה יחזור

היא עסקה כל הזמן בתפירה,

ורק שרישה אחת היתה לה

"תצלצל פעמיים"

לכל הקשור לים באותה תקופה,

היתה משמעות מאד עמוקה

השקיעה היתה נוגה

הלב היה כמגדלור

וכל גל נשא מזכרת מהבית והחוף.

ללב כבר אז היה תחליף מלאכותי.

שרו "קח את ליבי, הוא לא נחוץ לי יותר"

לבנים היו שאיפות מאד משונות

אחד רצה להיות כד

והשני אילן

בתנאי ,שאהובתו תהיה רוח.

וקראו להן רותי ,ענת, ציפ, כרמלית, רינה רומיה וסימונה.

אבל אין הצהרות אהבה לאלו הבנות,

ומי שספג את מירב הצהרות האהבה,

היו :השמים , הספסל, הסנדלים , והארנק אשר נפל.

ורק מאוחר יותר ,

כאשר היו בטוחים לחלוטין באהבתם ,

הם עברו לגור יחד

בדיזנגוף 80 קומה שניה משמאל.

 

העשור השני

האהבה בעשור השני מתרפקת על אהבה שהייתה

אין פניה לעתיד!

"הרוח החושך והמים,

זוכרים מליל אתמול"

ובכלל דכאון אמיתי, הכל אפור, אפילו העיר באפור.

וכאשר סוף סוף האור דולק בחלונך,

ישנה תקווה קלושה, שאולי יהיה איזה שהוא קשר,

אולי יצא משם לפחות איזה מכתב.

ובכלל היה זה עשור של המון תהיות

"האם האם אמרו לך,"

"אם תרצי תפוח זהב"

"איך אפשר"

"לו הייתי פירט"

הדברים אינם מובנים מעצמם,

הדרך לא ידועה ,אין יעד ,

היא מובילה ל"אי שם"

ובכלל הדרישה הייתה

"דבר אלי בפרחים"

אין דיבור ישיר

ודיברו בהמון פרחים,

דיברו בנרקיסים, באיריסים, בלילך.

הם לא חלמו על בית,

שאיפתם בחיים היתה מאד צנועה,

"שובך יונים , וגג רעפים לו אדום"

ובשיר המסיים את העשור השני,

מתאר יותר מכל את הערכת היחסים הקשורה באהבה:

" מה שהיה היה".

 

עשור שלישי

בעשור השלישי החשמל זרם לא אצל רוטנברג,

אלא בכפות הידים,

והאהבה מקבלת תפנית מעט מזוכיסטית:

"כמו זר קוצים כואב,

זה מה שאת אוהבת"

אין סודות!

אי אפשר להסתיר דבר

מהסיבה הפשוטה,

שהיא רואה לו בעיניים !

ומיקה נוגה פמלה ועופרה,

נפגשו , פגישה , חצי פגישה,

יחד עם פנקס הקטן.

ורוני לא היתה איתם ,

היא רצה ,כי שמוליק קרא לה.

וכל זה היה סיפור של חורף,

מפני שבאהבה בסוף הקיץ ,מאד מזיעים!

בכלל בעשור השלישי,

אנשים גרו בתוך עצמם,

וכשהם יצאו מהבית ראו

ערמה של חברה על הדשא,

ופתאום עכשיו ופתאום היום,

הם ראו שהיא כל כך יפה,

עד שכרתו איתה ברית עולם,

ומה שהיה בינהם היה רק זוהר.

 

עשור רביעי

במשך כל העשורים ,עד עשור זה,

שירי האהבה נכתבו ע"י גברים,

או לפחות בלשון נקבה.

בשנות ה-80 מצאנו סוף סוף ,

שירי אהבה של אשה לגבר,

לא סתם אשה , פולניה טהורה ,

המתלוננת על בן זוגה -גידי ,

המתרחק ו7מתעלם ממנה.

ואף מאיימת ,בסוף אתה תשלם ביוקר.

ושיר נוסף הרבה יותר רך!

שיר געגועים,

קשה לה בלעדיו,

המיטה ריקה,

הוא הלך נעלם ,

והיא מסכנה נשארה -פגועה.

ובתקופה זו מתחיל סוף סוף להשמע ,

סלסולו של הזמר המזרחי.

הוא: את הפרח בגני,

את אהבת חיי,

לך אתן את כל אהבתי ,

ונשבע לך ,

כל נדרי הם לך.

והיא: למרות שכבר עברו השנים,

אני שוב מבקשת ,

נערי שובה אלי.

 

עשור חמישי -שנות ה- 90

שנות ה- 90 מאופיינות בבלגן אמיתי,

מצד אחד:

אהוב יקר ,

קח אותי,

חבק אותי,

בוא אלי ,

רק בשביל לקבל חיבוק,

ומצד שני:

לך לאן שתלך,

אל תקנה לי ורד,

ככה וככה,

לאט לאט תפנה מקום,

תעמוד שוב על קו הזינוק,

זה אמנם פחות אבל עדיין כואב.

ושוב :

מתחת לשמים לא יכול להוריד ממך את העיניים ,

אחכה לך בשדות,

זה הכל בשבילך

ולעומת זאת,

רוב הזמן את אשתי

אני לא בטוח , לא יודע,

תני כבר ללכת.

בשנות ה- 90 יש כאוס אפילו בין גרמי השמים,

כאשר השמש עוזבת, והירח בשמים,

יכול להיות ירח כחול?

והטיב לסכם את חוסר ההחלטיות קובי אוז בשיר:

" והפעם שיר אהבה"

אולי כן ,אולי לא,

אולי שם , אולי פה,

אולי כן, אולי לא,

לא לא לא.

 

 

 

חילופי נשיאים 2008/9   כתב: מאיר בן ארי

 

עמוס, ידידי הנשיא

הערב הגעת לשיא

אותי אתה להנחיה מזמין,

כאילו סכמנו על כך לפני ימים!

לא דובים ולא יער

לא סכמנו בינינו דבר.

אינני מבין על מה תדבר

חפש בבקשה ליצן אחר.

יש כאן במועדון עמיתים

מנחים רבים שהם מקצועיים.

 

ראית בשבוע שעבר

איך פרקש עשה את הדבר

כולנו כאן אמרנו בקול

כי פרקש במועדון הוא הכי גדול.

מה, כבר, בסוניס אתא לא מאמין?

שכחת אפילו את חברתנו יסמין!

איך הם הרימו כוסית כמברכים

והצחיקו את כל מועדון עמיתים.

אז תדחה את החילופין בבקשה

ובחר אחד מהשלושה!

 

מה יש לדבר?!

אני הולך למקום אחר!

רגע אתה יודע מה?!

 

אני רוצה לחשוב על כך במקצת

ובינתיים אזמין את דרור יפעת.

היא תשיר שיר למעמד מתאים, כמובן,

את שיר ענין של זמן

השיר של אהוד מנור, אלא מי?!

והמלחין הוא קליינשטיין רמי.

ותודה תודה לאל

שהמלווה הוא מיכאל.

(רק בגלל יפעת דרור, החלטתי כמנחה בכל זאת לחזור)

כיוון שהיום יום רביעי בשבוע

שהוא יום התכנסותנו הקבוע

והיום גם סוף חודש סיון

לפיכך נעצור ונסכם עד כאן.

סביבנו נסתכל

והבה לא נתבלבל

כי זו הפעם הראשונה

שהיוצא עמוס, והנכנסת שרה

שניהם גם גבורים מהמקרא

פעם ראשונה שכיהן נביא כנשיאנו

ופעם ראשונה תכהן גם שרה אימנו.

הראשונה מבין ארבע אמהות

שזוכה הערב מאיתנו לכבוד.

ובאו מכובדים אתכם לברך

מכובדים, מכובדים ועוד איך.

אני מזמין לשלחן הנשיאות את המורמים מעם

את.הראשונים מכולם.

ואיתם תעלה בגאון

נשיאת הרוטראקט תמי אלון

אורי צייגר היום נציג הנגידה

ובפעם הבאה כעומד במקומה

ואיך אפשר בלי ראש האשכול

נציגנו ונציגו של הנגיד היוצא, הכל יכול.

ויתפסו את מקומם קודקודי מועדון עמיתים

עמוס, שרה עלו בלי פחד

כי שומרים עליכם דב ואריה כאחת.

חברים לא לדאוג -לדאוג אסור

סמכו עלי, כי לא כל אלה יקבלו רשות דיבור.

ואלה שכן יברכו יתחרו על תאר המברך המקצר

ויזכו בפרס המנה אחרונה לפני כל אחד אחר.

 

כדאי שנפסיק את הדיבורים

וננוח מהנואמים

אני גאה, גאה להזמין את חברינו בעמיתרון

להזכירכם הם שרים בע"פ, ובידם שירון

 

ועתה חברים מזגו כוסית של יין

נא לקום כי לא ספרתי לכם, עדיין,

כי שותים אנו היום פעמיים, בלי גלופין

כיאה למעמד חלופי הנשיאים

כרגיל, במועדון רוטרי בזה המעמד

נשתה פעם אחת

לכבוד מדינת ישראל

וממשלתה, יברך אותה האל

ונזכיר שהיין הערב נתרם

ע"י סבתא רות וסבא משה כהן שעומר נכדם

הגיע זה עתה למצוות

ונאחל לכם במחיצתו שנים רבות.

ל ח י י ם

 

מיכאל - נמאס לעמיתים

לשמוע ממאיר חרוזים

ולכן תנעים את זמנם כעת

ביצירה שתנגן, יצירת מופת.

 

עמוד נביאנו הנשיא

היום אתה בערב השיא

אתה עומד בראשנו בפעם האחרונה

סכם את השנה

ואל תחת להחמיא גם לעצמך, חבר

ככתוב: יהללך פיך ולא רק אחר!

ואם תעשה זאת, אכן

אין לך מה לסכן

כי באמת לא קיימת סכנה

שהערב נאריך לך את הכהונה, אז בבקשה.

 

כבר נהוג כך חמש שנים במועדון עמיתים

שמעמד חילופי הנשיאים

מנוצל להענקת אות הכבוד היקר מכל

אות פול האריס, או בשביל החרוז, האריס פול.

ונזמין את הנשיאה לשעבר, הכי.יפה

לקבל את האות, אין שני לה.

 

חבורת הזמר שלנו עמיתרון

אכן גם לנו אין שירון

אך לשיר הזה נוכל להצטרף כאן

כי אתם שרים על אהבה בין אניטה וחואן.

 

כמינהג המקום והזמן

הגענו עכשיו כאן

לחלוקת אות יקיר המועדון

והפעם יקירות המועדון

יקירות המועדון, ולא אחת

אלא ארבע בבת אחת.

 

חברותנו היקרות:

רותי כהן

ורותי בן-ארי

סיבלה צוויבל ורחל גלעדי

אין כמוכן ברצון להתנדב

אין כמוכן בהתמדה להתנדב

כל אחת, מכן מאה אחוז

בהתנדבות בבי"ח, במרש"ל ובתפוז.

 

ועתה ועתה. רגע השיא

למעמד חלופי הנשיא

(תן לי את הסיכה, אתה קנית אותה לבד? היא שווה פרוט?)

עמוס שים בזהירות סיכת הנשיאה הנכנסת ויהי אור

סיכת הנשיאה לשרה דרור.

(תני לי את הסיכה שלך, את קנית אותה? היא שווה פרוטה?)

ואת הנכנסת שרה הנשיאה ענדי גם את הסיכה

סיכת, "לשעבר נשיא"

לעמוס גלעדי.

 

העבר עמוס לידה גם את הלפיד (בזהירות, הוא בוער)

שרה לא טעית

את זו שתובילי מעתה את לפיד המועדון הבוער

את הנשיאה בראש עמיתים ולא אחר.

דב אתה בוא לכאן

לא עשית כלום מזמן

ניתן לך את הכבוד

להסיר מעל תמונת הנשיאה את הלוט.

יופי עשית זאת כמו גדול

כי אתה הכל יכול.

 

עמוס נשיאנו לשעבר במועדון

גש מייד אל הפעמון

וגנגן גונג אחרון.

ומיכאל יש לך יכולת מוזיקלית בקלידים
נגן נגונך למועדון עמיתים.

עמוס - גינגן גונג אחרון

שרה נשיאתנו תגנגן גונג ראשון

ואף תקבל את רשות הדבור

לשאת נאום תפור ודבור.

גם את שרה עשי זאת בלי יראה

כי בלאו הכי נשאיר אותך לכל השנה.

 

והאם אפשר להתקדם אל הסיום כך בפה-רך

צריך לעשות זאת גם בפרח.

נעניק פרחים לאשת הנגיד המיועד צייגר, וזה לא סוד

שאת גם הנשיאה הנכנסת במועדון, מונפורט מעלות.

 

העמיתרון היום מלא אהבה וענין

ועל כן יסיים חלקו עם "אהבת פועלי הבנין"

 

קרה לנו דבר נפלא שבנפלאים

כן, כך בשבועיים האחרונים

בתחילה תוכנן לקיים הטקס במנוף

ועיניכם הרואות אנחנו לא שם לבסוף.

חשבנו אולי לפרנק לחזור

אבל זה מה שהחליטו עמוס גלעדי ושרה דרור

החליטו נכון, תרגישו את האור והאוירה

ועל כן בואו ונגיד תודה. (להזמין אותם).

 

ונשוב ליפעת ללחן של לאה שבת

"בגלל הרוח"

 

תפילה: עוד מעט, עוד מעט

עוד מעט קט

אפסיק לדבר ולפטפט

אפסיק מייד כעת

ואביט אל השמיים עוד

אולי אראה את מלאך המשאלות

אביט במלאך בעיניים

פעם אולי פעמיים

אמהר ואבקש בשבילנו שרה, בשבילך

אבקש, אבקש ועוד איך

שהמלאך הטוב עליך ישרה

ואת מעשייך הוא ישגה

ותהיה לנו שנת רוטרי גדולה

ונעשה לעצמנו וגם לחברה

 

שרה הבמה שלך!

 

עמוס                        כתב אורי גרנות לחילופי נשיאים 2.7.2008

תודה לך עמוס גלעדי

שהייתה לנו הנשיא השביעי.

קבלתה עליך תפקיד לא קל

ועמדתה בו יצא מן הכלל

שנבחרתה לא חשבנו שיכול אחרת

הנחתה עוד נדבך של מועדון לתפארת

ואנחנו היינו נגנים בתזמורת

שעלה ניצחת בשנה מעוברת.

השקעתה בכך הרבה ימים ולילות

עבדת קשה לא בקשתה הנחות ,


כשמבטים לאחור ולסכם מתחילים

הייתה לך שנה רבת פעלים

מסיבות ,טכסים,טיולים,תכניות

ישיבות ארוכות והרבה נסיעות.

אחריות על תפקוד המועדון ויחסי חוץ

בקיצור כל מה שהיה נחוץ

ועל כל אלה ניצחת באופן בלעדי

נשיאינו בעל הכובע עמוס גלעדי

 

ולך רחל אשת הנשיא

חברי עמיתים אומרים לך מרסי

עברה גם עליך שנה לא קלה

אך הנה היא חולפת ובאה הגאולה.

 

מי לא שמע מי לא מכיר

את כדור המרץ דב המזכיר

דב בחור מאה אחוז

בלעדיו במועדון שום דבר לא יזוז

חשמלאי,צלם, איש מחשבים ובדחן

דאג שכל דבר יהיה במקום ובזמן

בכל פעילות אי אפשר שלא להרגיש בנוכחותו

אז נאחל לו הצלחה במועדון בהמשך דרכו,

 

תודה גם לגזבר שלנו יעקב צוק

אשר במשך השנה בכספים היה עסוק

גילה כשרון ויכולת בניהול התקציב

דאג ששום שקל לא יסטה מהנתיב,

 

 

עמוס

נאחל לך הרבה אושר ובריאות

ואחרי מנוחה (קצרה)חזרה לפעילות,

 

ברכות לגברים רוטרי עמיתים   יסמין בורנשטיין, צ'רטר 2008

ניתנה לי כאן הזדמנות לספר את הסיפור הבא שהוא פרי דמיוני הבלעדי, וזה אכן סיפור וכל דמיון למציאות ולדמויות אמיתיות הוא מקרי בהחלט.

אז זה הולך ככה:

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, שאת שמה לא אזכיר מפאת צנעת הפרט, קם לו אדם עם הרבה שינים בשם והחליט שהוא רוצה להקים קבוצת חברים משלו עצמו וקרא לקבוצה חבורת עמיתים. למה עמיתים? כי כנראה חשב על המושג קומרד. כמו ברוסיה. הוא קרה לכמה

מהקמרדים שלו הקרובים ויחד החליטו להקים ימ"מ, יחידה מבצעית מיוחדת הנפגשת לפעילות סודית ביותר. היו שם בערך 50 קומרדים וקומרדות. 28 עלמות, גברות

ו-27 עלמים. היו שם מכל מיני סוגים: היות וזה ברכה לגברים אז אני אתייחס רק לבעלי המין הזה שבסיפור. היו שם 15% פלחים, 20% עובדי בריאות, ועוד אחד מרפא ברפואה מושלמת, בעצם משלימה. גם 10% אנשי חוק, וגם אחוז לא מבוטל של זמרים- ואפילו נגן קלרינט אחד.

היו גם היו שם כאלה ממש מסוכנים: דובים, זאבים ואריות, וגם חיות אחרות כמו צבאים. הרבה אור, עד כדי סנוור היה בחבורה שהאירה את דרכה ללא צורך בחשמל: אורים ומאירים, ואורות אחרים.

והרבה זמן הימ"מ חיפש מקום קבע להתיישבות ונדד ונדד במשך שנים רבות עד שהגיע למקום שנקרא פרנץ.

 

למרות היותה יחידה למבצעים מיוחדים, לא נשאר הרבה זמן לכך היות והיו עסוקים במעשים טובים ובחסדים. היו עסוקים ימים כלילות במטרות חשובות. למרות זאת כאשר היה אפשר, החבורה יצאה מפרנץ למבצעים סודיים ומיוחדים בארצות רחוקות כמו רומניה, מרוקו וספרד ועוד מקומות שלא סיפרו עליהם, אליהם לקחו גם את הנשים שלהן כהסוואה.

ומדי פעם הרוחות התלהטו והקומרדים לא הסכימו זה עם זה ואז הטונים עלו, עד אשר יישבו את הבעיה. בסופו של דבר נשארו חברים טובים.

ועוד קצת סבלנות אני מגיעה לסוף הסיפור: היחידה המיוחדת המשיכה לפעול במשך שנים רבות וכאן מגיעה הברכה, בזה שהיא תמשיך להתקיים עוד שנים רבות, תמשיך לבלות יחד ברעות ושותפות, תעשה מעשים טובים בחברה, והעיקר תמשיך להיות יחידת העמיתים.

ובהמשך ברכות מיוחדות לכל העמיתים, כל אחד יאמץ לעצמו את הברכה המתאימה לו ביותר:

שיהיה לי עוד זמן

שאכיר את האדם הנכון

שאמצא שעיר לעזעזל

שיהיו עוד חוקים

שלא יהיו עוד חוקים

שמישהו ישתנה

שיגיע תורי

שאוריד במשקל

שהמניות יעלה

שיהיה לי מקצוע חוקי

שהילדים יעזבו את הבית

שהכלב של השכן יעזב את העיר

שגם השכן יעזוב את העיר

שמישהו יגלה אותי

שאהייה בריא

שיהיה שלום

שהפגישה הזו תיגמר

שמכבי תל אביב תנצח

שמכבי תל אביב תפסיד

שהמברכת תפסיק כבר לדבר.

אז הפסקתי.

 

תודה רבה על ההקשבה

 

 

המגילה שלי                       עמוס גלעדי      שבועות תשס"ח, יוני 2008

מגילת רות היא המגילה השנייה בסדר חמש המגילות , לאחר מגילת שיר השירים שנקראת בפסח, אשר כולה שירה לאהבה באה מגילת רות הנקראת בשבועות והיא כולה סיפור אהבה.

עליה אמר גתה:"היא האידיליה הקטנה והמושלמת בספרות העולמית"

.

שתי המגילות מספרות דברים שהצניעות (לפי היהדות האורתודוכסית) יפה להן ואין לדבר בהם בפומבי ובטח לא להעלותן על הכתב.

מגילת רות היא מגילה הקוראת תגר על היהדות האורתודוכסית שחוקיה נוקשים , בעיקר ביחסים שבינו לבינה.

הפרוש שלי למגילה הוא שזה סיפור אהבה מרגש בין אישה נוכריה לגבר עברי מיוחס , אהבה שמתגברת על כל המכשולים והם רבים , רבים מאד.

תחילתה של המגילה מבשרת על אופייה "הפרדוכסלי":"ויהי רעב בארץ.וילך איש מבית לחם".איך יכול להיות רעב בבית הלחם למה לא בחרו שם של עיר אחרת :חברון , ענתות.

שמו של האיש -בעלה של נעמי - הוא אלימלך ואני היית קורא זאת אלי- מלך, מרמז שבסוף הסיפור נגיע למלך. איזה ??מיהו?? עוד נשמע עליו. בכלל כל השמות במגילה מרמזות על משהו: כליון ומחלון וערפה.

 

רות (לפי מפרשים אחדים קיצור של רעות) היא מואבייה במוצאה שאפילו לא התגיירה אלא אמרה את המשפטים הבאים:"עמך עמי , אלוהיך -אלוהי". והייתה מוכנה להצטרף לחמותה ולחיות חיי עוני ודלות.

יודעים אתם איך התייחסה התורה למלכות מואב .אצטט:" לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם" (דברים כ"ג 4).

רות מפתה את בועז בערמומיות - כמצוות חמותה :"ותבא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו".

ממתי מותר פיתוי וחיזור כזה על גבול המיניות בתורה - אין !! ואם יש ,זה תמיד לשלילה.

יש עוד אחד כזה שקשור לסיפורנו ועוד מעט נגיע אליו.

 

עד כאן דיברנו על רות ומה עם בועז ,מיהו??

במגילה כתוב :" ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר ייתן ה' לך מן הנערה הזאת".מי זה אותו פרץ??

פרץ הוא אחד משני התאומים שילדה תמר- כלתו של יהודה- לאחר שהתחפשה ל"קדשה" (זונה),כשלא עמד בהבטחתו לתת לה את בנו השלישי (שילה) לבעל. פיתתה אותו לבוא אליה ולשכב עמה וממנו התעברה .

ומה כתוב בספר ויקרא בפרשת "אחרי מות":" ערות כלתך לא תגלה, אשת בנך היא לא תגלה ערותה". בקיצור פרץ הוא בן- זנונים, לא ממזר אבל לא טהור ונקי ללא רבב.

וזאת השושלת כפי שכתוב :"ואלה תולדות פרץ - פרץ הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את שלמה ושלמה הוליד את בועז.

"ובועז הוליד את עובד, ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד". (רות ד' 21-22). בקיצור שושלת המלכות של בית דוד הינה מצאצאיהם.

וכיצד מתייחסת התורה אל מלך :"שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא".(דברים י"ז 15)

בקיצור משני הכיוונים שושלת לא טהורה וזכה כפי שצריכה להיות שושלת של מלך ועוד מלך ישראל.

אבל שושלת של אהבה, אהבה כנה , אמיתית וטהורה .

וכפי שאמרתי בהתחלה במלחמה בין החוקים האורתודוכסים הנוקשים( על ,קוצו של יוד" שחרור עגונות) ובין והאהבה, לפי מגילת רות האהבה מנצחת ומנצחת בגדול.

 

זהו הפרוש שלי למגילת רות

קריאת תגר על חוקי היהדות

הנוגעים לאהבה ויחסי אישות

 

ובסיפור הזה על מגילת רות אנו סוגרים מעגל של אירועים הקשורים בלוח השנה שלנו. מי שזוכר האירוע הראשון שחגגנו היה חג האהבה -ט"ו באב וזה האירוע האחרון במסגרת החגים שגם הוא קשור באהבה. התחלנו באהבה סימנו באהבה ונמשיך באהבה.

אז ממני באהבה לכולכם

חג שמח

 

שלושה הראויים לציון   (הכתבה התפרסמה בביטאון רוטרי מס' 5)

במועדון רוטרי "עמיתים" בנהריה כפי שהתרשם הנגיד בביקורו אצלנו מתבצעים פעילויות מיוחדות ובלתי שגרתיות ע"י עמיתים ( כך אנו קוראים לחברי המועדון שלנו) מיוחדים.

רציתי לידע אתכם ואת הקוראים בשלושה כאלה.

הראשון הוא כמובן פרופ' שאול שאשא - נ"ל - שהיה מנהל בית החולים לגליל המערבי ופרש לפני כשנה לגמלאות זכה לא מכבר באות "יקיר הגליל" על פעילותו הרבה למען הגליל ועל הכנת ביה"ח לשעת חרום ותפקודו בעת מלחמת לבנון השנייה.

האות ניתן לו ע"י כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס בעת ועידת הגליל שנערכה בחנוכה בנצרת עילית.


השני גם הוא - נ"ל - אורי לוי שמשמש היום כראש אשכול חוף. פעילותו המתמשכת, העיקשת והבלתי מתפשרת הביאו לכך שמועדון ירכא הוקם מחדש וחגג את קבלת הצ'רטר והחלפת הנשיאים ב19 בינואר השנה .

על פעולתו זו זכה לא מכבר במגן הנגיד שהוענק לו בוועידה החצי שנתית שנערכה בלוד.


השלישי גם הוא נ"ל - אורי פלד וחבר רוטרי שנים רבות שחגג לא מכבר את יום הולדתו ה-70 .

במסגרת זו הוא יזם מבצע מיוחד , וביקש מכל בני משפחתו וחבריו לא להביא לו מתנות אלא כסף. את כל הכסף שאסף תרם לרשות המועדון וביקש שהוא כולו יועד למתן מלגות. אנו כמובן נבצע בקשה זו עוד השנה.

ועל כך כבר נאמר : אנשים טובים באמצע הדרך" אולי הם כבר מעבר לאמצע הדרך אבל אין ספק הם ב"אמצע המעשים הטובים" ואנו עוד נשמע עליהם בעתיד. אנו כמובן גאים על שלושת עמיתנו אלה שמשתייכים למועדון שלנו . וזאת מבלי לפגוע בפעילות השוטפת של יתר העמיתים.


בברכת "רוטרי אתכם" 31.1.08

שבט תשס"ח

עמוס גלעדי - נשיא

מועדון רוטרי "עמיתים"

נהריה  

 

 

תודה לכל המועדון                                   דפנה ושאול, עצמאות 2008

 

היה נפלא לראות איך כלם היטו כתף, הקבוצות שהכינו את תכנית העשורים, עבדו, נפגשו ובנו יופי של תכנית. אנו בטוחים שהם נהנו מתהליך ההכנה ומהמפגשים. לצוותים שסייעו בנושאים הלוגיסטיים: נוני ואריה ועמי וטומי וצביקה ופביו ואיציק בלונדר ודב ואורי שאשא, ומי לא?

לנשים הנפלאות: אסתי ומירי בלונדר ועדינה ורחל גלעדי

לועדה שארגנה ובמיוחד לאזדרכת שיש לה קוצים במקום., לנשיא עמוס שהיה עמנו כל הזמן והיה שותף מלא להכנת התכנית, והשקיע שעות בעבודה על הכנת החצר והתאורה

ובטח שכחנו מישיהו, אבל התודה מגיעה לכלם.

ולכל אלה שבאו, ושרו ואכלו ונהנו. אח, איזה ערב!!!

והפירוק המהיר.

מה טובו חבריך, רוטרי עמיתים.

עוד נכונו לנו הרבה אירועים יפים ומשמחים.

בהמון תודה,

 

דפנה ושאול 

 

 

גלעדי עמוס,   שלושה הראויים לציון

(הכתבה התפרסמה בביטאון רוטרי מס' 5)

 

במועדון רוטרי "עמיתים" בנהריה כפי שהתרשם הנגיד בביקורו אצלנו מתבצעים פעילויות מיוחדות ובלתי שגרתיות ע"י עמיתים ( כך אנו קוראים לחברי המועדון שלנו) מיוחדים.

רציתי לידע אתכם ואת הקוראים בשלושה כאלה.

הראשון הוא כמובן פרופ' שאול שאשא - נ"ל - שהיה מנהל בית החולים לגליל המערבי ופרש לפני כשנה לגמלאות זכה לא מכבר באות "יקיר הגליל" על פעילותו הרבה למען הגליל ועל הכנת ביה"ח לשעת חרום ותפקודו בעת מלחמת לבנון השנייה.

האות ניתן לו ע"י כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס בעת ועידת הגליל שנערכה בחנוכה בנצרת עילית.


השני גם הוא - נ"ל - אורי לוי שמשמש היום כראש אשכול חוף. פעילותו המתמשכת, העיקשת והבלתי מתפשרת הביאו לכך שמועדון ירכא הוקם מחדש וחגג את קבלת הצ'רטר והחלפת הנשיאים ב19 בינואר השנה .

על פעולתו זו זכה לא מכבר במגן הנגיד שהוענק לו בוועידה החצי שנתית שנערכה בלוד.


השלישי גם הוא נ"ל - אורי פלד וחבר רוטרי שנים רבות שחגג לא מכבר את יום הולדתו ה-70 .

במסגרת זו הוא יזם מבצע מיוחד , וביקש מכל בני משפחתו וחבריו לא להביא לו מתנות אלא כסף. את כל הכסף שאסף תרם לרשות המועדון וביקש שהוא כולו יועד למתן מלגות. אנו כמובן נבצע בקשה זו עוד השנה.

ועל כך כבר נאמר : אנשים טובים באמצע הדרך" אולי הם כבר מעבר לאמצע הדרך אבל אין ספק הם ב"אמצע המעשים הטובים" ואנו עוד נשמע עליהם בעתיד. אנו כמובן גאים על שלושת עמיתנו אלה שמשתייכים למועדון שלנו . וזאת מבלי לפגוע בפעילות השוטפת של יתר העמיתים.


בברכת "רוטרי אתכם" 31.1.08

שבט תשס"ח

עמוס גלעדי - נשיא

מועדון רוטרי "עמיתים"

נהריה

 

 

שאשא דפנה ושאול, תודה לכל המועדון, עצמאות 2008

 

היה נפלא לראות איך כלם היטו כתף, הקבוצות שהכינו את תכנית העשורים, עבדו, נפגשו ובנו יופי של תכנית. אנו בטוחים שהם נהנו מתהליך ההכנה ומהמפגשים. לצוותים שסייעו בנושאים הלוגיסטיים: נוני ואריה ועמי וטומי וצביקה ופביו ואיציק בלונדר ודב ואורי שאשא, ומי לא?

לנשים הנפלאות: אסתי ומירי בלונדר ועדינה ורחל גלעדי

לועדה שארגנה ובמיוחד לאזדרכת שיש לה קוצים במקום., לנשיא עמוס שהיה עמנו כל הזמן והיה שותף מלא להכנת התכנית, והשקיע שעות בעבודה על הכנת החצר והתאורה

ובטח שכחנו מישיהו, אבל התודה מגיעה לכלם.

ולכל אלה שבאו, ושרו ואכלו ונהנו. אח, איזה ערב!!!

והפירוק המהיר.

מה טובו חבריך, רוטרי עמיתים.

עוד נכונו לנו הרבה אירועים יפים ומשמחים.

בהמון תודה,

 

דפנה ושאול

 

תחזקנה ידי כל אחינו העמיתים - העביר אורי שאשא - עצמאות 2008

 

מאת חיים נחמן ביאליק ( חלק קטן)

 

תחזקנה ידי כל אחינו העמיתים

שביחד הרימו ערב כה מדהים

כולם ביחד

קרעו את התחת

והביאו נחת

לכל החוגגים.

 

תחזקנה ידי כל אחינו העמיתים

שעמלו כה קשה לחוג את מלאת ששים

שכתבו והציגו

קראו והופיעו

בשלו והרעיפו

שמחה לכל הבאים.

 

תחזקנה ידי כל אחינו העמיתים

לנשיא עמוס שעשה לילות כימים

שנשא בעול

שניצח על הכל

אף יצא במחול

עם יתר הרוקדים.

 

תחזקנה ידי כל אחינו העמיתים

לאחי שאול וחברתי אסתי הממונים והאחראים

לעדינה ודפנה

למירי ושושנה

והיתר לי תסלחנה

כי זכרוני ז"ל מזה שנים.

 

תחזקנה ידי כל אחינו העמיתים

חברי מעמיתרון שהפליאו בשירים

שתמכו והשקיעו

ושרו והפתיעו

ושמחה הביאו לכל בית עמיתים.

לכל חברי מעמיתים !

 

הייתי בורג קטן בכל המערך שהכין את הערב הנפלא, אפילו לא בורג, אולי אוהם אולי שייבּה, וראיתי כיצד כל החברים השקיעו הן בלוגיסטיקה עם הכנת התשתית, מתחו רשת, הביאו כסאות ושולחנות, ערכו את האוכל, כתבו והציגו ונפגשו ועשו חזרות. לכן אין בפי אלא לאמר לכולם חזקנה ידי כל אחינו העמיתים)

 

 

 

גרנות אורי, עצמאות 2008

 

ערב טוב חברי עמיתים וחג שמח

יש לי דבר מה לכם לדווח

בשנים האחרונות,אולי לא שמתם לב

מידי פעם משורר או זמר,אותנו עוזב

 

ניסיתי להבין את פשר התופעה

חשבתי, אולי הבוס למעלה מארגן הופעה.

אולי אלוהים עשה לו תחביב

וצוות הווי שם למעלה מרכיב

האם בשמים מארגנים מופע או פסטיבל

או שנימאס לו מקלטות והוא רוצה את האורגינל,

 

כשראיתי את הדרישות,היה קשה להאמין

איזה נבחרת אליו הוא הזמין

ואני בתור המלאך היועץ

ביקשתי ממנו קצת לקצץ.

אך הוא אלי בכעס פנה

תתחיל לעבוד הנה הרשימה.

 

אני לא יודע , רק יכול לנחש

למה דווקא אותם אלוהים ביקש

 

כשעוזי חיטמן שר אלוהים שלי רציתי שתדע

מיד קרא לו שיספק את המידע

ואת שושנה ועפרה הוא רצה כבר מזמן

כדי לשמוע שירים בנוסח תימן

וליושבי גן-עדן, לא מגיע בידור בשעות הפנאי?

אז זימן אליו את פולי ויוסי בנאי,

 

הוציא צו שמונה וקרא לי דחוף

כך את הרכב ומהר מכאן עוף

מבלי להתמהמה תביא לי לכאן

את נעמי שמר, ונתן יונתן

לקח מאתנו את טובי המשוררים

לכתוב חלק ב לשיר השירים,

 

ולהנחות את הערב למי הוא נתן ?

ליושב ראש אמ"י : דודו דותן !

ואיך אוכל את הצו הזה להביא

לבני ברמן ואריק לביא,,,

 

איזה נבחרת בנה,עם הרבה כשרון

נקווה שאין לו צורך בעזרת עמיתרון,

 

פתאום הביט אלוהים שמאלה וימינה

וקרא בקול: את אהוד מבנימינה !

צלצלו אליו או שלחו לו איגרת

כי נזכרתי בשיר.אין לי ארץ אחרת,

 

אין לי ארץ אחרת

גם אם אדמתי בוערת

רק מילה בעברית חודרת

אל עורקי אל נשמתי

בגוף כואב

בלב רעב

כאן הוא ביתי

 

שאשא אורי, שיר לסיכום הטיול במרוקו

 

הכנתי שיעורים לפני הטיול,

למדתי בעל פה את כל המסלול,

מרגע שנחתנו הכול השתבש,

מסתבר כי לא נחתנו במראקש.

 

עברנו הרים, ראינו מאובני דינוזאורוס,

אני יודע שאלה הרי הטאורוס.

איציק אומר שזה האטלס היבש,

נו, מילא, לפחות אנו קרובים למרקאש.

 

רכיבה על גמל לי גרמה כאבים,

מזל שרבקה קנתה הרבה ביצים.

אמרתי לעצמי : "מהכאב תתאושש

עוד לפני שתגיע למראקש".

 

יום חמישי קרוב לחמש,

הרחוב לכבודנו הדר התלבש,

הכול אמיתי ומועדון עמיתים

נכנס בהוד לעיר מראקש.

 

אשליות מכרו לנו מלוא הצלחת,

בשמים ומשחות, ממש עסקה מוצלחת.

למיכה מכרו שיקוי בעל יעד

שמעמיד את הז. הז. הזמן ומוציא מן הדעת.

(ואם לא הבנת את הרמיזה המוצנעת

תלו על הקיר דגם של דלעת.)

 

ראינו ארמון בסגנון אנדלוסי,

נסיעה בכרכרה לי הכאיבה בטוסיק.

ככר, נחשים, קומקומים, מעלש,

זאת היא חביבי עירי מראקש.

 

בבית הכנסת של המגורשים התחלתי לבכות,

נסיתי להתאפק, אך ירדו לי דמעות,

וכשהסתכלתי בהסתר בפני האחרים

ראיתי שכמוני כולם בוכים.

 

אך אין ספק שהאירוע המרגש,

קרה לנו כאן במרקש.

חברתנו רחל חפשה שורשים

ומצאה אילנות עם שורשים עבותים.

 

את ביתה היא מצאה וביתו של הדוד

וביתו של הסבא שריגשנו מאד,

וכאילו כך סתם, שיהיה בשבילנו,

מצאה את הבית של ראש עירנו.

 

שמו של סבה עוד נשמע לתהילה

בקרבם של בני הקהילה.

עד כדי כך מעריכים וסוגדים לדמותו

שאפילו הראו לנו את תמונתו.

 

כוס תה ברברי וקונוס סוכר,

בית תלוי במעלה ההר.

צלוחית מוכספת את עיני משכה

עכשיו בתוך תרמילי היא נחה.

 

על גבה של פרדה כרעתי ללדת,

וצביקה זימר לו שירי מולדת.

מעניין אם יותר קל לה בעליה או בירידה

ובכלל כמה כוח סוס יש לפרדה.

 

מה עוד בכלל אפשר לבקש ?

קבלנו ממך הכול, מראקש.

בפנפרה שקניתי תרועה לך אריע

ועכשיו אני רוצה חזרה לנהריה.

 

שאשא אורי, השיר למראקש, נכתב בטיול למרוקו 7/10/2007

 

הייתי בפז והייתי במקנז

אבל עוד לא הייתי במרקש.

 

אכלתי קוסקוס ותג'ין על האש,

אני רוצה כבר לאכול במרקש.

 

עברו כבר יומיים ואני מתייבש,

כמה זה בכלל לנסוע למרקש ?

 

החברה אומרים לי : "אל תתייאש,

אפילו המלך לא נוסע למרקש".

 

כתבתי לך מן חרוז מתקרקש,

אז בוא ניסע כבר למרקש.

 

אם אתה עדיין לא יכול לנחש,

אומר לך מי אני כשנגיע למרקש.

 

 

 

שאשא אורי, מזמור לרחל

 

אילו רק הביאתנו למרוקו - דיינו

אך הביאתנו וספרה לנו וריגשתנו- ולא דיינו

 

רחל מן התורה, רחל מן השורה

רחל שנתנה את הנשמה בשבילנו.

 

תבורך מנשים רחל, מנשים באוהל תבורך

מה היא לא עשתה שנגיד נהנינו.

 

רחל, רחל אורך יהל

והזהב מלבבך ימשיך להעיר אהבתנו.

 

תודה רחל.

 

 

עמוס גלעדי, טקס חילופי נשיאים, 20/6/07

 

דברי עמוס אשר היה בחקלאים מרסקו בנהרייה אשר נשא על עמיתים בימי אולמרט ראש ממשלת ישראל וג'קי סבג ראש העיר נהרייה ושמעון פרס נשיא מדינת ישראל שנה אחרי המלחמה.

ויען עמוס ויאמר לא נשיא אני ולא בן נשיא אנוכי כי פלח אנכי ובולס אבוקדו,

ויקחוני צוות הנשיאים מאחורי הטרקטור ויאמרו לי , לך והנשא על העמיתים.

 

איני יודע כמה אצבעות הורמו עבור בחירתי כנשיא לפני כשנה וחצי, אבל בטוח אני שאצבע אחת הייתה שם היא אולי לא נראתה אבל היא בטוח נכחה במקום.

כי איך זה קרה בתזמון כזה:

שבשנת 2007

כחודש השביעי

בעשור השביעי לחיי

כשהמספר שבע מופיע בגילי

כשיש לי שבעה נכדים

בחרתם בי להיות הנשיא השביעי של המועדון

 

אם לא אצבע אלוהים היא אז כנראה שיד אלוהים בדבר.

ואם הוא החליט מי אני שאסרב !!

 

דרך אגב המספר שבע נמנה בפסקה הקודמת שש פעמים. בכוונה השמטתי פעם אחת נחשו מהי?? הרמז כלול במשפט האחרון.

 

ידעתי מראש שהאתגר גדול ומחייב מאמץ פיזי ונפשי, אבל אחרי יפה שהרימה את רף הציפיות לגבהים כאלה האתגר כפול ומשולש ואם לקחת דימוי מהספורט או מהאתלטיקה. אני התכוננתי לקפיצה לגובה באה יפה והרימה את הרף לקפיצה במוט. שם יהיה קשה להתמודד!! אני מבטיח להשתדל.

אני מודע לכובד משקלה של האחריות המוטלת עלי. אעשה הכול על מנת למלא את חובתי באופן הטוב ביותר ואתפלל שיעמדו לי כישוריי וניסיוני ובעיקר עזרת עמיתי במועדון.

בכל יום אשא בתפקיד שהופקד בידי היום ואזכור שהוא ניתן לי למשמרת ופיקדון בלבד.

 

ולענייננו

מתכונת הטקס הרוטוריוני תשונה במקצת גם בהיבט הענייני/התוכני וגם בהיבט האישי:

פסוקו של שבוע יוגש כל ישיבה/פגישה ע"י צוות נבחר וקבוע (ראו בשקף)

פסוקו של מקום/ זמן יוגשו לסירוגין פעם בחודש ע"י הדסה אייל ואורי פלד

פסוקה של מדינה/ארץ (נושא חדש ) יוגש פעם בחודש ע"י אורי גרנות. ננסה לשלב זאת לאותה הארץ של הברכה הבינלאומית.

חודש שבו יהיו לנו מעל ארבע פגישות במועדון (סיכויים מעטים !!) "תנוצל"

לפסוקה של תרבות : דיון על ספר /סרט/ הצגה/אירוע וכ"ו

גם מקומם של הברכה הבינלאומית ומידע רוטרי לא יפקד וכפי שהם אמרו לי הם הולכים לחדש לנו ולשנות את המתכונת הקודמת.

ואחרון אחרון חביב ברכות רעות יוגשו ע"י הצוות הגבוה והתמיר: אסתי ורוני.

זוהי המתכונת המתוכננת לטקס הרוטוריוני

לגבי יתר הפעיליות :

בראש וראשונה ועדת התוכניות בראשותה של רחל פולקנפליק שתדאג לנו לשנה מענינת ומגוונת ועל כך היא תספר בפגישה הראשונה.

את האירועים נחוג במתכונת הזמנים של השנים הקודמות ואני סומך על הצוות בראשותה של מירי בלונדר.

 

בראש באפיק הקהילה תעמוד רחל הרשקוביץ' נמשיך את כל הפרויקטים שהיו בשנה הקודמת ואני מודה כאן לכל המתנדבים ובעיקר למתנדבות שהסכימו להמשיך. האמת שאנו מחפשים עוד מתנדבים/ות.

פרויקט חדש שאני מתכונן לבצע הוא כפי שאתם רואים מהשקף אימוץ חיילים בודדים . פרטים על כך ימסרו בישיבה העסקית הראשונה ב-4 ביולי.

נושא חדש שנמצא בשלבי בדיקה הוא ביעור אלימות נוער גם עליו נמסור פרטים ונבקש את חוות דעתכם בישיבה העסקית הקרובה.

באפיק המקצוע בראשותו של שאול שאשא נמשיך בפעילות הברוכה של צוות לחיזוק הגליל וכאן אני - כבר מראש- מבקש להסתיע בניסיונה של יפה שעשתה עבודה נהדרת בנושא.

נושא האיכות יורחב ופרטים נקבל בישיבה העיסקית.

.

טיולים נבצע שני טיולים בני יום ואולי טיול אחד במתכונת הטיול בירושלים.

ובנוסף את הטיול המתוכנן למרוקו בסוכות.

רוטארקט נמשיך לאמץ אותם אלינו ונסייע להם להתגבר על תקופת הילדות והכול בליווי הצמוד של נ"ל אורי שאשא.

עיתון ו מועדון הדיונים שני הנושאים האלה מחייבים בדיקה נוספת לאור הניסיון שלנו בשנה החולפת ועל כך נקיים דיונים בישיבות העסקיות הבאות.

מלגות נמשיך במסורת הברוכה של מלגות צנועות וזאת באחריותה של לוסי .

סיווג וחברות הייתי רוצה לראות בין חברי המועדון זוג עו"ד.

 

זה בראשי פרקים . פרטים בישיבה הקרובה ב-4 ביולי אז נקבל סקירה יותר מקפת מכל ראש האפיקים והועדות השונות.

 

וזה לכבודו של ידידי מאיר שביקש שהכול יתנהל בחרוזים

איך אפשר שדווקא בחודש תמוז

לא נסיים באיזה חרוז

ואיך נשתה לחיים

בלי חרוז אחד או שניים

אז כל אורח , עמיתה ועמית

נא למזוג את הכוסית

ולחיי החברים המועדון והרעות

נאחל שתהיה לנו שנה רבת פעילות.

 

אבל לפני השתייה עוד משהו פעוט התחלתי בספר עמוס בפרק הראשון ומן הדין שאסיים בפסקה האחרונה של אותו נביא הפעם ציטוט מדויק ללא שינויים, בתקווה שיתקיים בנו כל מה שכתוב

תודה רבה

ולחיים

עמוס גלעדי

 

לחיי האורחים שלנו ,לחיי אלה שטרחו והכינו את הערב הזה ,לחיי הצוותים שעבדו כל השנה והשאירו לי "ירושה" נהדרת ודוגמא לחיקוי אבל בעיקר לחיי הנשיאה היוצאת.

 

גלעדי עמוס, זאת ירושלים

 

את ירושלים לא של שחרור ולא של כיבוש

זאת ירושלים לא של ניצחון ולא של ייאוש

זאת ירושלים של מעשיות וסיפורים

זאת ירושלים שכולכם מכירים

זאת ירושלים שכמו אישה אהובה

זאת ירושלים שלכולנו קרובה

זאת ירושלים של המועדון

זאת ירושלים מהביקור האחרון

 

הטיול לירושלים

 

מעל שנתיים ואולי אף יותר

חושבים על ירושלים ונוסעים למקום אחר

פעם לפולין ואח"כ לרומניה

למוזיאון הפלמ"ח או אמת מים בכפר חנניה

ירושלים יכולה לחכות לקצה התור

היא מחכה למשיח כבר שנות דור

עד שבאה יפה והחליטה לקיים

אנו עולים לעיר- שלם

באמצע חודש מרץ ,סוף חודש אדר

במועדון עמיתים נפל דבר

עולים לירושלים

לא ליום ולא ליומיים

צריך גיבוש שלושה ימים לפחות

בית מלון ,הרצאות ,סיורים ו.ארוחות

לא אולפן נשיאים ולא מזג אויר סוער

את הטיול הזה לא דוחים ולא נותר

גם סוף שבוע גשום - ויהי מה

אנו עולים ירושלימה

 

בטלפון של יפה מתקבל S.M.S.

או אולי היה זה S.O.S.

וזו לשון ההודעה

המלון בהר הצופים בסכנת טביעה

אורי מדווח שיש אתראות

שהמלון יוצף בשעות הבאות

וכשאנו נגיע ההצפה תהיה בעיצומה

הדרך ל"לובי" ולקבלה תהיה חסומה

האם זה סימן לבאות או חבלי משיח

על כך עוד נצטרך לארגן רב-שיח

ואורי מדווח על אפשרות נוספת

לעבור למלון שיש לו 8 קומות תוספת

ליד בניני האומה המלון ממוקם

ו"אגד תיור" ידאג שלא יוצף גם שם.

 

בערב הראשון הרצאת חובה

על תקשורת בין אישית כשאין הקשבה

ניסינו להקשיב בין הפיהוקים

ומדי פעם השמענו כמה צחקוקים

אבל הראש היה כבד והגוף עייף

"סליחה" שלא היינו קשובים דר' יוסי שלו.

 

למחרת תוכנית עמוסה ומלאה

קבוצה אחת למוזיאון השואה

קבוצה שנייה למוזיאון הרצל החדש

וכל אחד חזר לאוטובוס מוקסם ונרגש

חוצים את ירושלים ממערב למזרח

מוזיאון רוקפלר ושכונת "שיח ג'רח"

ngru, vfu,k urjc, v,phkv
" איך הביאו לכאן את האבן הגדולה"

600 טון הערכה גסה

מי את כל זה בנה ועשה??

שאלות נשאלות לא לכולן יש תשובות

אולי נקבל אותן אם נחפור עוד ועוד

אבל הישמעאלים שיושבים על הקדקוד

לא נותנים לנו לגלות את הסוד.

ומכאן לשוק מחנה יהודה

לחוש את הדופק והתהודה

של ערב שבת של ירושלים של מטה

זה היה הקניון של סבא וסבתא

 

וערב שבת ברכות וקידוש

ואני הייתי מכניס כאן חידוש

את עמיתרון הייתי רוצה לשמוע

כסיום נחמד לסוף שבוע

אל דאגה לקדנציה שלי אתם רשומים

אפשר כבר להתחיל בתיאומים

ואח"כ בערב מזג אויר סוער

אבל אנו לא מותרים על האוטובוס המזמר

צמד מוכשר איכותי ונחמד

הלא הם טלי ואיתן כאיש אחד

מספרים סיפורים ושרים שירים

וברחובות ירושלים מסיירים

לא מרגישים בקור הם מחממים את הלב

אף אחד מאתנו אינו עייף

כמו אותו סיפור על רחמו שמכבה הנרות

כי לא רוצה יותר בנים או בנות

או אותה נזירה שאיבדה את שיניה

זה דווקא מתחרז לי טוב עם "איבדה את"

אבל לא אפגע בה בחסודה והצנועה

והאוטובוס ממשיך הלאה בתנועה

וכך סובבים בחוצות העיר

ושרים ביחד שיר אחר שיר

ולקראת חצות חוזרים למלון

רוצים עוד לשיר אבל צריך לישון.

 

ובבוקר בשבת - שבת קודש

בביהכנ"ס קוראים את פרשת החודש

והעמיתים לאן -

למוזיאון האסלאם

שבת קודש מחוברות הפרשיות

אבל איך מחברים בין כל הכנסיות

אל דאגה לצביקה פתרונים

עולים השמימה ויורדים לגת שמנים

וגם לא נפקד מקומם של היהודים

ראינו איפה הם נחים ממרומי הר הזיתים

 

עין כרם וגיא בן הינום

לא ,מספיק כבר להיום

כולם עייפים ומתלוננים חרישית

מתי אוכלים כבר סעודה "שלישית"

כולם יושבים רק צביקה מתרוצץ

ממלצר ,מרגיע וגם מתרץ

"שב בשקט אל תדאג"

עוד מעט קט יגיע הדג"

 

סיימנו לכל דבר טוב יש סוף

ובדרך הביתה הפיקוד עובר לדב

באוטובוס מוקרנת מסיבת פורים

ועל כל אחד שמופיע יש לו סיפורים

בדיחות עפות על הנשיא המיועד

הוא לא נשאר חייב לאף אחד.

נהרייה באופק צריך לסיים

את הטיול שלנו לעיר שלם

 

יש להודות לועדת הטיולים ולאפיק המועדון

ולכל אלה שלא עשו חשבון

עבדו בימים וגם בלילות

שכולנו נוכל יפה לבלות

אבל בלי המרץ ,הנחישות והתושייה

של נשיאתנו יפה המפתיעה

שלא נתנה לספק ולמזג האוויר

את הטיול הזה למועד אחר להעביר

לכל דואגת ,לוקחת כל פרט בחשבון

אפילו מחלקת לנו עיתון

משקיעה בטיול את כל הנשמה

ואכן החלום "התגשם" תרתי משמע

ישר כוח צוות אדיר

שהבאת אותנו לזאת העיר.

 

ואחרון אחרון חביב

שבלעדיו היו נעצרים בתל-אביב

כבר הזכרתי אותו במילה או שתיים

אבל בלעדיו הינו טובעים בירושלים

ובימים אלה של יאוש ומבוכה

מגיעים גם לו כמה מילות ברכה

 

התחזיות קודרות - אפקט החממה

הירוקים רואים רק מים ושממה

כדור הארץ מתחמם הקרחונים נמסים

אנו צריכים רק ניסים וניסים

מי הים יעלו

ובעלי חיים ואיים ייעלמו

וכיון שירושלים היא טבור העולם

הכל מגיע ומתחיל מכאן

וקיבלנו אנו סימן ואות

גשם שלג והצפות

זה מה שיקרה לנו בשנים הבאות

אבל אל דאגה חברי העמיתים

אנו נתגבר על "צוק העיתים"

כל זמן שיש לנו במועדון את אורי פלד

הוא ימצא לנו מקום יבש על פני החלד

 

חג שמח

 

גלעדי עמוס,  מגילת "הסתר" לעמיתים, פורים תשס"ו

  

ויהי בימי הנשיא אח -שאשא בראש

הוא אורי מספר שלש

המולך בממלכת העמיתים

מים נהרייה במערב עד מזרח כפר ורדים

מגבעת סער בצפון

עד דרום שפלת שבי ציון

עם מובלעת משפחתית בחיפה

בקיצור ממלכה גדולה ויפה

מאה ועשרים עמיתים ועמיתות

כי כל חבר נחשב שניים לפחות.

 

ויהי בשנת חמש לממלכה

הנשיא ארגן משתה ושמחה

כולם הוזמנו מכל עיר וכפר

הזמנות נשלחו גם מעבר לנהר

ובין האורחים גם מהודו וכוש

ויש האומרים שגם ראו את בוש

וכל העם הנמצאים בנהרייה הבירה

הוזמנו לגינת המלך - ללא מורא

מגדול עד קטון - גם זה שלא מבין

הרי הם כאן בגינת פינגווין

מבבל ומדי וארם נהרייה

וכל העם צוהל ומריע

והנשיא משתוקק לכולם להראות

את כל הפאר ואת כל הארמונות

חור וכרפס , בהט ושש

תכלת וארגמן וטבסקו כמה שיש

לא יום ולא יומיים

העיקר שלכולם יצאו העיניים

משתה שבעת ימיים לא פחות

ולא רואים נשים ולא שפחות

רק גברים וכמובן סריסים

שכבר לא יכולים לגרד את ה.ביצים

והשתייה כדת - אין אונס

בקבוק הטבסקו מזמן התמוסס.

 

ומשתה מקביל - בארמון השכן

הנשיאה עדינה מארגנת גם כן

נשים בלבד לא יכנס שם גבר

הסריסים שומרים מכל צד ומכל.אבר

 

כטוב ראש הנשיא ביין ביום השביעי

דרש מיד את עדינה-ושתי אליו להביא

למען יראו כל המי ומי

כמה יפה וטובת מראה היא

 

ותמאן ושתי עדינה ותסרב

וחמתו של המלך עמדה להישרף

ויצו על המן כניסיון אחרון

לראות עם הנשיאה מוכנה לחצות הגעתון

אבל נשיאה בסירובה עומדת

ולא איכפת לה שתחשב "מורדת"

והמן אל הנשיא חוזר מיואש

פניו נפולות אוזניו משולש

לא הצלחתי הנשיאה לשכנע

אולי תמצא מישהי אחרת שתנענע

ויאמר לשבעת שרי מדי ופרס

היא על כך עוד תקבל קנס

ואז במוחו הבריק רעיון

אני עוד הפתיע את כל ההמון

אנו נמשיך המשתה עוד ועוד

ונכין לכם הרבה הפתעות

.נא להכניס לכאן את אורחת הכבוד.

 

ויהי אחר הדברים האלה שנת הנשיא נדדה

כבר שבועיים שלא נכנס ל"חדר העבודה"

את ושתי הוא החליט יותר לא לחבק

כמה זמן הוא יכול להתאפק

ויתאספו כל מועצת הנשיאים

ויטכסו עצה מה עושים

נחפש לו בכל הממלכה נערות

טובות מראה ובעיקר בתולות

ומהן הנשיא אחת יבחר

שתשמש לו שמיכה או כר

ויפקדו אנשי הנשיא את כל המדינות

ויקבצו אל בית הנשים רק בתולות נאות

וביניהן הייתה גם אחת יהודייה

כמובן תושבת נהרייה

בחורה ללא חת ממש בת-חיל

יתומה מאב ואם שם אמה אביחיל

אחיינית של מרדכי היהודי

שהצליח לסדר את המן, אחשורוש וגם אותי

כי עד היום אצלי לא מסתדר

כיצד הפכה הדסה לאסתר

ולמה את אחינתו נותן

למלך טיפש מבולבל וזקן

אבל נעזוב את מה שבמגילה מסתתר

בואו נקבל את מלכת .אסתר

 

 

 

 

החושק במרקש, כתב:עמוס גלעדי  בעת הטיול למרוקו 2007 / תשס"ח

 

לאורי שאשא שכבר לא מתבייש

לשאול שוב ושוב מתי מרקש

אעזור לו לא להתייאש

מבטיח לו שנגיע לשם בחמש

אבל כשאורי עם העיר ייפגש

הבטן תתהפך והלב יתרגש

ואורי יעמוד כולו נפעם

וישאל מה עם החרוז הפעם

אל תדאג הוא קצת בושש

נגיע לשם ברבע לשש

והעיר לכבודך תלבש זיקוקין ואש

זו העיר האדומה זה מה בה יש

בכיכר המרכזית קוסם , מכשף ומנחש

ואני לא מבין מנין הלהט התשוקה והאש

כל הזמן את העיר הזו לבקש

אבל זה פשוט וקל לנחש

הפוך את שם משפחתו משאשא לאש אש

ויצחק המדריך כבר עתה חושש

מה תאמר ומה תבקש

כשנעזוב את מרקש

 

ברכת המועדון  עמוס גלעדי, נשיא המועדון 2007-08

 

בזה המועדון יש מסורת

שביום ההולדת אומרת

ברכות מהלב ונשיקת לחיים

משפט אחד ואולי שניים

בזה המועדון תהיה אחווה

בזה המועדון תהיה שלווה

בזה המועדון העיקר הנתינה

שכך נמשיך שנה אחר שנה

פגישות עם טעם וריח

אפשר מדי פעם גם להתווכח

באווירה טובה , שקטה ותרבותית

הרי כולנו בעד חברות "עמיתית"

ונסיים בסיסמת השנה

בכנות ועם כל הכוונה

"רוטרי אתכם"

והעמיתים הם שלנו ושלכם.

 

מזל - טוב

 

 

 

 פתיחה לערב רבין, עמוס גלעדי 2007

 

שלום וערב טוב!!

 

ראשית שמח אני לארח במועדינו את חברי הרוטריונים מהמועדונים השונים בצפון, את הנג"ל רן לין. ואת יתר האורחים והאורחות שכבדנו בנוכחותם.

אני מקדם בברכה מיוחדת את מרצה הערב מר שבתאי שביט.

אמרתי "ערב טוב" אבל לפני 12 שנה הערב הזה היה נורא.

כי התכנסנו כאן הערב - קהל נכבד- לפי מסורת קצרת השנים שלנו לציון יום השנה ה-12 לרצח רבין.

מסורת שאנו מקווים שתתקיים תמיד על מנת לתרום את חלקנו הזעיר לזיכרון.

דווקא היום בגלל הקולות הצורמים העולים מחלקים בחברה הישראלית להתייחס לרצח כאל רצח טרגי רגיל ושגרתי (איך אפשר בכלל להתייחס לרצח כאל משהו שגרתי).

יש צורך שנשמיע את קולנו ברמה , שנרבה בכינוסים ובאירועים כאלה רבים ככל האפשר.כי כבר עתה לאחר תריסר שנים בלבד אנו - לצערי הרב - חייבים שוב להשמיע את הסיסמא ואת המשפט המוכר שנאמר כמובן בהקשר אחר: "לזכור ולא לשכוח".

כי המכחישים כבר עומדים בפתח.

המילה דמוקרטיה מושמעת לאחרונה הרבה באזורנו , בכלי התקשורת , בכל אלה שיודעים לנצל את הדמוקרטיה לצרכיהם. הדמוקרטיה לא מובטחת תמיד.

יש כאלה האומרים שבדמוקרטיה עצמה חבוי גם הגרעין לחיסולה.

כי במילה עצמה חבויות ארבע אותיות שיוצרות שתי מלים דמ קר.

לפני 12 שנים ניסו לפגוע בדמוקרטיה הישראלית בדם קר ולא הצליחו.

חייבים אנו לעמוד על המשמר זה אחד הצווים שרצח רבין השאיר לנו לדורות.

יהי זכרו ברוך.

 

חג פורים , אורי גרנות - פורים 2008

 

התעוררתי הבוקר ליום נהדר
התאריך על הלוח י"ד באדר

לאלה שאינם יודעים וזוכרים

בתאריך זה חל חג הפורים

 

המשפט משנכנס אדר מרבים בשמחה

לפי דעתי נאמר כבדיחה

כי כבר ימים ולילות אני ללא שנה

יושב וחושב למה אתחפש השנה

אני ב דילמה, אני מתלבט

ואת הראש בקיר חובט

מנסה להפעיל את הדמיון

מעלה כל אפשרות וכל רעיון

וכל זאת למה, מה הסיבה

מועדון עמיתים ישנה מסיבה

וכדי שיהיה לנו קצת יותר קשה

בוחרים כל שנה אצלנו נושא

 

אבל למרות הכל פורים חג שמח

ואצלנו הדמיון פורח

כל אחת ואחד יכולים בלי לחשוש

להיות מלכת אסתר או המלך אחשורואש

להפליג על כנפי הדמיון וקצת לפנטז

ולעשות דברים שלא היית מעז

להתחפש למצביא גנרל או לשוטר

לפיל קרוקודיל ואפילו פנתר

היום יכול כל גבר בלי בושה

להחליף את המין ולהיות לאישה

 

אפשר להחזיר את הזמן לאחור

ואל ימי הילדות לחזור

לספרים שקראנו לאגדות לסרטים

לכל הדברים שהיינו רוצים

להתחפש לגיבורים שלאורם גדלנו

לממש את הדברים שעליהם חלמנו

 

מאחרי תחפושת הוא מסתתר

הרי זה לא אנחנו זה רק מסכות

כל אחד מאתנו נהיה לאחר

מאחרי תחפושת הוא מסתתר

 

איזה ערב נפלא,מסיבה נהדרת

אך מה לעשות, גם היא פעם נגמרת

אז לפני שאנו מהחג נפרדים

חוזרים למציאות ומסכות מורידים

שאלה אלכם וגם משאלה

מדוע לא נחגוג פורים פעמים בשנה.

 

טקס חלוקת הפרס   אורי גרנות פורים 2008

 

אבקש מהקהל הנכבד,שקט הס
אנחנו נמצאים בטקס חלוקת הפרס

התואר שאנו עומדים לחלק כאן

חשוב מהאוסקר ומפסטיבל קאן

לכן אני מבקש מהקהל קצת כבוד ורצינות

בלי הערות ודיברי ליצנות.

 

האירוע מועבר בשידור ישיר מהודו עד כוש

ומעבר לאוקיינוס צופה בו הנשיא בוש.

 

אני יודע שברחבי הממלכה היו לחשים

על כל מיני דילים ועל זיופים

אבל התוצאות שקיבלנו אינם (כפי שנדמה)ידועות מראש

למרות הלחצים מצד ושתי ואחשוראש

כי בקשנו מכל העם להשפיע לבחור ולהתייחס

ע"י צלצול לתא קולי ושליחת sms

 

אני רוצה להודות למפיקים

שחדשים עשו לילות כימים

התגברו על כל הקשיים שעשה המן

ובזכותם אנחנו היום כאן בשושן

 

ולפני שנכריז על הזוכים

כמה מילים על חבר השופטים

שבפניהם עמדה החלטה גורלית וחשובה

אשר על כל דבר בה צריך לתת נימוק ותשובה

כי לחרוץ גורלות עליהם הוטל

וההכרעה היא כבדה במשקל.

 

על כל מתחרה הם דנו לפחות פעמיים

ושקלו כל אחד על המוזנים

והתוצאה היית כמעט שוויון

כי קשה להכריע בין שני לראשון

לכן רק לאחר ניתוח ארוך ושיקול דעת מעמיק

הם הגיעו להחלטה כמה נקודות לכל אחד להעניק.

 

השנה שודרג הפרס הראשון

תמונתו של הזוכה תופיע בנהר-טון

יובילו אותו על גבי אתון

לאורכם של שדרות הגעתון

ובערב יסעד עם כל המי ומי

במסעדת הפאר אבו-רמי

 

 

 

ועכשיו נכריז על הזוכים

 

 

השיר הזה נכתב לכבודו, אורי גרנות 2007

 

השיר הזה נכתב לכבודו

של זה שאנו ממעיטים בכבודו

את יום העצמאות לחגוג בלעדו

אף איש מאתנו לא יעלה בדעתו.

 

היום ערב יום העצמאות
זהו יום לא רגיל זה יומו של הגריל

המחסן שוב נפתח והוא על כפיים נלקח

נוסע למסיבה שכל כך יאהב

כי פעם בשנה הוא שם הכוכב

 

הנהג מגיע את האוטו מניע ונוסעים

הוא אינו יודע לאן

האם זה על גג? האם זה בגן?
אחרי כמה דקות הוא רואה פנסים ושומע קולות

הנהג אומר שכבר מגיעים ואותו בזהירות על רגליו מורידים

 

שני בחורים בגופו אוחזים ובארבע ידיים בו מטפלים

מברישים משפשפים מנקים ומבריקים

אל קרבו פחמים הם שופכים

הטיפול בו יסודי ועדיין לא תם

כי ביום העצמאות הוא נחשב לאח"מ

מעליו מניחים את הרשת
ושמן מורחים במברשת

מפזרים עליו ריחות ובשמים

ממש כמו טיפול במצפה הימים

 

מישהו זורק גפרור והוא נדלק

כל גופו רועד אז מחום איזו הרגשה ממש לחלום

מסביב כלם מתרוצצים וטורחים

נושפים מנפנפים ואפילו מאוורר אליו מביאים

 

הטבח מודיע שהגריל כבר מוכן

ואפשר להביא את בשר הקרבן

ואז מתקרבת חגית ובידה שפודים של פרגית

ואת עדה תמרחי על הבשר מרינדה

ומבקשים את חיים שישים על הסטייק עיין

העשן מהגריל עולה ועולה והריח באויר ממש מעולה

רוחם של האורחים כבר קצרה מלחכות

עד שיהיה מוכן בשר האנטריקוט

 

הרגע הגיע הכל כבר מוכן

כלם יושבים מסביב לשולחן

והשניים יוצאים עם מגש הכסף ביד

לחלק את האוכל לכל אחת ואחד

 

ליד השולחן שותים ואוכלים

ממש תענוג תאווה של בשרים

גומרים מהצלחת ומבקשים עוד ועוד

ואחד לשני אומר כל הכבוד

 

ופתאום שקט הוא שוב לבדו

לא נותר איש בסביבה מלבדו

ממלמל לעצמו שהאש לאט לאט דועכת

הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת

 

החגיגה נגמרה כבר מאוד מאוחר

אשמורת שלישית מתחיל להיות קר

ורגע לפני כבוי האורות

הפעם נזכור שצריך להודות

וכלנו לגריל נאחל ונאמר

להתראות עוד שנה ב ה' באייר.

 

חג החנוכה, אורי גרנות חנוכה 2007

 

הגיע החורף הימים כבר קצרים

בשמים שטים עננים אפורים

רוח וגשם יורדים ממטרים

ואנו שוב בשפעת חולים

השמים קודרים באוויר ישנה מועקה

ופתאום מי בפתח חג חנוכה

צריך להתעורר ישנם הרבה הכנות

להוציא את החנוכייה ואותה לנקות

להכין רשימה ולצאת לקניות

שנוכל להכין סופגניות טעימות

שמן קמח ריבה ושמרים

תפוחי אדמה ואת כל שאר הדברים

נרות מטבעות סביבונים ומשחקים

שיהיה חג שמח לילדים ולנכדים.

אני חוזר ומשנן את הברכות

ומירי במטבח מכינה לביבות

מסדרת את השולחן ושמה עליו מטעמים

ודואגת לכל שאר הפרטים הקטנים
כי את החג צריך לחגוג כהלכה

גם אם דיאטה של חצי שנה הלכה
הגיע הערב הדלקנו נרות

שרנו שירים ואמרנו ברכות

ואני עומד ומביט בנרות

וחושב לעצמי שכך מדליקים כבר דורות

שלחג חנוכה ישנם הרבה סמלים
שמן אור גבורה ונסים
ובעצם גם בשמי אורי נמצא הסמל אור
ולכן חשבתי אותו קצת יותר לעומק לחקור.

האור
האור הוא היסוד הראשון שניברא בעולם,שנאמר:ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. וירא אלהים את האור כי טוב .

האור במשמעותו הרוחנית

אור הוא סמל לדבר טוב,נעים ומהנה הוא מיצג את הנאורות ,את החכמה ואת ההשכלה ,את היופי והאהבה, ואת האושר השמחה והחיבה.

ביהדות יש באור הרבה מעבר לסגולותיו הפיזיקליות : האור מיצג

טוהר , רוחניות וקדושה, ומשרה רוך ,זוהר וחגיגיות החודרים

לנשמתו של האדם. האור מהווה גם אמצעי ביטוי מוחשי לציון

הפן החיובי והטוב שבחיים מצביע על מהות שיש בה איכות.

למשל המנורה שהוצבה בבית המקדש בהיכל האצילה באורה

הקורן על קדושת המקום.ואור נרות השבת מסמלים את שלום

המשפחה ואחדותה.


האור הוא אחד המוטיבים המרכזיים של חג החנוכה.האור מסמל את
הגאולה הרוחנית שהייתה לעם ישראל במלחמת החשמונאים ביוונים

 

אחד ממנהגי חנוכה הוא להדליק את נרות החנוכה בפתח הבית כדי

שיוכלו עוברים ושבים לראותם.בדומה למנהגי חנוכה האחרים אף

למנהג זה משמעויות סמליות : ראשית הנרות הדולקים בפתח הבית

מזכירים מדי שנה בשנה לכל הרואים אותם את סיפור הנס.

שנית,

הנרות המאירים את האפלה כמו מביעים את התקווה שהכוחות החיוביים והטובים הנובעים מן האור היוצא מן הבית,יגברו על האיומים ועל הכוחות השליליים המצויים בחשכה בחוץ.

בניגוד לאור, נושא החושך משמעויות שליליות הוא מיצג את הרע ואת האיבה, ועל פי רוב הוא משרה עצבות דיכאון וייאוש.

.ועכשיו כמה מטבעות לשון מאירות עיניים

כשטוב לו לאדם -הוא מאיר פנים

כשהשמחה בלבו - מאירות עיניו

אם פקד אותו אסון -חשך עליו עולמו

הנאשם בבית המשפט מצפה שתצא האמת לאור

המיוסרים והסובלים מייחלים לראות את האור בקצה המנהרה
ומקוים לצאת מאפלה לאורה

נאמניו של המנהיג וממשיכי דרכו הולכים לאורו.

וכמה דברים על הנרות

חיפש בנרות- השקיע מאמצים רבים בחיפוש אחר דבר מסויים

נר ישראל- תאר כבוד מליצי לגדול בתורה

נר אחד נר למאה- אמירה שפרושה : נר אחד מאיר לא רק למי שהדליקו אלא גם לאחרים

נר לרגליו- עיקרון, רעיון ,עניין המנחה את האדם תמיד ושממנו לא יסור

נרו יאיר- יאריך ימים : ביטוי של כבוד לאדם חי הנאמר או נכתב

לאחר הזכרת שמו.

ועכשיו נעשה הפסקה

כי מירי ליד השולחן מחכה

וגם אם עדיין לא דיברנו על הכל

האכל מתקרר ואני כבר מת לאכול

כי אתם יודעים חברי עמיתים

שאת חנוכה שמונה ימים חוגגים

ומחר בערב כשנדליק עוד נר

על שאר הסמלים נוכל להמשיך לספר.

 

מה זאת אהבה, אורי גרנות ט"ו באב 2007

 

ישבתי לכתוב על המילה אהבה

ניסיתי לתת למושג הגדרה

אך ככל שהתעמקתי יותר בנושא
הדבר ניראה לי מסובך וקשה

 

ביאליק בשיר הכניסיני תחת כנפך כתב

אומרים יש אהבה בעולם

מה זאת אהבה

מסתבר שגם הוא לא כל כך ידע
אם נשאל אנשים מה זאת אהבה

אין שניים שיתנו את אותה התשובה

כי לכל אחד עמוק בתוך הלב

יש פרוש שונה לפועל אוהב

 

האהבה היא טוטלית אין לה גבולות

חובקת עולם ללא מגבלות

ואין פינה בתבל ואפילו אם היא נידחת

אשר לא תמצא שם אהבה פורחת

אחד אוהב לאכול שני אוהב סרט

ושלישי אוהב את המדינה כי אין לו ארץ אחרת

יש אלפי אהבות אבל דבר אחד בטוח

שרק ליום האהבה נמצא מקום על הלוח

כי יום זה הוא יום חג כל שנה

והוא מוקדש לאהבה שבינו לבינה

אמנם כיום אנו קצת מבולבלים

כשאנו מדברים על אהבה בין המינים

כי פעם כשאמרנו אהבה

לא התכוונו לזו שבמצעד הגאווה

 

כל אחד שהתאהב

הרגיש צביטה שונה בלב

אחד כותב שיר שני שולח זר פרחים

אחד מביא בושם ואחר חבילת ממתקים

אחד משלב אצבעות וכורע ברך

ושני על כפיים נושא כל הדרך

ישנם מחזרים שמתרגשים עד בכי

ויש כאלה שנותנים נשיקה על לחי

כי לאהבה יש אין ספור פנים וצורות

והיא מתפתחת ומשתכללת עם חלוף הדורות

 

שלמה המלך כתב את שיר השירים
זה הוא שיר אהבה יפה ומרשים

לפי התוכן התיאורים והסגנון

רואים שלמלך היה הרבה ניסיון

ובין השורות ישנם רמזים

שלפעמים נדמה לי שהוא קצת הגזים

 

את סודה של האהבה אנחנו לא נפתור

לא עכשיו ולא בעוד שנות דור

אולי כך צריך להתנהל במנוחה

לא להתאמץ למצוא את הנוסחה

כי כשנגיעה אליה הכול יהיה כזה קר ויבש

ואנו ממנה נפסיק להתרגש

 

ולכם רבותי יש לי דבר מה להגיד

האהבה היא אוצר השתמשו בה תמיד

היא ניתנת חינם היא ממש מתנה

נצלו זאת יום יום במשך כל השנה

 

 

ליפה (אורי) אורי גרנות

 

עברה שנה על מועדון עמיתים

ואנו שוב בטכס חילופי נשיאים

ככה כתוב בחוקת המועדון

שצריך להחליף כל שנה אדון

רצינו לברך ולומר תודה

ליפה שלנו מנתיב השירה

כי כמה חבל שדוקא בשיא

מגיע הזמן להחליף נשיא

 

ליפה תודה על שנה נהדרת

שאותה ניקח איתנו למזכרת

שנה ובה פעילויות המון

ואת ניצחת בהצלחה עלכל המנגנון

עמדת בכל הלחצים והאתגרים

ואנחנו יצאנו מאד מרוצים

דאגת תמיד לפרטים הקטנים

העושים כל דבר ליותר טוב ונעים

ועכשיו עם קצת תוגה ועצבת

(וזה רק בגלל שאת עוזבת)

אנו רוצים להודות לך ולצוות

 

נשיאה ככל שתיהיה מעולה

צריכה תמיד את תמיכת בעלה

לכן תודה גם לבעל ארנון

שבמשך השנה עזר לך המון

 

נברך גם אתה מזכיר טומי

שהיה ממש פיצוץ אטומי

גם לו אנו צריכים לפרגן

על כל הדברים שעשה ואירגן

 

תודה גם לאריה הגיזבר

אשר במשך שנה על כספנו שמר

ש

לסיום, שוב תודה לך והרבה ברכות

ומאחלים לך עוד הרבה שנים מוצלחות

 

 

ביקור הנגיד במועדון רוטרי עמיתים בנהריה רחל פולקנפליק 23.1.2008

 

מן המקובלות היא שאחת לשנה זוכים מועדוני רוטרי ברחבי הארץ לביקור הנגיד במועדונם.

השבוע ביום ד' -23 בינואר 2008 - זכה מועדון רוטרי עמיתים לביקור הנגיד ברוך ברק וצוותו. מטרת הביקור , מפגש עם החברים והתוודעות מקרוב לפעילות חברי המועדון בקהילה.

סיור הנגיד בלווית נשיא המועדון , עמוס גלעדי וחברים החל בעמותת "הדרך" במרכז הגמילה בנס עמים שם מעניק חבר המועדון יעקב צוק טיפול אלטרנטיבי מדי שבוע למטופלים במקום .

משם לביקור במגדל המים - אתר בעל חשיבות היסטורית לנהריה לתקופותיה , שם מוצגת תערוכה מעניינת המוקדשת למחנכת רבקה צימרינג ז"ל ( חברת רוטרי לשעבר) .ומשם למרכז קליטה תפוז השוקק פעילות קהילתית ענפה ומבורכת של נשות רוטרי "עמיתים"

המעבירות "סדנות בישול" בקרב הנשים והילדים (שבעיקר טועמים) האתיופיים.

בישיבת הנהלה המסכמת ולאחריה במפגש עם חברי המועדון סיכם הנגיד את רשמיו החיוביים מן הביקור המאלף הוא בירך על העשייה בקהילה והתרומה של חברי המועדון לאוכלוסיות המיוחדות. הביקור הסתיים בהחלפת מתנות הדדית בין הנגיד והנשיא ובהחלפת דגלים. המתנה שנתנה לנגיד היא מתנה שיוצרה בבית הספר "אילנות" בנהריה ונקראת "ציפור הנפש".

 

תמליל למצגת הנגיד כתב עמוס גלעדי ביקור הנגיד 2008

 

רוטרי "עמיתים" נהריה
אודות רוטרי
בעלי תפקידים »
נשיאים לשעבר
חברי המועדון »
פעילות המועדון »
פעילויות בקהילה »
ברכות רעות »
ברכה בינלאומית »
ציון לשבח
כתבות »
תקנון, המנון וברכת המועדון
נהריה
אינטראקט »
תוכנית המועדון 1.2020
נפגשים בימי ד' לפרטים לחץ כאן
חזרה לעמוד קודם
תמליל למצגת הנגיד כתב עמוס גלעדי ביקור הנגיד 2008

 

זה לא סוד שזה מועדון ייחודי

שהיום קוראים לנשיא עמוס גלעדי

אבל זה סוד שיש גם נשיא מלווה

והוא הערב אותנו מנחה

אורי שאשא - נשיא לשעבר

ודב המזכיר ויעקב הגזבר

ונשיאה מיועדת -שרה דרור

וכבר בחרנו את הבא בתור

אבנר (טומי ) טלמור

וראשי אפיקים יותר מארבעה

כי המלאכה קשה והעבודה מרובה

ורחל על התוכניות חייבת למלא כל שבוע

מזל שמדי פעם יש הפסקות כי יש אירוע

 

ומרצים יש מתוך עמיתי המועדון

אם כ"ג'וב טוק" או ל"סגור חלון"

והיה לנו כאן דיון חם ביותר

על ספרו של א.ב. הסופר

ערב תרבותי , חוויה ספרותית

על ספרו "אש ידידותית"

 

וכמובן יש גם מרצים מבחוץ

לגון את הפעילות הרי זה נחוץ

ולא נשכח את שני הרבנים

שהזכירו לנו מי מסדר כאן את הענייניים

 

וברכות רעות שזה עתה ראית ושמעת

פעם בשנה כל עמית ועמיתה

 

ומירי בלונדר על האירועים והמסיבות

לוח השנה מספק לנו הרבה סיבות

מט"ו באב ועד ראש השנה

וטכס לזכר רבין ביום השנה

ואת חנוכה שחגגנו זה מכבר

כולם רוקדים ועמיתרון שר

 

הפעילות לא מתרכזת רק במועדון

היא לפעמים בכפר ורדים או ב"קשת אילון"

ילד אוטיסט רושם ומצייר

ואופרה בטירוף מלווה בפסנתר

בכברי או במגדל המים

כמיהה לשלום או משחה לידים

 

על הטיולים חיים קולן

כבר טילנו בירושלים , בגליל ובגולן

כי טיולים הם חלק בלתי נפרד

אפילו לכליזמרים בלילה בצפת

טיולים בחו"ל זה כבר לא חלום

הפעם מרוקו הייתה על סדר היום

 

ובאפיק המקצוע אותו כאן מוביל

עמיתנו שאול שאשא יקיר הגליל

הגליל חשוב לכל הציבור

אבל איכות השרות חייבת שיפור

כנס הגליל , דיונים ופגישות

ויש לו עוד זמן לבנות בית חולים באשדוד

 

ובאפיק הבינלאומי סיבלה פעלה

עם עזר בעדה - פביו בעלה

שלחו ברכות קיבלו דגלים

יש תמונות וגם מילים

העמיתים סובבו ברחבי העולם

והביאו את דבר העמיתים לכולם

 

סלובקיה, טוסקנה, ברלין והוואי

מדירה,אלסקה ומרוקו ודאי

גם אם אין יד ללחוץ של נשיא מכהן

מצאנו נשיא משבט כהן

 

ועל אפיק הקהילה רחל הרשקוביץ

כאן מותר לנו להתגאות ואפילו להשוויץ

משחקיה לילדים במטה אשר

והרצאות וסיפורים במרכז לעיוור

וטיפול אלטרנטיבי לנגמלים מסמים

שם יעקב מחולל ניסים בנס עמים

וחוג לבישול לאתיופיות עולות

ובמרכז תפוז ארגון מסיבות

 

ואת לוי מירי ומיכל קולן

שעושות עבודה ויוצאות מגדרן

לליווי חיילים "אמיצים" - אזרחים בודדים

נותנות להם הרגשה של משפחה ועמיתים

וחלוקת מלגות פעם בשנה

גם זו מסורת וחלק מהנתינה

 

ואתר אינטרנט באחריות דב רון

וכבר שמעת את עמיתרון

 

והאח הצעיר שלא מזמן נולד

הרי הוא מיודענו מהרוטראקט

רק נולדו אתמול

וכבר שרים על רוק- אמול

עשו גיבוש על האש ולא נכוו

ועשו שמח במרש"ל ולא הכזיבו

 

ויש מנחים וגם נגנים

אנשי מחשבים וגם רקדנים

שפיות ,מגישות וגם זמרים

מפרגנים ,ברמנים ומספרי סיפורים

ושלש בוקרות על הפרדות

וצדק יעשה עם כאלה שופטות

וכך מועדון עולה וצומח

ולא לשכוח את המנצח

ואת כל זה צילם צלם מדופלם

שמוכר בכל עיתוני העולם

והוא גם ערך והפיק

אני חושב שבשביל מועדון אחד

זה בהחלט מספיק

 

 

 

ברכה לשאול שאשא 1.1.07


לשאול היקר!

 

רגע הפרישה מעבודה לאחר שנות עבודה רבות הנו רגע מרגש

מאין כמוהו , ואנו בטוחים כי הנך נרגש מאוד היום .

קבל בשם כולנו ומעומק הלב , את תשורתנו בכדי לציין את

השתתפותנו בהתרגשותך .

אנו מלאי הערכה על פועלך הרב לקידום בית החולים והפיכתו

לאחד ממוסדות הבריאות המובילים במדינה , וגאים על

כי נפלה בידנו הזכות להיות במחיצתך במועדון .

" כל סוף הוא גם הזדמנות להתחלה חדשה " ולפיכך נאחל לך

המון בריאות ואושר בהמשך הדרך , אנו בטוחים כי תמצא את

הפעילות הראויה אותה תוביל לשיפור איכות הקהילה באזורנו

כפי שעשית עד היום .

 

רוב בריאות ואושר - מאחלים חבריך במועדון " עמיתים "

 

פרידה מהמועדון אורי שאשא 5.7.2006

 

סיום נשיאות

 

כן, ככה זה קורה מדי שנה,

שנת הנשיאות מגיעה לה לפרקה,

נשיא מותש מקבל תואר נ"ל,

והחדש בפתח, כצאן לטבח מובל.

 

כן, גלגל חוזר זו דרכו של עולם,

וכך, בודאי גם יסכימו כולם -

ואנו ברוטרי, עם סמל הגלגל,

מה לנו כי נלין, ובכלל.

 

אז ככה: לא מזמן חגגנו 5 שנים למועדון:

ראינו מצגת, שרנו, שמחנו ואכלנו המון,

רוח הרוטרי האיכותית אתכם לא נטשה,

בקיצור, מששה עד ששה לא קם עוד ששה.

 

רבותי האורחים וגם חברי במועדון,

רוטרי ישראל חייב לכם המון:

כי הרמתם הנס שהונף בגאון.

כי הצבתם רף גבוה של שירות לקהילה.

כי ערכתם כנס בין לאומי לעילא ולעילא.

כי חילקתם מלגות למצטיינים ונזקקים.

כי טיפלתם בילדים עם צרכים מיוחדים.,

כי סייעתם לעולי החדשים מאתיופיה -

וגיליתם לה את הארץ ואת יופייה!

 

ולידידי, כמעט נשיא לשעבר, אורי ששה,

אמנם הייתה זו שנה קצת קשה-שה

אך הנך רשאי בהחלט להביט אחורה בגאון!

ומעשיך יהדהדו כצלילי הפעמון.

ולנשיאה הנכנסת: יפה אורי, היגיע תורך

אורי אור, כי בא אורך!

 

ואני המסיים את תפקידי כעוזר הנגיד,

אשא את מועדונכם על ליבי לתמיד!

 

קשישות בנפאל מילה ברק/ מרים בורקיס 

 

כאשר שתי נשים הרפתקניות מחליטות לחקור את המזרח בדרך הקשה ביותר, המסע מתחיל בהכנת הבעלים( שלא יכלו כל אחד מסיבותיו הוא להצטרף לרעיון) למתן אישור ל "התפרפרות".

הרבה נעלמים עמדו מולנו : מי השותפים למסע, מי המדריך, מה דרגת המאמץ הנדרשת ? האם נוכל לעמוד בו, האם השנים של אימונים וריצות על מסלולי ה"קרוס" במועדון הקאנטרי של קיבוץ עברון יעמדו לטובתנו, האם נוכל להסתגל לתנאי השטח, נשים "מפונקות" שכמותנו? אין ספור שאילות לא פתורות ומעט תשובות. למרות מפגש ההכנה, הבנו מהר שללא גרגיר של חוסר שפיות לא נוכל להגיע ליעד הנחשק ולכן וויתרנו מהר לשאול שאילות והתרכזנו בהכנות האחרונות: ציוד, כושר, יצירת מלאי של חטיפים עתירי אנרגיה, פירות יבשים וכולי, כי הרי פנינו לכיוון ארץ פרימיטיבית ועל אף החיזוקים שקיבלנו על שאין דבר העולה על דעתנו שלא נוכל לרכוש במקום , נפלנו בטעות השכיחה של כל בני עמינו והצטיידנו מכל טוב, גם בסיכון שבסופו של דבר נצטרך להתפטר מכל עודפי המשקל ( דבר שאומת בסופו של דבר) .

עוד מכשול קטן לפני הנסיעה : לגלות לבני זוגנו שאנו אמורות לטוס בחברת Jordanian Airlines עם תחנת ביניים של כמעט יממה באמן,אבל גם זה עבר בשלום.

עברו למעלה מחודשיים מאז חזרתנו מהטיול ולא קל לשחזר את הרגעים הגדולים.

כמי שלא ביקר עד כה בארצות מזרח הרחוק, הינו מוכות הלם במראה הססגוני של הרחוב הנפאלי, כמות העדירה של הולכי רגל, הרחובות המוצפים מקבצי נדבות, הריחות והצבעים הכל כך זרים. לא פחות הרשימו אותנו מספר האין סופי של מכוניות שכמותם לא ראינו מזה עשרות שנים ברחובות המערב, הנעות בהעדר כל חוק תנועה. להתהלך בקטמנדו זאת סכנת חים אמיתית. באחת השיחות הטלפוניות עם הבעל שלי , דרך הטלפון הסלולרי, הודעתי לו שיש לו הזדמנות פז להיות עד חי להריגתה של אשתו בשידור ישיר. התחושה הייתה שלא ניתן לצאת חי מחציית רחוב סואן , בו נוסעים ללא כל חוק או חשבון. כלי ההצלה היחיד הוא הצופר שמופעל ללא חרף על מנת לפלס דרך , כי אנשים פשוט לא זזים מאמצע הכביש עד שלא חשים את כנף המכונית נצמד לירכם.

בימים הראשונים שלנו בקטמנדו, נסינו להתחבר איך שהוא לתרבות המיוחדת הנפאלית , למדנו חוקי התנהגות והישרדות. בנפאל אתה משתדל להתלבש צנוע , אין לחשוף כתפיים או ירכיים ( לעומת זאת חשיפת הבטן מותרת כי גם המקומיות עושות זאת כאשר לובשות את ה"סארי " המסורתי). אין להושיט יד ובעיקר לא לגבר, במקום זה למדנו מהר את הברכה המקומית " נמאסטה" תוך הצמדת כפות הידיים בסימן תפילה. אתה לא מודה ב "thank you" בניסיון מערבי להיות נחמד, כי אין לדבר תרגום בשפת המקום ולכן פשוט לא מקובל. ביקור במקדש הינדי או בודיסטי מחייב חילוץ נעליים גם עם אתה נגעל ממגע כפות רגליך עם הטינופת המקומית (חלק בלתי נפרד מהנוף הנפאלי). גם כשאתה אוכל במקום ציבורי יש צורך ללמוד את חוקי המקום, כמו לא להשתמש בכף או במזלג האישי על מנת להוסיף אוכל מקערה משותפת לתוך צלחת אישית, כי בכך אתה גורם למקומיים לא לגעת יותר במאכל המסוים. (אוכל שנגעו בו הוא נחשב מזוהם). אפילו מגע בשפתיים עלול לזהם אותו לכן הנפאלים פיתחו טכניקה של "זריקת אוכל לתוך הלוע או שתייה מכוס מבלי שהשפתיים יגעו בשולי הכוס)

נסינו "להתחבר " גם לדת המוזרה הנפאלית: מין שילוב של בודיזם והינדויזם המשקף עד כמה הנפאלים מוכנים לקבל על עצמם הרגלים ואמונות של העמים החיים בסביבה. הדת היא חלק בלתי נפרד מהחיים בנפאל. למי שחרוץ וקם מוקדם בבוקר הפיצוי המצפה לו הוא מראה נדיר של מאות נשים הולכות ברחוב, כאשר הן נושאות מגשים ענקים מלאים כל טוב: פירות, ממתקים, דברי מאפה, אורז ואפילו יוגורט הכול מקושט בעלי כותרת. זה חלק מהטקס " פוחה" בו כל בעלת בית מתחילה את יום העבודה בלהביא מתנות לאין ספור האלים הקיימים. גבר היוצא לרעיון עבודה, או לפני סגירת עסקה, מבחן או שנמצא בכל פרשת דרכים, לא יעלה על דעתו לא לבקר קודם כל במקדש על מנת לקבל את בירכת האלים. הסיפורים על האלים מרתקים אך מבלי לנסות להיכנס לפילוסופיה שלהם קשה לא לשאול את עצמך כיצד אנשים מבוגרים יכולים לאמין מבלי לפקפק בהגדות של ילדים.

ביום הרבעי של המסע הארוך יצאנו סוף- סוף ל"טראק". נסיעה של כ 8 שעות באוטובוס "פרטי" בו נוסעים רק המיוחסים (תיירים שמגיעים בקבוצות מאורגנות).את הפרט החשוב הזה לא ידענו להעריכו במלוא חשיבותו עד שלא ראינו את האלטרנטיבה המיעודת ל"עם". הברירה האחרת היא נסיעה באוטובוס ציבורי (ראה תמונה) שמי שלא התנסה לפחות בצפייה מהצד לא יכול לאמין שהדבר אפשרי. האוטובוסים , אפילו אלה המיועדים לתיירים, הם סוג של כלי תחבורה שלגביו השאילה המטרידה היא לא אם יתפרקו באמצע הנסיעה, אלא מתי. עד היום אני אישית משוכנעת שכנראה בורה העולם ריחם עלינו על מעשים טובים שאולי עשינו בעבר ומנע אסון.

 

"הכבישים הבין עירונים" הם משהו שהזכיר לי את הדרך מחורפיש לקיבוץ סאסא לפני שהורחב לפני מספר שנים. אין מצב ששני כלי רכב הבאים מכיוונים שונים יוכלו לעבור זה ליד זה. אחד מהם חייב לסגת לאחור עד שתמצאה הרחבה של כ0.5 מטר. זה יכול לקרות גם אחרי חיפוש של קילומטרים בנסיעה ב"רברס" כאשר הגלגלים שפונים לצד נמצאים כל הזמן על סף תהום. כאן אתה מבין את חשיבות המקצוע "עוזר לנהג" מקצוע אותו לא הכרנו קודם, אשר תפקידו להציץ מבעד לחלון הנגדי לנהג, בכיוון התהום ולהודיע לנהג ע:י דפיקה חזקה בפח האוטובוס אם הגלגל מתחיל להחליק לכיוון התהום. כל זה בנוגע לאוטובוסים למיוחסים כמונו. באשר לאוטובוסים הציבוריים ישנן שתי אפשרויות: לשבת בתוך האוטובוס על אותו ספסל עם המקומיים, ילדיהם, התרנגולותהם , הכבסים,שקים מלאי תוצרת חקלאית וכולי ואז למות ממחנק או לתפוש מקום על גג האוטובוס ואז להסתכן בצניחה חופשית לתוך התהום ( בעומק של קילומטרים ספורים) בבלימה הפתאומית הראשונה. אין בכוונתי להפחיד או להצטייר כגיבורה. בהסתכלות לאחור אני חושבת שזה לא רק עניין של מזל. המיומנות של הנהגים המקומיים היא עובדה לגביה אינני מוצאת את המלים להעלות אותה לגדר נס. הם אלופים , הם סופרמאנים הם ענקים. זה הסוד וההסבר שיחסית למספר העצום של מבקרים יש כל כך מעט תאונות קטלניות.

חברים , גם לאלה שאין בכוונתם להגיע לקצה העולם ולהתנסות אשית ב"חוויה", נא קחו לתשומת לבכם, אלה התנאים בהם נוסעים ילדינו כאשר הם נושאים לאזור זה של העולם ( הודו, נפאל וכולי). שלא יספרו לכם סיפורים!

 

ה"טראק"

כמו הרבה אחרים גם אנחנו שאלנו את עצמנו במהלך כל הטיול מה הקסם המיוחד של המקום והאם הוא כל כך מיוחד שמצדיק את המאמץ, ה"סבל" של לחיות במשך שבועיים בתנאים לא תנאים, ללא מים זורמים, ללא שירותים צמודים, ללא יכולת להתבודד ולו לדקות ספורות ביממה, ללא חשמל וללא כל הפינוקים של האולם התרבותי שכה הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו עד ששכחנו להעריך את קיומם. התשובה אליה הגעתי ,לא במהלך הטיול אלא שבועות ספורים אחרי חזרתנו, היא חד משמעית כן. אולי דווקא העדר כל התנאים שמניתי קודם הוא זה שעושה את הטיול הזה כל כך מיוחד וכל כך מאדגר.

לא אכנס בפרטי המסלול, התמונות המצורפות ינסו להמחיש ולו במקצת את מה שלא ניתן לספר. המתבונן בנופים הקסומים של שלג , יערות, נחלים ישאל: אז מה המיוחד? את הכול כבר ראינו. במה פחות מרתקים הנופים של אירופה או הרי רוקי הכול כך יפים. לדעתי הצנועה היוצא דופן הוא הגיוון:מתחילים את טיפוס בגובה של כ 1500 מטר, בנוף טרופי לכל דבר עם צימחיה סבוכה , מטפסים על העצים בגובה של עשרות מטרים בחיפוש אחרי אור שמש, עם קופים שמבצעים דילוגים מדהימים מעל ראשינו ותוך יממה בלבד, מגעים ליערות של אשוחים ולאחר מכן הדממה המושלגת של הגבהים של מעבר ל4000 מטר. ביממה אחת של טיפוס אתה עובר מחולצת קיץ דקיקה למעיל שלג עבה, פה אתה קוטף פרחים צבעונים ושם אתה מטייל בין עדרי יאקים שנראים כמו כתמי פחם על הלובן הבתול של ההרים המושלגים.

 

14 יום של טיפוס יום יומי , הליכה של 7-8 שעות ביום, אכילה כאשר זה מזדמן ומה שמזדמן , נותנים אותותיהם, כך שבחזרה לבגדים אותם השארנו בקטמנדו הכול נופל, הבטן נעלמה, כמו כן העודפים בכל מיני מקומות אחרים . מובטחת ירידה של 4-5 קג' משקל/ משתתף. לכל מי שמעוניין, אין דרך יותר טובה ויותר נעימה להתפטר מכמה קילוגרמים מיתרים .

 

והנה הטיסה הארוכה בחזרה עם עצירת ביניים בדלהי ( הודו) וסיור ב "מאין באזר", שאחריו אתה רק מבין שכל הקיטורים על נפאל נבעו מהסיבה הפשוטה שעוד לא ביקרת בהודו.

לאומת כל זה, השהיה בבית מלון ירדני ליד שדה התעופה של אמן נראית כהתגשמות הקדמה המערבית, החינוך והתרבות.

 

ומה בשורה התחתונה? שנה הבאה נתחיל מחדש, כי נפאל זאת מחלה מדבקת וחשוכת מרפא.

 

 

 

ועידת רוטרי ישראל נכתב ע"י עמוס גלעדי 2005


הועידה השנתית של רוטרי ישראל (אזור 2490) הייתה ועידה מיוחדת במינה.הועידה חולקה לשניים , החלק הראשון שנערך בהרצלייה היה החלק הרשמי ובו נתקבלו ההחלטות והסיכומים.

אליו לא נתייחס בכתבה זו .

אמרנו מיוחדת במינה והתכוונו לחלק השני, אם בגלל שנת ה-100 לרוטרי, אם בגלל הנגיד גד שפר, אם בגלל העיר המארחת - חיפה - עירו של הנגיד.

אמרנו חיפה ולא דייקנו כי הועידה אמנם החלה בחיפה והסתימה בחיפה כעבור יומיים אבל באמצע היא התנהלה תוך כדי שייט על אוניית הפאר " נסיכת החלומות" (DREAM PRINCESSׂ) במימיו השקטים והכחולים של הים התיכון ובהפסקה מתודית לצורך טיולים וסיורים קצרים באי השכן קפריסין ואכן ועידת על אוניה בישראל היא משהו חריג ולא בכדי זכתה ועידה זו בשם : "רוטרי על הים". ולשמחתנו השתתפו בה- יחסית- מספר לא מבוטל של חברי המועדון שלנו.

הועידה נערכה באחד מימי האביב הלוהטים של חודש מאי בסוף שבוע לח ביותר.

פתיחת הועידה הייתה על הסיפון העליון של האוניה בטקס רוטריוני מסורתי ובנוכחות של נציגים רבים כולל נציגו האישי של נגיד רוטרי העולמי ובברכות של כל נציגי העדות / הדתות בחיפה (וחיפה מושפעת בכאלה). וכמובן בברכתו של ראש העיר מר יונה יהב.

אחת ההחלטות הראשונות והחשובות של הועידה הייתה לפתוח אותה תוך כדי שייט במפרץ( דבר שלא תוכנן במקורו ) וזאת כדי להפיח רוח (פשוטו כמשמעו) בפניהם המיוזעות של כל יושבי הסיפון העליון - אורחים , מכובדים,נואמים ו מלצרים.

אך סיימו את דברי הברכה השתאנו כולנו לראות את האוניה חוזרת לנמל : אורחי הכבוד יורדים והאוניה שבה אל הים התיכון לצלילי התזמורת והזמרת יבגניה.

אז הגיע הזמן לממש את סיסמת הנשיא העולמי לרגל שנת ה-100 לרוטריCELEBRAT ROTARY בתרגום חופשי של נגיד האזור "צאו לחגוג". ואכן ההפלגה לתוך הים והלילה לוותה בחגיגות מכל הסוגים החל באוכל וכלה בריקודים וב.קזינו.

חוויה אישית מעניינית ארעה לי כשכולם הלכו לחגוג אני הלכתי להתפלל(ערב שבת) ואז מקיר בית הכנסת "המאולתר" ניבטת אלי תמונתו של כב' הרב והדיין רבי משה זריהן זצ"ל כששאלתי את שליח הציבור מהיכן השיג את התמונה הוא לא ענה לי ,אבל פתח בהרצאה מפורטת ומלאת התפעלות על חייו ופועלו של הסבא של רחל רעיתי.

בשבת בבוקר האונייה כבר בלימסול ואחרי ארוחת בוקר כהלכתה יצאנו לסיור וטיול באי ולחוויית קניות בכפר הציורי והתיירותי "אומודוס" ובעיר הנמל עצמה.

כל אחד ואחת מאתנו ניצלו את השעות הספורות לחוויות ולקניות שונות אבל האם ידעתם שזוג רוטוריוני ממועדון שכן לנו - מועדון קישון -ניצלו את הביקור בקפריסין לחוויית חיים.

הם ערכו במקום את טקס הנישואין שלהם!!!.

אנו חברי מועדון עמיתים ואורחים נלווים שלנו לא הזדקקנו לטקס הנ"ל אבל ניצלנו את הזמן הפנוי לשיחות ,לגיבוש חברי ולתוכניות לעתיד (אם איני טועה שם החל להתגבש הטיול לרומניה).

בשבת אחה"צ נערך המושב המרכזי ובו נאמרו הסיכומים ובו נערך גם שלב הגמר של תחרות הנואם הצעיר תחרות שבה גם המועדון שלנו השתתף בשלבים הקודמים .

לדעתי (ולא רק) זו הייתה גולת הכותרת של המושב: שני נערים ונערה בגיל ביה"ס תיכון הגיעו לשלב הגמר ו"הרביצו" נאומים בפני אולם כמעט מלא בנושאים שהם בחרו. אחד נאם "בזכותם של ניתוחים פלסטיים" , השני "על חלום של שלום" , והשלישית על הנושא:"מה לרוטרי ולמחנות ההשמדה" נושא פרובלמאטי ולא פשוט (ראה להלן).

במקום הראשון זכתה ברוב קולות סיגל מתיכון רמלה לוד שייצגה את מועדון לוד שסיפרה כיצד השפיע עליה "מסע החיים".למחנות ההשמדה והייתה לה גם המלצה מעשית שרוטרי תסיע לתלמידים מעוטי יכולת להשתתף במסע והיא משוכנעת שזה יהפוך אותם לציונים יותר.

בעקבות הזכייה קם נשיא מועדון רהט ותקף את הנואמת ואת בחירתה בטענה "שהציונות מקומה לא כאן" . הדבר גרם למהומה גדולה ודבריו הרגיזו רוטוריונים רבים באולם.

הצלילים הצורמים הללו נשכחו כשבשעות הערב נערך על הסיפון העליון מושב הנעילה שלווה בחלוקת פרסים ותעודות הצטיינות לפעילים והמועדונים השונים(אנו לא הינו ביניהם -אבל יש לנו מאה שנה נוספות לעבוד על כך).

ארוחת ערב ושוב לחגוג : הופעות וריקודים והקזינו .מחכה ואם שוב רעבים יש ארוחת חצות וחצי.

וכבר מגיע יום ראשון והשחר מפציע על חיפה העיר ו"רוטרי על הים" כבר מאחורינו.

ואם היו שואלים אותי כיצד היית צובע את הועידה הזו הייתי מיד משיב בצבע כחול.

וכבר עיננו נשואות לוועידה הבאה -ועידת ה-101 שגם לה יהיה צבע משלה היא הרי תיערך באילת לחופו של הים האדום ובניצוחו של הנגיד .האדמוני אבנר פוקס.

 

 

ה"סינמה פרדיסו" שלי אריה דרור 2.06

 

"ז'וליה", נעימת החצוצרה המדהימה של אדי קלוור שעולה ממקלט הרדיו שבמכוניתי מחזירה אותי באחת 45 שנים לאחור אל ימי ילדות נשכחים.

אותה נעימה מתנגנת בהפסקה של ההצגה הראשונה של הסרט "פדרה". אני יושב במרכז השורה האחרונה של יציעו הריק של קולנוע יחיעם בעכו, המקום החביב עלי ביותר. כאן אני קרוב לפתח ההקרנה והכי קרוב שאפשר לשמיים, מקשיב לקולות הגשם העז שניתך על גג הפח, נמהלים ומשתלבים בסופת הגשם שבסרט. אנתוני פרקינס, שחקן צעיר, צנום שחרחר עם מבט חולמני משחק לצידה של שחקנית יפהפיה, מבוגרת ממנו, בעלת קול עבה, מלינה מרקורי. המפגש הלילי האסור, עם אימו החורגת בתא היכטה הקטן, מוביל למעשה אהבים לוהט שמצולם בתעוזה יוצאת דופן מבעד לשמשת הצוהר העגול, מצית את דמיוני ומעבירה בי תחושה נעימה ומוכרת של התרגשות שהולכת וגוברת .

הסרט נפסק באחת. האורות באולם נדלקים. הפסקה.

איזה עיתוי גרוע (אני נזכר). כל שרירי מתח התרגשותי מתרפים באחת.

נעימת החצוצרה המתנגנת ברקע הגיעה לסיומה, מתחלפת בחריקת מחט צורמנית הנשמעת היטב מחדר ההקרנה בקולו הנפלא של נאט קינג קול -

"your eyes are the eyes of a girl in love"

 

זה עתה פניתי ימינה לרחוב בן עמי. מסיר קמעא את רגלי מדוושת הדלק, המכונית מאיטה, כמעט נעצרת. אני מביט בעצב על בנין הבנק שניצב קרוב לשפת המדרכה. איזה תחליף עגום לבנין הקסום שניצב כאן עד לפני כ- 30 שנים. עוברת המחשבה הנוגה במוחי.

 

ככל שהתקרבת לבנין קולנוע יחיעם, בנין מתקופת המנדט הבריטי, הלכה המדרכה המובילה מפינת רחוב ויצמן והתרחבה ובשעות הערב גם לוותה באורות קורצים, הולכים ומתעצמים, מעלים בך התרגשות ומחישים את צעדיך כאילו הפתעה מחכה לך שם מעבר לפינה.

ואכן זו מגיעה בדמותה של רחבה מדהימה. כאן נמצא מרכז ההתרחשות העירונית. מקום מפגש הומה של חבורות ילדים ונוער. אור מציף את הכיכר מהחנויות והקיוסקים שמסביב. הקיוסק של בצו, הבולגרי שמוכר את הגרעינים החמים ואת החלווה.

בפינה שממול, הפלפל של הטורקי, דלת הלקוחות (לא רק בגלל הקציצות הקרות).

איש מסתורי, כהה, מפחיד במקצת. שפם צועני דק, כפלים עמוקים של כיסי דמעות נפולים ועיין מזכוכית.

ולידו, הפלפל של בוקו, הבולגרי נמוך הקומה והחייכן. אצלו התור תמיד גדול והפיילה השחורה תמיד רותחת. ניצבים שם הוא ואשתו על ארגז העץ, הוא מכין את הקציצות, היא חותכת את הירקות. חצאים ומנות שלימות וגדושות. קציצות רותחות עם ניחוח גן עדן, כרוב חמוץ וקציצה מהבילה נוספת כזו שמאיימת למוטט את כל "הר" הירק.

ממש בצמוד הפלפל של קרויטורו הרומני, הראשון שהביא את מכונת הפפסי קולה.

ובצידה השני של הכיכר, הגזוז של דוידסון הרומני, שזורם מברז הניקל עם ידית השנהב הלבנה, ישר אל תוך כוס זכוכית עם תמהיל של פטל אדום וצהוב בתחתיתה.

הנה עגלת התלת אופן של מוכר התירס הערבי, זקן, לבוש שארוואל, חבוש כפייה ועקל. קדירת פח גדולה שקועה לה בתוך בטנה החלולה, אדים מהבילים עולים ממנה כאשר האיש מסיר את מכסה הפח הכסוף ונובר במלקחי ברזל ארוכות תר ומחפש קלח תירס מרשים במיוחד. "תירס חם". תירס חם" קורא אל תוך הכיכר.

רגע, זו לא שרה שקונה שם תירס ?

כאן גם ניצבת התלת אופן הירוקה, של הפולני, זה שכל כך רזה, כמו בתמונות שרואים בהן את אלו שבאו משם. תמיד ניצב לו בשקט, מבט של עצב ותוגה בעיניו, עם כובע הקסקט והז'קט המרופט, מוכר בחמישה גרוש גרעינים בגביעי נייר עיתון ישן.

 

ומתחת ללוח המודעות המואר של הקולנוע, יושב סבא שלי ליד שולחן עץ מתקפל שהבאתי עבורו מהבית. מוכר כרטיסים לתפילות הימים הנוראים בקולנוע יחיעם . כרזת נייר דבוקה לו לשולחן, עם תמונתו של חזן ממושקף עב פנים, חבוש מצנפת שחורה, מבריקה ומזדקרת.

"הנה סבא, הבאתי לך תרמוס עם תה שסבתא שלחה". אמרתי והתיישבתי על כסא לידו.

"מי זה בתמונה" ? אני שואל את סבא. "זהו החזן מוישה קושביצקי. השנה הצלחתי להביא אותו. לפני שהוא נוסע לאמריקה. הוא יהיה החזן שלנו בראש השנה וביום הכיפורים".

"והיכן הוא יישן סבא" ?.

"במטבח". "אתה תישן בחדר איתנו, על המיטה המתקפלת, מהברזנט. "מה, שוב סבא ??? "

וכאילו במטה של קסמים, הולכת הרחבה ומתכנסת בהרמוניה נהדרת של פרופורציות אל מדרגות אבן בחצי גורן מרשימה שהולכות ומתכנסות, הולכות ומטפסות, מובילות אל מרפסת המבואה של קולנוע יחיעם.

הצגה יומית של יום שישי אחה"צ. המון אנשים מתגודדים על המדרגות, מצטופפים במרפסת הכניסה לקולנוע, ממתינים לדלתות שתפתחנה.

קול הזזת בריח הברזל של אחת משתי דלתות העץ הכבדות נתן את הסימן להמוני האנשים המיוזעים שעמדו בדוחק האדיר ובהמתנה חסרת סבלנות , להידחף בכוח פנימה. חלק דחפו, בחיוך והתלהבות של ילדים, כפופי ראש ושמוטי כתפיים, אוחזים בשקיות גרעינים ענקיות , צועקים "היייי הופ". חלקם , הפחות משועשעים, מסננים פה ושם איזושהי קללה. הנרפים והפחות נחושים נדחפים אל השוליים וברי המזל, פשוט זורמים עם גל ההדף פנימה.

הנה הדלת השנייה נפתחת, בהתחלה קצת ובהיסוס, אח"כ נפתחה לרווחה.

 

היתה לי כניסה חופשית לקולנוע בכל עת שאחפוץ ולכל סרט שחשקה בו נפשי, גם לסרטים שלגביהם היה רשום במודעות - " הכניסה מגיל 16 ומעלה" .

מגיע מבעוד מועד לקולנוע, דופק בדלת הכבדה ובמענה לדרישת ההזדהות מבפנים , אני עונה "אריה הנכד של קנק". סיסמת הקסמים שפותחת בפני את הפתח הנכסף למערת האשליות.

הדוחק הגדול במרפסת, היה רק הקדמה לצפיפות בחדר המבואה הקטן . כי כאילו כדי להכעיס ולהוסיף לשאת הסבל, גם התור אל דלפק המזנון היה שם.

מול המזנון בצידה השני של המבואה, היה ה"משרד". חדר קטן עם אשנב בודד למכירת כרטיסים שפנה אל המרפסת. שם נהגו השותפים לקולנוע לשבת סביב לשולחן עץ גדול, כולם נכים ממלחמת העולם השנייה או ממלחמת השחרור שקיבלו את הקולנוע כפיצוי שיקומי ופרנסה.

היה שם מוישה קסלר הרזה,עם היד המשותקת. צוקר האנרגטי, הצעיר שבחבורה שנפצע בקרבות השחרור של עכו. היה רוזן, איש קרח בעל חזות שתמיד נראתה לי מאיימת ומפחידה, מבט קשוח, קטוע יד ממלחמתו בנאצים . היה היחיד מבין השותפים שטרח לפעמים לשאול אותי במבט של תוכחה : " סבתא שלך (לא סבא) יודעת שאתה נכנס לסרט למבוגרים " ?? (בטח היתה תמיד התשובה).

לימים איבד את בנו הצעיר מוטי, שנפל כלוחם בסיירת אגוז בקרבות הבלימה ב-1973 ברמת הגולן.

יושב אני בפינת המשרד, כרואה ובלתי נראה, ממתין לסרט שיתחיל, מקשיב לאנשים המבוגרים שיושבים, לוגמים קפה מכוסות זכוכית. מתווכחים על נושאים שברומו של עולם-

מהו הסרט הבא שיוקרן בקולנוע "גן עדן" הקולנוע השני בעכו, הקונקורנציה.

מחשבים אם היה כדאי או לא להביא סרט זה או אחר. רבים בקולי קולות ובאידיש לא מובנת, תמיד תמיד על נושאים של כסף.

דפיקת אגרוף חזקה ועצבנית בדלת. רוזן קם לפתוח את הדלת. עלי המקרין נכנס, מתנשף בכבדות, מוריד מכתפו ציקלון ברזנט כבד מעוטר במדבקות אינסוף של בולים ודברי דאר. חבטתו של השק ברצפה משמיעה קולות עמומים של פח חלול. אלו הן קופסאות הסרט של הערב.

"נו קדימה" גוער בו צוקר. "אין זמן. קח את הסרטים למעלה ותכין".

עלי, גוי השבת הנאמן של סבא. איש ללא גיל . ערבי גלמוד, טוב לב. אדם לכל עת ואיש לכל מלאכה. בא כנראה יחד עם הקולנוע כי מאז ומתמיד הוא היה שם. פניו שחומות כפני סודני. נמוך קומה עם שיער שחור סמיך ומקורזל מעל מצח נמוך חרוש קמטים. אף פחוס במקצת ונחיריים בולטות. עבודתו הלא יסודית בנקיון, הביאה להחלפתו בסבתא.

בגלל חושיו הטובים של אדון צוקר עלי לא פוטר ועם הזמן הפך למקרין הסרטים של קולנוע יחיעם.

 

האולם הכיל כ- 300 מקומות במושבי עץ מיושנים שהיו נסגרים לאחור ברעש חבטה מעצבן, דבר שהביא לשימוש נוסף בהם, מלבד הישיבה כמובן - אמצעי המחאה החביב ביותר על הפושטקים כאשר הסרט נקרע או בהפסקת חשמל (מחזה נפוץ). חובטים אותם מטה ומעלה בזעם, צועקים וצווחים "הכסף חזרה". "הכסף חזרה".

 

שני גרמי מדרגות בתוך חללים גדולים בשני צידי האולם, הובילו מקומת הקרקע אל היציע וממנו אל גג הבנין. הגג המסתורי איתו חלקתי הרפתקאות ומצבים מביכים.

השירותים ניצבו בחללן של אותן מדרגות . שירותי גברים בצד אחד ושירותי הנשים בצידו השני. אצל הגברים, ריח מתמיד, חריף, של תערובת ליזול, שתן ושאר מיני בישין. משתנת בטון לאורך הקיר ושני תאי ב"ש עם אסלות כריעה מזרחיות מחרסינה בת שנים.

"אריה איפה אתה", אני שומע את קריאתו חסרת הסבלנות של אברם אחי הגדול.

"היום תורך לנקות את השירותים".

"קיבינימט, לאן נעלמת פתאום ?" קולו מתגבר והופך לצעקה עצבנית.

אני אינני שומע וגם לא מקשיב. עומד מוקסם, מתלבט מול הפתח הקטן בקיר המעבר הצר המוביל מהיציע אל המרפסת החיצונית. פתח מסתורי אל החלל החשוך שמתחת לרצפת היציע.

קולות מוזרים ומפחידים עולים לפעמים ממעמקיו האפלים. אני מדמיין את המפלצות המפחידות שלבטח אורבות שם בתוכו, ממתינות לילד כמוני שיעיז. בטח "המפלצת ללא פנים" שראיתי לא מזמן בסרט, זו שלא רואים, שמתנפלת בשריקה מצמררת, נצמדת לעורף ושואבת את המוח יחד עם עמוד השדרה. צמרמורת של פחד עוברת בי. "היום אני לא נכנס.! אולי בפעם אחרת". כך אני מחליט ויוצא אל המרפסת, מחפש שם מסתור מאחי הזועם.

 

המרפסת שהשקיפה לכיוון הרחבה ורחוב בן עמי שימשה לתליית פרסומות בד ענקיות עם תמונות בשלל צבעים של הסרט שיוקרן בחודש הבא - תמונה ענקית של צ'רלטון הסטון , פניו עטורות הזקן מקרינות קדושה שמימית, אוחז בלוחות הברית . או סקארלט אוהרה - ויויאן לי , מביטה על העיר אטלנטה העולה בלהבות, כש"ראט באטלר" - קלרק גייבל השרמנטי אוחז ומחבק את מתניה מאחור.

גרם מדרגות מתכת צר ותלול הוביל מהמרפסת אל חדר ההקרנה. חדר מסתורי שמעטים היו האנשים שזכו לראות מעבר לדלת הברזל שלו.

שתי מכונות הקרנה ישנות מאוד היו ניצבות בחדר ההקרנה בעל התקרה הנמוכה והמפויחת. דומות לשני חרגולים גדולים, שחורים, עומדים כפופים קמעא, אורבים לטרפם שיגיח החוצה מהחרך הקטן.

ערבים רבים ביליתי בחדר ההקרנה , יחד עם עלי שלא חסך מזמנו בניסיונות ללמדני איך להפעיל את המקרנה ואיך לאחות את הסרט שנקרע.

שעות רבות עמדתי שם, על שרפרף עץ, מצמיד את לחיי למכונה, מציץ על הסרט מבעד לחרכי ההקרנה. שומע את שריקות ההתלהבות של השבאב בהצגות היומיות של יום שישי כאשר ג'ינה לולברג'ידה יוצאת מהים לבושה בביקיני נועז. או להבדיל,כאשר הסרט נקרע באופן לא צפוי, מלווה ברעש עצבני של פילם שמסתובב לו חופשי. אור חזק ,לבן תופס במפתיע את כל מימדי המסך מלווה מייד בקולות זעם, שריקות וטריקת מושבים.

 

יושבים היינו ליד שולחן העבודה, עלי מפנה את פילם הצלולואיד לכיוון האור

מאתר את המקום שניתן ממנו לחתוך , חותך קטע, מניח על שולחן ההדבקות ובעזרת דבק שקוף וחום מאחה את הקרע. האור כובה , הסרט ממשיך לרוץ. השריקות והצעקות פוסקים באחת. קולות של אנחות רווחה ו"ברבו" עולים ומגיעים מהאולם.

אני נוצר את קטעי הפילים הגזורים. במיוחד אהובים עלי אלו הצבעוניים, עשויים ב"טכניקולור". גם לאחר שצפיתי בכל סרט ארבע או חמש פעמים לפחות, עדיין נהגתי להוציא את גזרי הצלולואיד ששמרתי בקופסת הנעליים, לשכב על השטיח ולהביט מול האור, גם קטע קטן הספיק. עוצם עיניים ורואה שוב את הסרט כאילו ראיתיו רק אתמול.

לפעמים הסרט גם מזכיר נשכחות כמו אותה הצגה יומית, שלמרות שהגעתי כמנהגי מוקדם, בכל מקום בו ישבתי הקימו אותי. פעם זה היה רוזן. אחר כך צוקר ובסוף גם אברם. די נמאס לי. אני אראה את הסרט יותר טוב מכולם. כך במחשבה נחושה זו, מיד עם כיבוי האורות באולם, מביט שמאלה ,ימינה ומתגנב חרש ללא רואים אל חלל הבמה האפל, אל מאחורי המסך, מתיישב על ריצפת העץ המאובקת וצופה בסרט במהופך. כאן באופן מדהים, אני ממש בתוך הסרט, הרמקולים רועמים לידי. זז ומתנועע כאילו אני רוכב על סוס. עומד לצידו של גרי קופר, מוכן בכל רגע לשלוף ללא היסוס.

הסרט הסתיים, הקהל עזב מותיר אחריו אולם אפוף עשן ומטונף. וכמו אחרי סרטים של יום ו' - אני ניגש באי חשק, עם סבתא, אל מחסן הדיקט שמתחת למדרגות. "היום תעזור לי למטה". אומרת בהסירה את המנעול. "מחר בבוקר מוקדם, אני אנקה את היציע".

נוטל את מטאטא הזרדים הקטן ואת סלי הגומי העגולים השחורים.

"אתה תתחיל בשורה אחת", פוסקת סבתא. ואני יודע שהיא שולחת אותי לשם מכיוון ששם יש פחות לכלוך.

מתכופף, ביד אחת מסיט את המושב ובידי השנייה מטאטא מתחתיו. הלוך וטאטא, אוסף את קליפות הגרעינים, מגרד את עטיפות הארטיק שנדבקו בעקשנות לרצפת הבטון, ערימת הלכלוך הולכת וטופחת עד שהגעתי לסוף השורה. אוסף הכל במעבר, מערים לערימה ואוסף עם יעה מפח אל סל הגומי השחור. אני מתרומם קמעא, מעיף מבט לכיוונה של סבתא שמנקה בשורה האחרונה, היא מזדקפת במקצת, מיישרת את גבה הדואב, מתכופפת וממשיכה.

והנה הגיע ערב ראש השנה.

ישוב על עגלה רתומה לסוס, הגעתי עם סבא לחצר של שמרל מוכר הרהיטים הישנים. בכל חג, שמרל תורם את "ארון הקודש" ואת שולחן התפילה הנחוצים.

עלי ואני יחד עם ה"בעלגולה", סבא של שמעון חברי, העמסנו את הרהיטים על העגלה והעברנו אל הקולנוע. פורקים, מכניסים ומציבים על בימה שהקמתי מקרשים ובלוקים.

וכך לעת ערב, אחרי ההצגה היומית של ערב חג, לאחר ניקיון יסודי ושטיפה,

פשט הקולנוע את בגדי החול ועטה עליו אצטלה של קדושה.

ערב האפלה כבר ירדה. האולם מלא עד אפס מקום. כאילו כל אנשי העיר בקהל. אבא וסבא של שמעון כאן. גם אבא של זלמן ושל מורדכי רכטמן , רוזן, צוקר ועוד הרבה אחרים.

אבות וסבים עטויי טליתות, מחבקים את ילדיהם ונכדיהם, מתפללים בדבקות לבורא עולם שיקבל את תפילותיהם.

וככל שמתעצמת התפילה ומתקרבת לקיצה, מגיעה לשיאים של התעלות וקדושה-

הולך גם הקהל ומתחזק. מזדקפים גם הנחלשים, חשים שסוף הצום מתקרב.

אני מביט למעלה, סבתא עומדת שם, עוטה צעיף לבן, מביטה עלינו מהבלקון.

סבא, עומד על הבימה, עטוף גם כן בטלית גדולה קצת מצהיבה שניחוח נעים עולה ממנה. ידו הגדולה מחבקת את כתפי. אני עומד גאה ונרגש, קרוב לחזן העוטה כולו מלבוש לבן , צפון מעל ספר התפילה - תפילת הנעילה מגיעה לסיומה .

 

בצידה האחורי של הבמה היו חדרי השחקנים ובהם ריהוט מועט בלוי ועלוב. כמה כסאות ודלפק איפור קטן מלוח עץ בגוון אפור, שמעליו המראות מחוברות אל הקיר, מקרינות מעין תוגה והתנצלות על השחמתן שנעלמה ברובה והן ניצבות בושות בדלותן.

מעין תחושה של חדלון מסביב, כמו בעיירת כורים נטושה. כל כך שונה מהאולם רוחש החיים שנמצא אך כאן מעבר למסך.

הנה ההצגה צריכה להתחיל. מייד יפתח המסך. אני עומד לצד הבמה, ליד העמוד הגדול, זעטוט סקרן, שולח מבטים חטופים לאחור, בודק שאף אחד מהשותפים איננו מגיע לכאן. עולה חרש בחמשת מדרגות הבטון. אני יודע שאסור אבל הסקרנות רבה. הנה, לחצתי על ידית הברזל הגדולה. פתחתי את דלת העץ הכבדה.

הלב דופק בהתרגשות, אני כבר שומע קולות. אני חוצה חרש את הבמה החשוכה ומתקרב אל פתח חדר השחקנים.

הנה דז'יגן ושומכר. שומכר מבריש את מעילו, דז'יגן מסדיר את עניבת הפרפר. הכנות אחרונות לפני עליית המסך. הם מעלים הצגה באידיש. "איזה אף גדול יש לו", חולפת המחשבה בראשי ולאחריה בושה קלה.

הנה משפחת בורשטיין עם מייק המפורסם ואחותו היפהפיה. הנה אמא ואבא בורשטיין - פייסחיקה ה"שרקן". גם הם מעלים הצגה באידיש. מחזמר כלשהו, משהו מהחיים.

איזו התרגשות. ליבי פועם בחזקה מאיים כבר לנתר החוצה. אני מציץ מעבר למשקוף. יעקב בודו כאן. איש קטן גדול. בא להעלות את מוישה וינטלטור, "או שמא זה החייל האמיץ שוויק" ?.

הוא עומד כפוף קמעא, מביט מזמזם במראה העלובה, מסב ראשו אלי ומחייך חיוך מקסים שלעולם לא אשכח.

האולם מלא מפה לפה, כולם יושבים בכיסאותיהם. רק קולות לחישה נשמעים פה ושם.

הנה כבו האורות. נדלקים הזרקאורים שליד הבמה.

שקט מוחלט משתרר כשאדון צוקר, כמו במעשה של תפילה, מסובב אט אט את המנואלה והוילון האדום הולך ונפתח. עולם חדש של קסמים הולך ונגלה.

אני ישוב דחוק בכיסא בפינת האולם המרוחקת, המקום הפנוי היחיד שנשאר.

יושב מוקסם בפה פעור. אינני מבין אף מילה. אבל הכל זורם כאן לפני.

חיים שלמים רצים להם שם על הבמה. שלל האורות הצבעוניים שמתחלפים, שלל התלבושות, השירים והמנגינות. המונולוגים העצובים, הכעס והמריבות.

 

עבורי, היה בית הקולנוע עולם ומלואו עולם קסום שמעולם לא נגמרו בו ההרפתקאות וההפתעות. עולם שהוביל אותי כמו את אותו ילד הרכוב על הכלב הענק, אל ארצות לא נודעות, אל הרפתקאות בלב מדבריות וג'ונגלים. אל מעמקי הים בצוללת האגדתית.

אל מלחמות עולם ואל כוכבים רחוקים. עכבישי ענק ומפלצות מפחידות, אל תוך נבכן של טרגדיות ואל מחוזות של אושר אינסופי.

בנין הקולנוע נהרס ובמקומו נבנה בנק !. בנין שהוצב ללא דעה ורגש קרוב לשפת הרחוב, מותיר מדרכה צרה, ללא שריד של כבוד כלשהו למה שניצב לו כאן פעם, עם רחבת הכניסה הגדולה והמדרגות בחצי הגורן המרשימה. בנין קולנוע יחיעם.

ה"סינמה פרדיסו" שלי.

 

"רוטרי עמיתים" - סיור לרומניה רשם :צביקה יולי 2005

 

פיזרתי לפני את כל הרשימות שרשמתי ברומניה, וניסיתי למצוא קו מנחה שעל פיו אלך בתאור הטיול לרומניה ,

הנוף ?

הרבה ריבועי תירס ,חיטה ,מעובדים בשיטות מאד פרימיטביות, כאילו הזמן עצר מלכת !

ירוק ירוק ירוקומים !

נוף של גבעות מתונות, והרים עם צוקים מדהימים,

אבל התרשמתי במיוחד מהעגלות ועליהם ערמות החציר כאשר במרומי העגלה יושב אכר, צועני או משפחה שלמה, והם נוסעים להם בשלווה אל השדה שליד הבית כדי להקים שם חרוט נוסף של אוכל לבהמות, לחורף הקרוב.

***

אפרופו אוכל,

יותר טוב מאשר בפולין, הרבה יותר טוב !!!

הקבב הצ'ורבה ויין הצויקה טעמו מאד לחיכנו.

 

אבל מה שיותר מכל מיוחד ברומניה .

היתה התחושה שרומניה נמצאת בפתחה של תקופה חדשה,

ואנחנו התיירים "לרגע" צופים בהתהוותה של מדינה מודרנית , עדיין רואים את מה שהיה ,את בניני הפאר -שרידי תקופתו של צ'אושקו, - מגלומניה בהדרה.

 

ואיך אפשר בלי סיפורם של היהודים ברומניה ,קהילה שיצרה תרבות

עשירה ,נהנתה מחופש דת ,בנתה בתי כנסת מפוארים,עד, עד בואם של

הנאצים, אשר שמו קץ לכל .

 

ושלום, המדריך שעשה ככל יכולתו להעשיר את הידע ,להנעים את הזמן, לפתור בעיות ולהיות שם בשביל כל אחד מאיתנו.

ועל כך תודתנו לו.

 

ואחרונים ,משפחת בורקיס ,הם אמנם ברומניה מסיבות אישיות אולם

הפכו את שהייתם שם לשליחות של רצון טוב,לתרומה ממשית לקהילה

הרומנית והביאו הרבה כבוד לרוטרי "עמיתים".

 

ונעבור למסלול הביקור.

התחלנו בבוקרסט -בירת רומניה , ביקרנו בארמון צאושסקו ובמפעל המרשים של משפחת בורקיס, כולל הפיקניק שליד האגם.

למחרת שמנו פעמינו לפיטישט שם התוודענו לראשונה לצוענים.

קורטה דה ארדש -עירה ציורית ,שנבנתה בסגנון רומנסקי, ובעירה זו

מתהלכת ההגדה שהאדריכל מנלו , קיבע את אשתו בקיר הכנסיה כדי למנוע את התמוטוטה.

טיפסנו גבוה לסכר ברכס מולדבן על נהר האולטול ,בקצה הסכר

מוצב פסל נירוסטה ענק הבא לבטא את ניצחון האדם על הטבע.

(יום שני) סיביו העיר היתה בתחום האימפריה האוסטרו-הונגרית הבתים בנויים בסגנון הרוקוקו, ביקרנו במוזיאון ברוקנטל ביתה של משפחה אצילה מוינה. ומה שביוחד הרשים היה ההסבר שקבלנו מסיבל על סגנון הרהיטים.

חצינו את העיירה קובשמיקה שהיה בה מפעל לייצור צמיגים ,ופועל יוצא מהמפעל היה, שכל העיירה נצבעה בשחור.

טיפסנו גבוה גבוה אל העיירה מידיש ויותר גבוה אל המגדל המשקיף

על כל האזור. הרחובות מסודרים על פי גילדות :סנדלרים, נגרים, פרחים, וכו.

שם גם התחיל שלום המדריך לספר לנו את סיפורו של דרקולה.

סיגישאורה - מצודת דרקולה ,בין חומות המצודה מימי הביניים נמצא הבית שבו נולד ולאד טפש ב-1421, סיפור מלחמתו של וולד טפש אשר נילחם בטורקים וכדי לזרוע בהם פחד ואימה שיפד את ראשיהם

ותלה אותם על החומה.

(יום שלישי) בטרגומורש פקדנו את מצבת השואה המציינת את 7000 היהודים אשר נרצחו על ידי הפאשיסטים.

בקלוז' ביקרנו בגן הבוטני והתרשמנו במיוחד מהנופרים הענקים .

( יום רביעי)

העפלנו לקרפטים והגענו לסיגט מארמיצי -עירו של אלי ויזל.

במרמורש ראינו גילופי עץ של כנסיות ושערי בתים ,ובעמק מנזרים מרשימים

בית הקברות העליז ,מצבות עץ שהצבע הכחול שולט, ועל המצבות

כתובים הארועים המיוחדים בחיי הנפטר, סיבות מותו , סיכום חייו,

והכל ברוח טובה, כמו:"כאן נמצאת מריה, חייתי עם בעלי שהחמיא לי

והרים אותי למעלה, כשהלך לעבודה חיכיתי לו בשער, תליתי שטיחים על הגדר (למכירה) וככה חיי הסתיימו, ובעלי לא הגיע, נפטרה בגיל

76."

או" כאן אני נח ,עובד אדמה, אהבתי מאד את ביתי ולתרום לאנשים,

עזרתי ל 3 ילדים, משפחתי היקרה, אני הולך ועוזב אתכם."

ושוב מעבר הרים , מעבר פריסולף 1416 מ'

ובעמק מרמוש מנזרים מרשימים מעץ.

(יום חמישי)

מוטרה דורניי לוורנץ

ווורנץ התוודענו לצבע הכחול , "כחול וורניץ" מושג ידוע באמנות

ובמנזר וורניץ ציורי פרסקו ,חריטה בשכבות טיח צבעוניות .

והנושאים מהתנ"ך ,יום הדין, גן- עדן והגיהנום.

מצודת סוצ'רה מהמצודות היפות בעולם. הכסא של סטפן הגדול!

(יום שישי)

מסוצבה לבוטשאני ומשם ליאסי.

(יום שביעי)

יאסי עיר גדולה ומפוארת,בניני תרבות, ביקור במוזיאון תיבות הנגינה,

ובמיוחד בית העלמין ו-4 מצבות הבטון אשר משמשים גל-עד ל30000 היהודים שנטבחו ע"י הגרמנים בתחנת הרכבת בעיר יאסי.

51% מתושבי יאסי היו יהודים והיו בה מעל ל50 בתי כנסת!

בשכונת פוקרר פודורוש (שכונת היהודים) בחצר בית הכנסת שביקרנו ,מסופר שלפני כ-120 שנים נערכה חתונה , ובזמן החופה ,פערה האדמה את פיה ובלעה את הזוג. ובמצבה שהוקמה לזכרם רשום שמו של הגבר ,אולם שם האשה לא מופיע.

ומיאסי לפיטרה ניאמיץ לבראשוב

ובדרך, ביקור מופלא בכפר טריפש כאן גר ניקולאי פופא ארכיאולוג, שעוסק באומנות. יוצר בעץ, אבן, וחימר, ביתו משמש מוזיאון היסטורי, לתלבושות רומניות, לכלי עבודה, לכסף ,מטבעות ושטרות (אפילו מישראל) ופופא ,אישתו וילדי הכפר הציגו בשיר ובתנועה מסיפורי העם הרומני. פופא ואשתו אפילו סחפו חלק מאותנו לריקוד הורה רומני סוער.

ובפויאנה בראשוב בערב חגיגה אמיתית בבקתת הצידים.

(יום שמיני)

עליה ברכבל לתצפית על אזור האלפים ,ונסיעה למצודת בראן.

נבנתה ב-1378 , טירה מרשימה ,ונראית כאילו יצאה מהאגדות.

היה זה בית הקיץ של המלכה מריה.

חזרה לפויאנה בראשוב לערב של שירים וריקודים מהקלסיקה העולמית.

(יום תשיעי)

מפויאנה בראשוב לסיניה,-אתר סקי פופולרי, וידוע אף בזכות הטיפולים הבריאותיים שניתנים במקום.

אבל "היהלום שבכתר"- טירת פלש

טירה שנבנתהב-1883 ושימשה כארמון המלוכה, לפי דברי שלום המדריך

הארמון היפה ביותר בכל אירופה!!!

בנויה בסגנון הרנסאנס הגרמני עבור הנסיך ממוצא פרוסי-קארל הראשון.

ומשם לבוקרסט -סיור מסכם במוזיאון הכפר

עם מוצגים בגודל טבעי שכוללים קרוב ל300 כנסיות ,בתי עץ,ומבני חווה,אשר מתארים את הווי חייהם של איכרי רומניה.

(יום עשירי)

סיור בבוקרסט -האנדרטה החדשה ללוחמים נגד המשטר הקומוניסטי,

קמצוץ של קניון וקניות , והביתה.

 

קח מקל, קח תרמיל, בוא איתי אל הגליל. מאת לוסי פייטלוביץ 4.3.2006

  

אחליק את ידי לתוך ידך ויחד נעבור את כרמי הזיתים העתיקים במג'דל כרום ונעלה על הכביש היפה המטפס אל צפת דרך נחל עמוד הזכור לצועדים מים לים.

יד ביד נלך אל נופים והטבע הפותח את עיניו ליום נעים בשלהי החורף היוצא, המפנה את מקומו לאביב הרך הנולד.

אקח אותך דרך שבילים וישובים ציוריים שופעי צבע וריחות.

אקח אותך אל ציירים שמנסים להעתיק את יצירת האומנות הנפלאה ביותר של אלוהים.

שקט, הקשב אל השקט, אל ציוצי הסופרנו של הציפורים.

אראה לך את הצבעים, את ניחוחות האביב. האדום של הכלניות ארוכות הגבעול. אהה, כלניות אדמדמות, אדמוניות. רגע קט לפני שייעלמו עד לעונה הבאה.

הצהוב של החלבלוב, הסגלגל של הכרמלית, ופה ושם תורמוסים המראים קצה אפם.

טבול את עינך בירוק הטרי והשברירי. הכל תחת שמש ביישנית קצת.

ישוב היה, לא היה ושוב היה. כמה קשה עבודת הארץ תחת שלטון זה או אחר. בירייה, עמונה.ישובים שהיו ואינם עוד? ישובים שהוגנו ע"י קומץ אנשים המוכנים לחרף את נפשם עבור האדמה כדי להחזיק בה עבור עם היהודי.

בראש הישוב, מעבר לפינה, אדם רב ידע וחוכמה חקר את המלריה על יתושיה המעבירים מחלה שלא הייתה כל כך במקום ולכן הדביק את עצמו, את אשתו ואת חמורו. רצה כל כך למצוא פתרון. קדחת פה, שפעת כאן, יתושים אז וציפורים עכשיו: למה הטבע לעתים אכזר?

 

בסיבוב הבא אראה לך את כפר הנשיא שמתחת למבטא אנגלו-סקסי מסתיר את צייריו.

במשיחת מכחול מעבירים לחומר מעט מרחשי ליבם מול הטבע השופע.

ושוב נלך יחד לחפש צלילים אצל זמי. אומר לך שחסרה לשמו אות נעלמת: "ר".

נכון אני מתכוונת לזמיר כי כמוהו יודע לשיר את המנגינה.

ראש מלא צלילים ודימיון נתגלגל עמוק יותר אל סיפורה של נסיה, אל ראשוני המתיישבים במטולה, הקושי והמחלות, החדרים הקטנטנים והצפופים.

אבל די עם צבעים אפורים ביום יפה זה.האנשים האלה היו מאושרים בכל זאת. הם כאן בנוף המדהים הזה.

העיניים לא שבעות מהמראה, מהאוויר. הר החרמון כל כך קרוב, נראה כעומד כאן, בתוך כף ידנו, כיפתו מעט מושלגת דומה לאדם בוגר, בטוח בעצמו ששעריו מתחיל לקבל לובן של חוכמה.

אקח אותר לסעוד ולשמע סיפור מרתק של משפחת לשינסקי שהיגיעה מקייב הרחוקה והוקסמה מהמקום, ולמרות הקשיים תקעה את שורשיה במטולה. השבענו את בטננו במאכלים כיד המלך.

מטולה על גבול לבנון/סוריה. רגל כאן, רגל שם: גרים כאן, האדמה שם; והברון הבררן מציב תנאים. כאילו לא מספיק קשה כאן. היה לו חזון למקום. אולי שתה יותר מדי יין בזיכרון!

ברר את האנשים כמו שברר את זני העינב.

צמחו אנשים וגפנים משובחים. הכל בזכות הצבעים, השמש, לעתים הקור, השלג והרוח שלא פסחו על הסלעים והאבנים.

נכון המים היו בשפע: המעיינות הקופצים בעליזות מאבן לאבן. האבנים הקשות שלא נתנו הרבה אפשרות לגידולים; והכנרת כאילו שותקת!

אקח שוב את ידך והעיניים מלאות תמונות של נפלאות הטבע, הראש מלא בסיפורים על אנשים איתנים שבליבם אמונת האלוהים, אחזור איתך אל ביתנו על שפת הים.

בישיבה אל מול השמש שכבר שקעה והשאירה שובלים של אודם וורדרד, נשב על החול, הראש בעננים: טעם של עוד!

 

 

 

מעשה ביום "חול" לוסי פייטלוביץ 8.4.2006

 


אז, זהו זה, אחרי התלבטות קלה, החלטתי להצטרף לעוד מעשה יפה: 2 מועדוני רוטרי בעירי היפה נהריה החליטו לצאת לפעולה משותפת לטובת העיר.

יום חול אמרנו? אכן תרתי משמע: ביום שישי יפה בבוקר, שטוף רוח עזה מאוד, יצאנו לנקות את פיסת החוף הצפוני שהוקצתה לנו.

יפה אמרנו? לפחות אנחנו אחרי פעולה זו לא נראינו יפים כלל: החול חדר לכל חריץ שהזדמן בדרכו. הרוח העיפה לעברינו הכול.

הכובעים הלבנים היפים שקבלנו התעופפו ונחתו בים. אולי אף הקדימו אותנו בדרך ללרנקה!

כלבתי הנאמנה הצטרפה אלי ונבחה על כל שקית שעפה לי בפנים כאילו השקית רצתה לפגוע בי.

חוששני שגם היא לא נהנתה; ואני חשתי רגשי אשם בכך שלקחתי אותה איתי למרות שידעתי שהיא מפחדת מרוח. אף על פי כן שמרה עלי מה"מעופפים" השונים והמשונים.

בעת רגיעת הרוח, התיישבה בסמוך אלי וחיכתה שאעבור לשקית/בקבוק הבאים (ושאר חפצים לא רצויים) המוטלים על החוף.

היא בת מזל: 4 כפותיה החזיקו אותה איתנה על הקרקע בעודי מתנדנדת מעוצמת הרוח.

קשה לומר שהחוף נראה נקי אחרי מאמצינו המשותפים.

הרוח דאגה שלא נשאר בטלים והביאה אלינו עוד ועוד שקיות וניירות.

חשבתי על הרקולס ושאר גיבורים מיתולוגיים שעסקו בעבודות בלתי נגמרות (עבודות שזיפיות).

רק שהם היו גיבורים ואני ממש לא הרגשתי כך.

עוברי אורח שעברו במקום בעת הליכת בוקר ברכו אותנו ואמרו תודה על מעשינו. "תבורכי על מה שאת עושה למען הזולת.יישר כוח" אמרה לי אישה אחת בכובע אדום ועל מותניה כרוך מיזע כחול.

משפט זה הזרים לי עוד קצת כוח להמשיך ולמלא עוד ועוד שקית.

אך אחרי שמילאתי כ- 5 או 6 שקיות ומספר פעמים שחבריי רצו אחרי כובעי העף, לא נשאר בי כוח עוד.

מה שכן נשאר הוא החול בשערי ובשער כלבתי.

בנביחות שמחה חזרנו, בעזרתה באדיבה של מיכל שהסיעה אותנו, לנמלנו המוגן מרוח וחול.

החוויה הלא נעימה הזו תמה עבור שתינו.

בעצם רק בשבילי ולא בשביל כלבתי כי הכנסתי אותה למקלחת יחד איתי והיא לא אוהבת מים כלל.

 

החול חלף עם המים אחרי שחלף עם הרוח.

 

מתי החוויה הבאה?

 

מה הקשר? כתבה סיבלה צוויביל 18.1.07

 

בתמונה אחד אנו רואים את יפו ( IOPPE ). תחריט זה כניראה מהמאה ה19 , הופיע בעיתון או ספר צרפתי שמסביר לתרמילנים דעז מה הם המאפיינים של יפו ( JAFFA , JOPPE ) ואיך להגיע משם לירושלים. 

 

כתבה ב/16

 

התמונה השניה היא תחריט על מתכת (פלדה) של WALTHER על פי תמונה של TICIANO ,מודפס בדרסדן ב1860 (LEHPZIG ). התמונה מתארת את דנה וגשם הזהב.

 

מה הקשר?

בשביל זה אנחנו צריכים תמונה שלישית. אנדרומדה קשורה לסלע . ציור של J.P.Dore .

כתבה ג/16

 

הסיפור:

באתיופיה היה מלך CEPHEUS ומלכה CASSIOPEIA . המלכה אמרה שהיא יותר יפה מהנראידות וזה הכעיס את POSEIDON , אל המים. פוסאידון שלך שיטפון ומפלצת לאתיופיה שגרם נזק גדול בתוצרת האדמה, רכוש וחיי אדם.

בהמלצת האוראקל, הביאו את בת המלכים ANDROMEDA ( תרגום השם הוא "חושבת על אדם") לספת הים וקשרו אתה בסלע, ביפו, כדי שהמפלצת תוכל אותה, תירגע ויפסיקו את כל האסונות באתיופיה.

אנחנו נעזוב את אנדרומדה קשורה בסלע ביפו, ונתחיל בסיפור מקביל: זה שדנה נהנית מה"גשם" הזהוב מהשמים.

דנה הייתה בת של ACRISIUS מלך ARGOS בלסיו. אורקל אמר למלך שהבן של דנה תארוג אותו. המלך, כדי למנוע את קיום הנבואה, סגר את דנה במגדל איפה היא לא תוכל להיפגש עם גברים. אבל ZEUS נכנס דרך התקרה (גשם הזהב) והיא הרתה (בגלל זה החצי חיוך שבפניה ). נלד PERSEUS . אקריזיוס טפס " קריזה" ושם את בתו ונכדו בקופסה וזרק לים . הם לא מתו, הגיעו לאי סריפוס איפה פרסאוס גדל. פרסאוס ארג את מלך POLYDECTES כשהוא ניסה לאנוס את אמו, והיה צריך לנסוע לארגוס. אבל במקום זה, מפני שהיה צעיר עם נפש של תרמילאי וחובב ספורט, נסע לאולימפיאדה בלאריסה. המלך אקריזיוס היה שם. במקרה עצוב, לא בכוונה, פרסאוס דקר את אקריזיוס ומלא את הנבואה. אבל התבייש ממעשו ולא רצה להיות מלך ארגוס. הוא הלך להיות מלך TIRYNS

 

פרסאוס ארג את המדוזה (גם גורגון)ובדרך חזרה ראה את אנדרומדה שהשארנו אותה קשורה בסלע ביפו. ארג את המפלצת, שחרר את אנדרומדה והתחתן איתה (החתן למי שהיא היתה מובטחת הפך לפסל אבן כשראה את ראש המדוזה).

פרסאוס לקח את אמדרומדה לטירינס מלכותו, וחיו באושר ועושר, והתברכו בהרבה ילדים. אחד מהילדים שלהם PERSES , הוא אבי אבות של הפרסים.

 

עכשיו שאנו מכירים את הסיפור הזה, לא פלא שאחמדינאדג'ס לא רוצה אותנו פה.

אולי אפילו יגיד שיפו שייך לסבתא שלו, ושהיא עברה פה עינוים.

 

 

 "דרוש חומר גלם לבניית אומה"

 

נכתב ע"י Joao Ubaldo Ribeiro בעל עמוד בעיתון "O Estado de Sao Paulo".

תורגם ע"י פביו צוויביל.

 

על פי התפיסה הכללית הרווחת Collor לא התאים לתפקיד, כמו כן Itamar וגםFernando Henrique. עכשיו, אומרים שגם Lula לא מתאים. גם זה יבוא אחריו לא מתאים לכלום. אני מתחיל לחשוד שהבעיה איננה בגנב המושחת שהיה Collor או בקומדיה שהיא Lula [נשיאים ופוליטיקאים ברזילאים]. הבעיה בנו. בנו כעם. אנו כחומר גלם למדינה.

מפני שאני שייך למדינה שבה ה"פקחות" היא מטבע אותו תמיד מעריכים, (פחות או יותר מן הדולר). מדינה שבה היכולת להתעשר בין לילה היא סגולה השווה יותר מהקמת משפחה מכובדת ומוערכת.

אני שייך למדינה בה לצערי, לעולם לא ניתן יהיה למכור עיתונים במתקני אוטומטיים על המדרכה, כמו במדינות מתוקנות. בהן משלמים עבור עיתון אחד ואף לוקחים עיתון אחד בלבד. אני שייך למדינה, בה חברה פרטית הינה מחסן אישי לעובדיה, הלוקחים לביתם, כאילו יש לכך הצדקה, עפרונות, עטים, נייר, מהדקים וכל מה שעוד אפשרי לשימושם האישי ולבני משפחותיהם.

אני שייך למדינה בה מקובל, ואף מרגישים בנוח, כאשר גונבים כבלים לשכן, ומרמים את חברת הכבלים. מדינה בה מזייפים הצהרות מס בכדי שלא לשלם, ולהעביר תשלום נמוך יותר של מיסים.

אני שייך למדינה בה חוסר דיוק הנו הרגל מקובל, מדינה בה, מנהלי חברות לא מעריכים את כח האדם שברשותם. מדינה בה כמעט ולא מתייחסים לאקולוגיה, משליכים זבל לרחובות ומתלוננים כי הממשל לא מנקה את מערכות הביוב. מדינה בה "גונבים חשמל ומים, ומתלוננים שהשירות יקר. מדינה בה לא קיימת תרבות קריאה (לדוגמא, הנשיא שלנו, שהתלונן רק לאחרונה ש"משעמם לקרוא"). מדינה בה אין מצפון וזיכרון פוליטי, היסטורי או כלכלי. מדינה בה חברי הכנסת שלנו עובדים רק יומיים בשבוע כדי להעביר חוקים שטבעם הוא תביעה גדולה יותר מצד חסרי הכול, "ניפוח שכלם" של אלו שיש להם מעט, והטבת מצבם של מעטים בודדים.

אני שייך למדינה בה אפשר לקנות ללא מבחנים תעודות רופא, ורישיונות נהיגה. מדינה בה אדם קשיש, אישה עם תינוק או נכה עומדים באוטובוסים בזמן שהצעיר שיושב ומעמיד פני ישן, רק בכדי שלא לתת את מקומו. מדינה שבא זכות הקדימה ניתנת למכוניות ולא להולכי רגל. מדינה בה כולנו עושים שטויות אבל מרבים לגנות את הממשלה.

ככל שאני מנתח את החסרונות שלFernando Henrique [הנשיא לשעבר], כך אני מרגיש טוב יותר עם עצמי, וזאת למרות שעוד אתמול "שלשלתי" מספר שטרות כסף לידי שוטר, רק בכדי שלא ייתן לי דו"ח. ככל שאני אומר ש-DIRCEU [פוליטיקאי ידוע] אשם, כך אני מרגיש יותר טוב כברזילאי אפילו שרק היום בבוקר עשיתי "פוילישטיק" בכדי למקור ללקוח מוצר פגום, על מנת שאוכל לשלם כמה מחובותיי.

לא! די ומספיק!!!!

כחומר גלם לבניית מדינה יש לנו מספר תכונות טובות אבל חסר לנו המון כדי להיות הגברים והנשים להם המולדת זקוקה.

הפגמים הללו, ה"פקחות" הברזילאית המולדת, ההעדר יושר הזהיר, הגדל בהדרגה ומתפתח עד כדי שערוריות. חוסר איכות אנושית, יותר מ-FERNANDO HENRIQUE, COLLOR או - LULA, היא, ורק היא הרוע, היות והם ברזילאים כמונו, הםחזרה לכתבות נבחרנו. ילידי המקום ולא כל מקום אחר.

אני עצוב. מפני שאפילו LULA היה מתפטר היום, הנשיא הנבחר הבא יאלץ לעבוד עם אותו חומר הגלם הפגום - אנו כעם. וכמובן לא יוכל לבצע כלום. אין לי כל ביטחון שמישהו יכול לעשות טוב יותר. עד שמישהו לא יפעל לסילוק מנהגינו הפגומים כעם, אף לא אחד יתאים. כפי שלא התאימו COLLOR, FERNANDO HENRIQUE, ITAMAR, LULA לא יתאים זה שיבוא אחריהם. מה היא הברירה? הייתכן שאנחנו זקוקים לרודן, שיכריח אותנו לעמוד בחוקים בכוח ובאימה?

מה שנחוץ, אחר. כל עוד ה"אחר" לא יצמח מלמטה מעלה, ההפך, או מן הצדדים, אין זה מהותי, אנחנו נמשיך בדרך הייסורים, העינויים, ונישאר תקועים ו"דפוקים".

מאוד נעים להיות ברזילאי, אבל כאשר ה"ברזילאיות" מתחילה להיות מכשול ליכולת שלנו להתפתח כאומה, אז זה מהותי. לא צריכים להדליק נרות לקדושים ולצפות שישלח אלינו המשיח.

אנו חייבים להשתנות. עתכם הברזילאים כעם, מנהיג חדש, לא יוכל לעשות כלום. זה ברור מאוד. אנחנו חייבים להשתנות. כן, אני באמת חושב שזה מתחבר לכל מה שקורה לנו: אנו סולחים על בינוניות, באמצעות תוכניות טלוויזיה אומללות המעודדות כישלונות. מדובר בתעשיית סלחנות וטמטום.

כעת, לאחר המסר הזה בכנות החלטתי לחפש את האחראי, לא בכדי להענישו אלה בכדי לשנות. כן, לדרוש אפילו שישנה את התנהגותו ושלא יעשה את עצמו חירש ולא מבין.

זהו, החלטתי לחפש את האחראי ואני בטוח שאמצא אותו ברגע שאסתכל במראה.

הינה הוא! לא צריך לחפש במקום אחר.

ואתה? מה את חושב? תשקול את זה!!

[הערת המתרגם: בחרתי לתרגם מאמר הזה מפני שחשבתי שלו הייתי מחליף השמות והמקומות בטח היה מתאים למדינה הקטנה שלנו.]

פביו צוויביל

 

להקשיב ללחישה - או להמתין ללבנה הובא לדפוס ע"י צוק יעקב

 

מנהל צעיר ומצליח טייל במכוניתו במורד רחוב שכונתי,נוסע קצת מהר מדי

ביגואר החדשה שלו.

הוא הביט סביב לוודא שאין ילדים המזנקים להם מבין כלי הרכב החונים,

והאט כשחשב שהוא רואה משהו.

במהלך הנסיעה, לא נראה אף ילד החוצה את הכביש.

לפתע, בהפתעה גמורה, התעופפה לבנה אל כיוון מכוניתו והתנפצה אל תוך הדלת הצדדית של היגואר.

המנהל המבוהל לחץ בחוזקה על הבלמים וסובב את היגואר אחורה.

הוא קפץ החוצה מן המכונית,תפס בכוח ילד, דחף אותו כנגד מכונית חונה,וצעק עליו:" מי אתה ומה זה צריך היה להיות? מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?

בכעס ההולך וגובר הוא המשיך," זו מכונית חדשה,והלבנה הזו שזרקת עומדת לעלות לי בהרבה כסף,מדוע עשית זאת?

"בבקשה,אדוני,בבקשה,אני מצטער,לא ידעתי מה לעשות," התחנן הצעיר."זרקתי את הלבנה כיוון שאף אחד אחר לא עצר.

דמעות זלגו על סנטרו של הילד כשהצביע סביב על המכוניות החונות.

"זה אחי," הוא אמר."הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו,ואני לא יכול להרים אותו".

ביבבה, ביקש הילד מהמנהל, "האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לתוך כיסא הגלגלים" הוא נפגע והוא כבד מדי עבורי".

הנהג זע ללא מילים, מנסה לבלוע את הגוש הגדל במהירות בגרונו.

הוא הרים את הבחור הצעיר בחזרה לתוך כיסא הגלגלים, הוציא את הממחטה שלו וניגב את דמעותיו של הילד, ואת השריטה והחתך של הצעיר,הוא וידע שהכול בסדר.

"תודה ושהאל יברך אותך" אמר לו הילד האסיר תודה.

אחר כך הביט המנהל על הילד הקטן הדוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם.

הייתה זו הליכה ארוכה בחזרה ליגואר שלו. הליכה ארוכה, איטית.

הוא מעולם לא תיקן את הדלת הצדדית, הוא השאיר את הפגיעה כדי להזכיר לעצמו לא לעבור יותר דרך החיים כה מהר, עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי ללכוד את תשומת ליבו.

***

אלוהים לוחש בנשמתנו ומדבר איתנו.

פעמים רבות, כאשר אין לנו זמן להקשיב, הוא חייב לזרוק עלינו לבנה, רק כדי להעיר אותנו.

זו הבחירה של כולנו: להקשיב ללחישה -או להמתין ללבנה.

 

מזוית אישית כתב צוק יעקב

קוים לדמותו של נג"ל מאיר בן דור ז"ל

 

 

מאיר בן דור נולד בצכיה בשנת 1921 למשפחה מכובדת שבה ההורים השקיעו רבות בילדיהם, את לימודייו עשה בעיר breno שבצכיה.

 

בהיותו בן 19 עלה ארצה והתגורר בירושלים, מאוחר יותר עבר לחיפה ושם נשא לאישה את מרים.

את לימודי המשפטים החל ללמוד בהתכתבות עם אוניברסיטה באנגליה,

אולם באנגליה לא הסתפקו בתעודת הבגרות הצכית של מאיר ולכן הוא

עשה בגרות באנגלית.

מאיר היה מוותיקי עו"ד בארץ ולמעשה היה בוגר אחד המחזורים הראשונים של אוניברסיטת ירושלים שהפקולטה למשפטים היתה

בתל- אביב.

בשנת 1948 הוא מגיע עם אשתו מרים לנהריה ומקים כאן בית.

בשל קשרייו ושפתו הרהוטה והעשירה באנגלית הוא נתמנה להיות קצין המחוז,אחראי מטעם הממשל הבריטי על כל האזור הצפוני.

עם קום המדינה הוא מקים את משטרת נהריה ואת בית המשפט יחד עם השופט חיים כהן ז"ל.

 

שנים רבות היה סנגור צבאי בשירות מילואים, ועבד מול השופט מאיר שמגר וכן עו"ד מישאל חשין.

היו לו קשרים מצוינים עם בכירי השופטים הארץ.

מאיר היה עו"ד בעל השכלה כללית רחבה ביותר ,הוא שלט ב-7 שפות על בוריין,נהנה בעיקר לדבר בערבית,אנגלית,צכית וגרמנית ולשונו היתה עשירה במיוחד.

 

בשיחה שניהלתי עם עו"ד יצחק רז שותפו של מאיר למשרד עורכי הדין בנהריה מאז 1989, סיפר יצחק רז כי עורכי דין ערביים נהנו לשמוע מפיו משלים בערבית ספרותית.

מאיר נהנה בעיקר לעסוק בתחום הפלילי, היה נלחם באופן מעמיק ויסודי

עבור הנאשמים אותם ייצג כסנגורם.

היה גינגי "גיזעי" שלא חשש לומר את כל דעותייו בפני בתי המשפט על מנת להגן על לקוחותייו.

ובדיון שנערך בפני הרכב בית משפט עליון,קרה מקרה שבו מאיר התפרץ לדבריה של כבוד השופטת שושנה נתניהו וכאשר כבוד השופטת נזפה בו

על התפרצותו הוא העיר: " כי הוא גינגי וכי עם השנים זה ודאי יעבור לו"

( באותה תקופה היה בגיל העולה על 70 שנה) כמובן שאמירה זו פוגגה את כל המתח באולם המשפטים, כולם פרצו בצחוק וכבוד השופטת איפשרה לו לסיים את דברייו.

מאיר עסק רבות גם בהתנדבות, היה ממקימי עמותת בי"ח נהריה ויועצה המשפטי במשך שנים רבות.

היה נוהג לייצג בהתנדבות גם את עניי העם שפנו אלייו ולא היתה להם היכולת לשלם את שכר טירחתו.

מאיר היה חובב טיולים מושבע ,הירבה לטייל בעולם, וכמעט ולא היתה פינה בעולם שלא ביקר בה, בידיעותייו הרבות ידע מדי פעם גם לתקן את דברי המדריכים,ואף להוסיף מידע שלא היה ידוע למדריכי הטיולים.

 

סיפרה לי מרים אשתו, כי היא עצמה היתה פעילה במשך כל השנים

ב"אופן הפנימי" בנהריה, וכי מאיר אהב מאד מוסיקה ואופרות,ואף ניגן על פסנתר. היו לו הרבה מאד תחומיי התעניינות הוא היה self maid men.

מאד עצמאי ממש מתחילת דרכו.

בנם אורן מסיים עתה את קבלת תואר הפרופסורה באנגליה בנושא הפילוסופיה של המשפט, קיום הוא מרצה בכיר באוניברסיטת סאוטהמפטון.

מרים היתה גאה מאד לספר לי כי הבן אורן התבטא בפניה שבכל פגישה עם אבא הוא "דולה ממנו חכמה".

מאיר היה בעל חוש הומור,ואהב לספר סיפורים, היה ידיד אישי וקרוב של

פרופסור שאול שאשא מנהל בית החולים בנהריה.

 

מאיר בן דור היה נגיד רוטרי בשנים 1967/1968 ובשנתו היו בארץ

40 מועדוני רוטרי בלבד, היה חבר מועדון עכו וממייסדיו.

בתו של מאיר ,רותי, היא דור שני ברוטרי והיא חברת מועדון יפו.

וגם בתו צידונה בן דור טל הינה עו"ד.

 

ומהזוית האישית שלי

את מאיר הכרתי בשנת 1969 כאשר ייצג אותי בתביעה מול חברת ביטוח בשל פציעה קשה בתאונת דרכים בעת שירותי בצבא, דרך טיפולו בתביעתי

חרוטה היטב בזכרוני.

היות וגם אני נולדתי בצכיה ואת הוריי הוא הכיר מקרוב, בכל עת שניפגשנו היה פונה אלי בצכית ושואל לשלומי ולשלום הוריי.

נגעה לליבי מאד יחסו החם והאמפטי בעת "שישבתי שבעה" על מות אימי,

והגיע ממנו מכתב תנחומים מלא רגש והשתתפות בצערי,

 

בהלוויתו של מאיר הקריאה בתו את השיר הבא כאילו היתה זו צואתו.

 

אל תקימו לי מצבת ניר

 

אל תקימו לי מצבת ניר.

אל תצררו את צרור חיי בדפים.

מה יתרון לכלא בסוגר,

קומץ של רגעים יפים?

לא לוקחתי בטרם עת,

לא הלכתי בדמי ימי,

כל עוד יכולתי הענק ותת,

חייתי כבמיטב עלומי.

יפו שהיותי בפונדק.

אהבתי,גדולם וקטנם.

החיים הרי דומים למשחק

שבגמר, יוצאים מן העולם.

אל בכה, אל ספוד.

גורל כל אדם,פעם למות.

ואשרי המובל לקבורות אשר חי וגם מת כיאות.

אל יהיו פני אבן פניכם, אל נא תאנחו בלי די.

לשוא תכלו עיניכם, הדמעות לא ישיבו חיי.

נותר לי רק מה שפיזרתי, גרעינים-לא אני אקצרם.

מכל אוצרות שאגרתי,רק אבן לי יש ושם.

אל תקימו לי מצבת ניר.

אל תצררו את צרור חיי בדפים.

אל תוסיפו אבק על עפר,

תנו דרור לרגעי היפים.

 

כזה היה האיש,

יהי זכרו ברוך.

 

 

תנועת הרוטרי העביר רון דב

 

תנועת רוטרי בינלאומי היא ארגון וולונטרי של בעלי מקצוע מובילים בתחומם שהתארגנו לשירות הומניטרי, ולבניית רצון טוב והבנה. התנועה הוקמה לפני 100 שנה בשיקגו ארה"ב, על ידי עו"ד פאול האריס שצירף אליו אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים במטרה לסייע לקהילה ולנזקקים בעזרת המצויינות, הקשרים והכישורים שמקצועם מקנה להם. העיקרון המלווה את תנועת הרוטרי הוא השירות לזולת מעל הפרט.

תנועת הרוטרי היתה הראשונה שבה חברו יחד אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים במטרה להגיש עזרה לזולת.

בתקופה הראשונה ערכו חברי המועדון את פגישותיהם ברוטציה, במקומות העיסוק והעבודה של כל אחד ואחד לפי התור, ומכאן נבע השם "רוטרי". אחד החברים, מונטגיו בר, סבר שיש לתנועה צורך בסמל; וכך, בסופו של דבר הפך גלגל השיניים (עם המגרעת) לסמל שרוטריונים בכל רחבי העולם נושאים כיום על דש בגדם.

מטרתה העיקרית של תנועת הרוטרי היא לעודד ולטפח את אידיאל השירות כבסיס לכל מפעל ערכי ובמיוחד לעודד ולטפח ארבעה נושאים:

פיתוח מעגלי היכרות אישית כהזדמנות של שירות.

רמות מוסר גבוהות בעסקים ובמקצועות חופשיים; הכרה בערכו המועיל של כל עיסוק וראיית כל רוטריון את מקצועו כהזדמנות לשירות החברה.

יישום של אידיאל השירות על ידי כל רוטריון בחייו הפרטיים, העיסקיים והציבוריים.

קידום יחסי הבנה בינלאומיים ופעולות להגברת ידידות ושלום בין עמים באמצעות אחווה עולמית של אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים המאוחדים באידיאל השירות.

המטרות הכלליות של מועדוני רוטרי זהות בכל ארץ וארץ - פיתוח של יחסי ידידות והבנה הדדית בקרב אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים בכל קהילה, שיפור חיי הקהילה על ידי מאמצים להשגת רמות גבוהות של התנהגות בעולם העיסקי ובנהלים של בעלי מקצועות חופשיים, קידום רעיונות של יחסי הבנה בינלאומית, ידידות ושלום. למועדוני רוטרי בכל אתר ואתר יש אידיאל יסודי אחד: "אידיאל השירות", שעיקרו הקדשת מצויינות, מחשבה ועשיית פעולות למען העזרה לזולת.

חבר רוטרי מונחה על פי ארבעה מבחנים:

* האם זו אמת

* האם זה הוגן כלפי כל המעוניינים

* האם זה מטפח רצון טוב וידידות

* האם זה לטובת כל המעוניינים.

מאז 1905 פשט רעיונם של פאול האריס ועמיתיו על פני תבל וכבש לבבות בני אדם מלאומים שונים, בעלי אמונות ודעות שונות. כיום מצויים מועדוני רוטרי ב-160 ארצות וחבלים גיאוגרפיים. בשנים האחרונות התפשטה התנועה גם לארצות מזרח אירופה, ובכמה מדינות חודשו המועדונים שהיו קיימים לפני מלחמת העולם השנייה. כה גדולה ומקיפה היתה ההצלחה האוניברסלית של רוטרי עד שכיום פועלים ברחבי תבל יותר מ-30,000 מועדוני רוטרי עם מספר כולל של יותר מ-1,200,000 חברים.

רוטרי בינלאומי מעודד קשרים ופעולות משותפות של מועדונים בארצות שונות הנרתמים בצוותא לסייע בפרוייקט מקומי או בפרוייקט עולמי. בשנים האחרונות נרתם רוטרי בינלאומי למלחמה בפוליו והצליח לגייס מאות מיליוני דולרים ואלפי מתנדבים להדברת המחלה בארצות אפריקה ואסיה.

מועדוני רוטרי בעולם מאורגנים ב"אזורים". בדרך כלל החלוקה היא לפי מספר המועדונים. יש מדינות שבהן מספר "אזורים". מועדוני ארץ ישראל היו בזמנו חלק מאזור 83 (אחר כך אזור 195), שכלל גם את מצרים, קפריסין, לבנון ועבר הירדן (כפי שמדינה זו נקראה באותה עת). נציגים מביירות השתתפו בועידות אזוריות בחיפה ונציגי המועדון השתתפו בשנת 1946 בועידה שנערכה בקהיר. עם הקמת המדינה נותק הקשר עם רוב הארצות השכנות. ברוטרי ישראל יש כיום כשישים מועדונים והוא כיום אזור 2490

 

עמיתי פאול האריס

 

תנועת הרוטרי מוקירה את חבריה (ובמקרים יוצאי דופן גם לשאינם חברים) ,המגלים מסירות מיוחדת למטרות התנועה ותרומתם ומאמציהם יוצאי הדופן וניכרים בפעילות המועדון האיזור והחברה.

הזוכים להוקרה זו מקבלים אות מיוחד-"עמית פאול האריס" הקרוי על שם מיסד התנועה. בהרי צפת ניטע יער פאול האריס

 

יער פאול האריס העביר רון דב

 

בשנת 1965 ניטעו העצים הראשונים ביער "פאול הריס לשלום", לציון 60 שנים לייסודה של תנועת רוטרי בינלאומי . יזם הפרויקט

ומבצעו היה מועדון רוטרי צפת ועד אמצע שנות ה-80 הושלם השלב הראשון, עם נטיעתם של 10,000 עצי מחט מסוגים שונים.

היער ממוקם בהרי צפת , המתנשאים לגובה של 800 מטר מעל פני הים , והוא מהווה רצף לגוש יערות המקיף את צפת ומתפרס על שטח של כ-20,000 דונם .

בשלב השני של הפרויקט נבנה מרכז מבקרים בשטח הפנוי מעצים , בקרבת הכניסה ליער . הקמתו הסתיימה זה לא מכבר והוא כולל מושבים מקורים בפרגולות עץ סביב במה פתוחה שמאחוריה סלעים פראיים ,בהם משוקעות לוחיות הקדשה.

עיצוב מרכז המבקרים ומיקומו היפה בלב היער עושים אותו אתר אידיאלי לעריכת כנסים וטכסים.

התכנית לשלב הבא היא להגדיל את מרכז המבקרים על מנת לאפשר למועדוני רוטרי מרחבי העולם לצרף לוחיות

הקדשה לחברים נוספים. התקווה היא שיער פאול הריס לשלום ישמש מקום מפגש והתכנסות לרוטריונים מכל

העולם ויקדם את ההבנה והאחווה בין העמים , עם דגש מיוחד על השלום באזורנו.

בנוסף - קיימת תכנית להקים בקרבת מרכז המבקרים אמפיתיאטרון פתוח שישמש למפגשים,הרצאות ופעילויות

בנושאים סביבתיים.המטרה היא שהמקום ישמש להגברת המודעות הציבורית בענייני יערנות ואיכות הסביבה.

כמו כן מתוכנן להגדיל את שטחו של יער פאול הריס לשלום ולנטוע עצים נוספים לטובת רוטריונים מהארץ ומהעולם

ולהנאת תושבי האזור. מועדוננו, רוטרי-חיפה, נוהג להעניק תעודה לכל מרצה או אורח חשוב המופיע בפני המועדון, המעידה

על נטיעת עץ על שמו של המרצה או האורח, ובכך המועדון מסייע בהגדלת שטח היער.

 

בהתקרבנו לשנת ה-100 של תנועת הרוטרי אשר נחגוג בשנה הבאה, מן הראוי לעצור לרגע ולהיזכר איך נראה העולם בשנת 1905, שנת היווסדה של תנועתנו. להזכירכם שבאותה עת איש לא ידע טלוויזיה מה היא, בקושי היו מכשירי טלפון או רדיו - ובוודאי שלא בכל בית - ובאותם הימים בפעם הראשונה טסו האחים רייט באוירון למרחק של כמה מאות מטרים בלבד. על רקע העולם של אז אפשר רק להעריך את חזונו של פאול הריס כאשר בשיקגו אסף 5 מחבריו וייסד את תנועת הרוטרי.

 

מכאן היתה ההתפתחות מהירה ודינמית, קודם כל בארה"ב: ב-1913 נוסד המועדון הראשון באירופה Dublin, Ireland, ומכאן והלאה התפתחה והתרחבה תנועת הרוטרי עד שכיום כפי שאתם יודעים, מונה התנועה כמליון ורבע חברים בכ-150 ארצות בכל רחבי העולם.

 

לישראל (אז פלסטינה) הגיעה הרוטרי ב-1929 ע"י אחד ממנהלי חברת הנפט "של" (Claire Martin) אשר יזם את הקמת המועדון של ירושלים כאשר המועדון היוזם היה קהיר. שנתיים לאחר מכן נוסד מועדון חיפה ע"י מועדון פורט-סעיד, וכעבור עוד שנה מועדון תל-אביב. שלושת המועדונים נשארו היחידים בארץ עד 1948, שנת ייסוד מדינת ישראל. המועדונים באותה תקופה השתייכו לאזור של המזרח התיכון יחד עם מצרים, ירדן, סודאן, לבנון ותתפלאו לשמוע - סוריה ועיראק. יחד עם פלסטינה דאז כלל האזור 7 מדינות ומספרו 83. מארצנו כיהנו במשך התקופה המדוברת רק פעמיים נגידים של האזור - הראשון מהנדס בשם Lind ממועדון ירושלים והשני מחיפה, לורי ווטס, רו"ח מנהל סניף של חברת רואי חשבון ויני מרי הבריטית. היה לי הכבוד להכירו אישית (למרות שאז עוד לא הייתי רוטריון). אדם מרשים בגובה של קרוב ל-2 מטר, שהצטיין לא רק בגובה פיזי אלא גם באישיות מרשימה ומקסימה כראוי לאדם שעמד בראש התנועה.

 

בשנת 1948 עם פרוץ מלחמת הקוממיות והקמת מדינת ישראל, נותקנו כמובן מאזור הרוטרי של המזרח התיכון, ונהיינו מה שנקרא Non Districted Area כאשר בראש התנועה בארץ התמנה יועץ מנהלי - Administrative Adviser. בין אלה שכיהנו בתפקיד זה נמנו וולסלי (פנחס) אהרון, וולף צגלה, ליונל ווטסון, יוסף קייזרמן-קיסרי, ד"ר איגון פרופר זכרונם לברכה.

באותה תקופה כמובן, לא התקיימו בארץ ועידות אזוריות, אולם בכל זאת קוים כנס ארצי של חברי שלושת המועדונים בהשתתפות Counselor מטעם רוטרי בינלאומי. זכורני מאחת הפגישות הארציות שבהן השתתפתי, כאשר הנציג של רוטרי בינלאומי היה הרוזן Almeda'D מפורטוגל. היה דיון ארוך על הכללים לקבלת חברים חדשים לרוטרי ועקרון הסיווגים - ואז יצא הרוזן באימרה שיכולה להיות עד היום נר לרגלנו:

"GIVE ME THE MAN AND I WILL FIND THE CLASSIFICATION"

"תמצא לי את האיש ואני אמצא את הסיווג עבורו" - מן הראוי שכלל זה יהיה תמיד נר לרגלנו.

 

עם קום המדינה הוחל במבצע מרוכז להרחבת האזור. במשך אחת עשרה השנים מ-1948 עד 1959, נעשה מאמץ עצום להקמת מועדונים חדשים וזאת בהצלחה בלתי רגילה. תוך תקופה זו, הקצרה יחסית, הוקמו עוד 27 מועדוני רוטרי חדשים בכל רחבי הארץ כך שבשנת 1959 הגענו ל-30 מועדונים בכל מדינת ישראל.

 

אעצור לרגע לצורך הערה אישית: אני עצמי הצטרפתי למועדון חיפה בשנת 1951 (בגיל 27) ונבחרתי לנשיא המועדון לשנת הרוטרי 1960/61. זו גם היתה השנה שישראל קיבלה מעמד של אזור עצמאי. ואל יקל הדבר בעיניכם, ישראל הוכרה כאזור רק אחרי מאמצים ומאבקים קשים במרכז התנועה ב-Evanston שבה השתתפו מנהיגי התנועה בארץ ובראשם וולף צגלה ז"ל ופנחס וולסלי אהרון ז"ל. המלחמה לא היתה קלה ורק הודות לעזרתו ומאמציו של נשיא לשעבר של רוטרי בינלאומי Cliff Reynolds מארה"ב התקבל בסופו האישור המיוחל ובשנת 1960 קיבלה ישראל סוף סוף מעמד של אזור שמספרו היה אז 199.

 

רק טבעי היה הדבר שכנגיד ראשון של רוטרי ישראל מונה וולסלי פנחס אהרון ז"ל ומיד אחריו כיהן ד"ר וולף צגלה ז"ל. כנגיד השלישי לשנת 1962/63 היה לי הכבוד להיבחר לעמוד בראש התנועה בארץ. כדי להמחיש לכם במעט את ההווי של אותה תקופה, אספר לכם מעט על הועידה האזורית שהתקיימה בשנתי במלון שרתון הישן בתל-אביב. אורחי הכבוד מחו"ל היו נציג הנשיא הבינלאומי, סגן הנשיא קלמנט מוריי מבלגיה, וכן השתתפו נשיא מועדון איסטנבול מתורכיה ונשיא מועדון טהרן מאירן. שתי ארצות אלו טרם קיבלו באותו זמן מעמד של אזור והיתה זו חוויה מיוחדת בשבילם ובשבילנו לארח אותם בועידה הארצית שלנו. אגב, המרצה האורח בארוחת הצהריים של הועידה היה לא אחר מעו"ד גדעון האוזנר ז"ל, שרק כמה חודשים קודם לכן מילא את תפקיד התובע במשפט אייכמן.

 

מאז הלכה התנועה בישראל והמשיכה להתרחב במשך השנים כאשר כיום הגענו ל- + 60 מועדונים בכל רחבי הארץ. לא אזכיר את כל 43 הנגידים שעמדו בראש התנועה במשך השנים ושכל אחד מהם תרם בדרכו שלו לפיתוח ושגשוג התנועה! פן תתקבל תמונה יותר מדי ורודה, אציין גם כי במשך השנים נסגרו כמה מועדונים וכיום יש כמה מועדונים שמונים רק מספר חברים ספורים ולא מצליחים להתמודד עם האתגר של גיוס חברים חדשים. גם מספר החברים הכולל בארץ לא גדל במקביל למספר המועדונים. בזמני כנגיד היו כ-1,200 חברים בתנועה בארץ וכיום עם מספר מועדונים כפול מספר החברים גדל בקושי בכ-25%.

 

תנועתנו עברה כברת דרך ארוכה, התגברה על קשיים לא מעטים ולכן המסר הוא פשוט! אסור לנו לשקוט על השמרים. מצוה על כל אחד מאיתנו לעשות ככל שביכולתו להגביר פעילות, להרחיב את השורות (ויש עוד אנשים רבים שיכולים לתרום לקידום מטרות הרוטרי), ויחד להרחיב את תנועת הרוטרי בארץ ואת התרומה שהתנועה מסוגלת לתרום לחברה ולמדינה.

 

 

חמש שנים יחד רייכלסון אסתי צ'רטר 24.5.06

 

חמש שנים במועדון

זה לא עובד כך סתם

כי לנו פה מאוד נעים

להתרועע יחדיו

 

ארבעה היו הנשיאים

ונשיאה אחת

עמלו טרחו והתאמצו

לטובת הקהילה

 

 

רבה הייתה הפעילות

שכאן התרחשה

משחקיה בישולים

טבולים באהבה

 

היום אנו כאן חוגגים

ההצלחה גדולה

כי לנו טוב וגם נעים

שבת אחים יחדיו

 

 

 

אירוע רוטרי להבנה בין עדתית: נכתב ע"י: חיים קולן

 

ביום ו' ה- 9/12/2005 נערך אירוע רוטרי להבנה בין עדתית בבית הגפן בחיפה. האירוע נערך ע"י רוטרי חיפה בבית הגפן שהוא המרכז לסובלנות הדדית בין ערבים ליהודים בעיר חיפה. הטכס נועד לחלוקת פרסי רוטרי למצטיינים בתחום קידום האחווה בין הדתות.

הכניסה הייתה יעילה מבחינת הגבייה והאירוח שכלל אוכל עם דגש על המטבח המזרחי.

הטכס נפתח בריקוד פלמנקו במוזיקה מזרח ים תיכונית ע"י להקת ריקוד של המרכז. לאחר התבצע טכס נטול טכס רוטריוני ביעילות מופתית, כאשר כל אחד מהדוברים הקפיד על לוח הזמנים. דברי פרופסור אבי רביצקי הבהירו את משמעות הסובלנות ואת הסקאלה הקיימת עד להשגתה.

לאחר דברי ברכה של נשיא רוטרי חיפה, ראש העיר המארחת חיפה, נגיד האזור ואנשים נוספים החל טכס חלוקת מגינים ל-12 הזוכים יהודים, ערבים ודרוזים.

בסיום הטכס נערך כיבוד וחילופי מפגשים בין חברים רוטריונים מסניפים שונים. להערכתי מועדון רוטרי עמיתים נהרייה הביא את מספר המשתתפים הגדול ביותר, למעט סניף חיפה, כ- 20 חברות וחברים.

לאחר שנסתיים הטכס הרשמי יצאנו כקבוצה לטיול בוואדי ניסנאס (נמייה), כחלק מאירועי חג החגים הנערך מידי שנה בחודש דצמבר המאחד את חנוכה היהודי, חג המולד וראש השנה הנוצרי, ולפעמים רמאדאן או חג הקורבן המוסלמי. הנושא השנתי בשנת 2005 הוא דרך הקפה. המסלול מכיל פסלים, שירים ומצגים בנושא בנוסף לפסלים שנשארו משנים קודמות. המסלול מתחיל בשיירת גמלים הנושאת שקי קפה מתימן מקור הקפה שבימים קודמים הועבר למזרח והגיע גם לאירופה ע"י הנבטים בדרך הבשמים. לאחר מכן יש שירים של יוצרים יהודים וערבים, ומצגות של השימוש בקפה מקריאה בקפה לקפה הפוך.

בסיום הסיור בוואדי המשכנו לסיור בגנים הבהאים, וחזינו ביופי ולמדנו מעט על הדת הבהאית אמונתה והתנהלותה. בסיום היום 12 רוטריונים ממועדון עמיתים נהרייה סיימו במסעדת איסקנדר שבכניסה לוואדי ניסנאס תוך העלאת זיכרונות על המקום והסביבה.

 

מועדון רוטראקט "עמיתים" נהריה כתב שאשא אורי

 

בחודש נובמבר 2005 התאספו יחד 12 זוגות צעירים ונחמדים אשר בעזרת מועדונינו הקימו את מועדון הרוטראקט.

הם נפגשים מידיי 3 שבועות בימי שלישי במלון "פארק" בנהריה.

 

נשיאינו אורי שאשא ובעזרתו של שאול שאשא יצרו תכנים למועדון החדש, כך שבכל מפגש התקיימה גם הרצאה בנוסף לטקס הרוטריוני המקובל ולמסירת הודעות שותפות.

 

החברים מהרוטראקט הוזמנו לאירועים שערכו חברינו ממועדון עמיתים

כדוגמאת ביקור הנגיד שהתקיים בראש הנקרה,או למסיבת חנוכה שהתקיימה בקיבוץ סער.

ושיתוף פעולה זה ימשך גם בעתיד.

בירכתינו שלוחה להם "עלו והצליחו"

 

נושאי התפקידים ברוטראקט הם:

נשיאה: סיגלית איאש.

גיזברית: סיגל שם טוב.

מזכיר: דרור בורקיס.

 

רוטרי בתפארתו אורי שאשא

 

בתי, תום,משרתת כמשקית ת"ש בבה"ד 7 בצריפין. בעבודתה נחשפה למצוקותיהם של החיילים הבודדים, דבר שנגע ללבה והחליטה לשמח אותם על ידי הוצאתם ליום כייף . היא פנתה לנותני חסות שונים העוזרים לבסיסה, אך נדחתה על ידי כולם. אכזבתה היתה גדולה ואז פנתה אלי, כנשיא מועדון רוטרי אולי אני יכול לעזור בדרך כלשהיא. שמחתי לעזור לה והבאתי לישיבת הנהלה את הבקשה שמועדוננו יערוך את הטיול הזה.ההנהלה דחתה את בקשתי מנימוקים הגיוניים. בתי התאכזבה מאד ואני חשבתי וחפשתי דרכים כיצד אוכל בכל זאת לעזור. הרעיון שצץ במוחי הוא פניה למועדון הקרוב לבסיס שיוכל לאמץ את החיילים ולהוציא את אותו יום כייף לפועל. פניתי למועדון בית דגן ולנשיאו שלמה אלעמרי והמועדון הרים את הכפפה. אחד מחברי המועדון, יוסי כהן, הוא יו"ר הועד למען החייל בבית דגן וכך נוצר הקשר. תום הזמינה את יוסי לבסיס לראות את החיילים ולפגוש את מפקד הבה"ד.הוא בא ,הביא לחיילים שי ובתוך השיחה עמם הסביר כיצד נוצר הקשר בין תום לרוטרי, שאביה נשיא מועדון בנהרייה שפנה למועדון בית דגן וכך מועדוננו זכה בעוד מחמאה.

הטיול יצא לפועל בחנוכה . בתי נהנתה כי זכתה לקיים את צו לבה, החיילים נהנו ממה שקבלו וכל זה בזכות קשרים בין מועדוני רוטרי.

 

 

 

ארבעת המבחנים - אתיקה רוטריונית שאול מ. שאשא

 

לידתו של הרוטרי הייתה כל כלה בסימן האידיאל של הפעילות הקהילתית והעזרה לאחרים. "שירות לזולת מעל לפרט" הייתה סיסמת התנועה בעת היווסדה, והיא מלווה את ההוויה הרוטריונית זה מאה שנים. בצעד גאוני אימץ אותה הנשיא העולמי כסיסמת השנה, מעין אמירה והכרזה שגם היום, לאחר שני יובלות לתנועה, המחויבות לקהילה ולזולת שרירה וקיימת והיא מעל לכל.

בצד עיצוב מטרותיה ופעילותה מסדה התנועה גם את דפוסי הפעילות החברתית של האתר הבסיסי שלה, המועדון. זאת עשתה בסדרת חוקים, חוקי עזר ונהלים המהווים את חוקת הרוטרי ואת חוקי העזר של המועדונים, ועל פיהם מתנהלת הפעילות החברתית והקהילתית שלנו.

בצד אלה, ביקשה התנועה למן תחילתה לעצב גם את דמותו של החבר, הרוטריון, ולקבוע "קודקס אתי" להתנהלותו והתנהגותו. היא קיוותה לראות בחבר התנועה איש ישר, אמין, שהאמת נר לרגליו ומדבר שקר ירחק, העושה לטובת הכלל ולמען חבריו, פועל לרעות והבנה בחברה הקרובה והרחוקה ומרבה שלום בעולם. היא קבעה "ארבעה מבחנים", המייצגים את דמותו של האידיאל הרוטריוני. מבחנים אלה צריכים להיות הבסיס לכל "מחשבותינו, דיבורנו ומעשינו".

א. ויהיה מי שיתמה: מבחנים למעשים הוא נוהג שבעולם. אפשר ואפשר למדוד את מעשינו לאורם של המבחנים. אפשר, אולי בדוחק, להחילם על דיבורינו, אף שלא תמיד הקשר בין דיבורים למעשים הוא חד - חד ערכי, והרי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (אבות א', י"ז). אבל להחילם על מחשבותינו? ארבעת המבחנים - אתיקה רוטריונית

ב. הרוטריונית זה מאה שנים. בצעד גאוני אימץ אותה הנשיא העולמי כסיסמת השנה, מעין אמירה והכרזה שגם היום, לאחר שני יובלות לתנועה, המחויבות לקהילה ולזולת שרירה וקיימת והיא מעל לכל.

בצד עיצוב מטרותיה ופעילותה מסדה התנועה גם את דפוסי הפעילות החברתית של האתר הבסיסי שלה, המועדון. זאת עשתה בסדרת חוקים, חוקי עזר ונהלים המהווים את חוקת הרוטרי ואת חוקי העזר של המועדונים, ועל פיהם מתנהלת הפעילות החברתית והקהילתית שלנו.

בצד אלה, ביקשה התנועה למן תחילתה לעצב גם את דמותו של החבר, הרוטריון, ולקבוע "קודקס אתי" להתנהלותו והתנהגותו. היא קיוותה לראות בחבר התנועה איש ישר, אמין, שהאמת נר לרגליו ומדבר שקר ירחק, העושה לטובת הכלל ולמען חבריו, פועל לרעות והבנה בחברה הקרובה והרחוקה ומרבה שלום בעולם. היא קבעה "ארבעה מבחנים", המייצגים את דמותו של האידיאל הרוטריוני. מבחנים אלה צריכים להיות הבסיס לכל "מחשבותינו, דיבורנו ומעשינו".

ויהיה חד יוכל למצוא עשרות דוגמאות לכך.

לכן,"האם זו האמת" היא מבחן בסיסי, אך לא בלעדי ל"מחשבותינו, דיבורינו מעשינו".

לשון המדעים "תנאי הכרחי אך לא מספיק" . השימוש בה אינו מומלץ בכל מקרה אלא אם מתלווה לו מטרה ברורה המנוסחת במבחן השני.

ג. המבחן השני הוא "האם זה הוגן כלפי כל המעורבים". ההגינות בין בני האדם, בין הרוטריונים עצמם ובינם לבין סביבתם היא כלל בסיסי באתיקה הרוטריונית. ההגינות מכפיפה את האמת אליה. יש בה טעם אם היא הוגנת כלפי כל המעורבים, ואין בה ערך אם היא מבוססת על או בונה חוסר הגינות. אמירת האמת על כיעורה של האורחת במועדון אינה הוגנת, מלבד העובדה שאינה אובייקטיבית

אך האם מספיק להשתית את מחשבותינו, דבורינו ומעשינו על שני מבחנים אלה בלבד? האם בהכרח אמת שהיא גם הוגנת כלפי כל המעורבים היא גם דרך בטוחה לבניית רצון טוב וידידות בין אנשים? כמובן שלא. לעתים זהו מרשם בטוח לאבד ידידים. כדי לרכוש ידידים כדאי לפעמים לא לומר את כל האמת, ולא להיות הוגן כלפי כל העולם, אלא אם כן מתקיים גם המבחן השלישי.

ד. המבחן השלישי קובע שמחשבותינו, דיבורינו ומעשינו צריכים לענות על השאלה " האם זה בונה רצון טוב וידידות" בין האנשים? רצון טוב וידידות הם הבסיס לשיתוף פעולה, ליצירת חברה בונה ומתחשבת ולנכונות של אנשים לפעול יחדיו למען מטרות משותפות. אי אפשר לקיים מועדון רוטרי אם לא שוררת בו אווירה של רצון טוב וידידות. אי אפשר לגייס את החברים לפעילות אם אין להם רצון טוב ולא שוררת ביניהם ידידות. אי אפשר לפתח הבנה בין לאומית אם הכלל של רצון טוב וידידות לא יהיה הבסיס לכך.

ה. המבחן הרביעי הוא "האם זה יהיה לטובת כל המעורבים? ". הוא מתבסס על הטבע האנושי בכללו. ברור לנו כרוטריונים וכבני אדם שלהשיג הבנה, רצון טוב והוגנות, המבוססים על האמת ועל הרצון המשותף לתרום לחברה בה אנו חיים, צריך שהדבר יהיה למען כל המעורבים. אין לצפות מאף אחד שיסכים לשמוע או להשתתף במעשה שאינו לטובתו. לכן כאשר אנו חושבים (או מתכננים), מדברים או עושים, הבה נבדוק אם דאגנו שכל המעורבים יפיקו מכך תועלת. לאו דווקא תועלת חומרית, אבל צריך שעל אחד מהמעורבים יצא בתחושה ש "יצא לי מזה משיהו". אפשר שזה יהיה הנאה, ואפשר שזה יהיה תחושת חשיבות וכו', אבל חשוב שאף אחד לא יפסיד ממעשינו או דיבורינו. זה גם התנאי למבחן השלישי, היינו לבנית רצון טוב וידידות. אלו לא יבנו אם השותפים לא יהיו בתחושה שהדבר הוא גם לטובתם.

 

סיכומו של דבר, מי שמאמין ש"השרות לזולת מעל לפרט", מי שמקבל עליו את התפישה הרוטריונית (גם אם הוא עצמו אינו רוטריון) של טיפוח ההיכרות בין בני האדם כהזדמנות לשירות ושל תפישת המקצוע כהזדמנות לשירות, כאשר המטרה היא קידום הבנה בעולם, רצון טוב ושלום ע"י רעות בין אנשי המקצוע המאוחדים באידיאל השירות - חייב גם לקבל את התפישה הרוטריונית של טיפוח רמת מוסר גבוהה במקצוע ובחברה כתנאי בסיסי "למחשבותינו, דיבורינו ומעשינו". ארבעת המבחנים הם הכלי ליישום תפישה זו.

 

מכתב תודה מהורי החיילים החטופים

 

 מכתב תודה מהורי החיילים החטופים

 

לאסתי (רייכלסון) היקרה ,

 

 

בשם כל חברי המועדון ברצוני להביע את התרגשותנו ושמחתנו הרבה

לנוכח התוצאות של בדיקתך ועל כי התגברת על המחלה .

עקבנו בדאגה רבה (אך ידענו שתצלחי ) אחר הטיפול הרפואי הקשה שעברת

ובהשתהות לוונו את התמודדותך עם התקופה הקשה.

ואני חייבת לציין כי רבים מאתנו שבאו לחזקך יצאו בתחושה של מחוזקים .

עמדת במלחמה באורח מעורר כבוד - ואנו כולנו שמחים עם התגברותך .

 

מי ייתן ותחזרי במהרה לפעילות מלאה - עם מלא המרץ והאנרגיה שכל כך מאפיינים אותך

 

בברכת -" ברוך רופא חולים "

 

חבריך האוהבים מ" עמיתים "

 

 

 

דבורה אביטל-ברכה לגברי המועדון ט"ו באב 2017

 

במועדון שלנו הרבה דברים טובים והטובים שבטובים הם הגברים .
הגברים שלנו כבר לא בני שלושים וחלקם אפילו עבר את גיל הארבעים.
אך מי סופר את השנים – מה שחשוב זה הביצועים .
חלקם ניחנו בכל מיני כישורים אומנותיים וסיפרותיים .יש המומחים בהיסטוריה ,יש היודעים לכתוב שירים ופזמונים ויש הכותבים סיפורים וכולם משתבחים עם השנים .
חלקם מנהלים , מארגנים ופועלים ללא לאות למען יהנו מפעילויות שונות כל החברות והחברים. מכינים טיולים , מארגנים מסיבות, חגיגות והכל ברצינות וביסודיות.
חלקם יוזמים פעילויות הניזונות ממקצועם ומהידע שנרכש במהלך השנים והם מפרים את כל חברי המועדון בידע ונתונים מעניינים .
כולם נחמדים וחביבים , מוכנים לעזור עוד לפני שמתבקשים ,אוהבים להתבדח זה על זה ,גם על עצמם כי מה שחשוב זה ליהנות מהחיים , ליהנות מהיחד ומהחברה ולהסתכל קדימה באופטימיות זהירה.
אז גברים שלנו , היו ברוכים בריאים ומאושרים ויחד נמשיך ליהנות מביצועים ,יכולות וכישרונות אשר ניתנים ומתקבלים באהבה על ידי כל החברות והחברים.

 

הפעל נגישות

Slogan design